שאלה:
מצאתי מטבע במכונת ממתקים לאחר שקניתי ואלי זה של הבעלים או שאחד שקנה לפני שכח יש לציין שהבעלים של המכונה יהודי
תשובה:
שלום וברכה,
המוצא מטבע במכונה שמוכרים בה ממתקים או כל דבר אחר, שייך המטבע למוצא. ובעל המכונה לא זוכה במטבע מאחר והמכונה דינה כחצר שאינה משתמרת, מאחר וכל יד אדם נגישה לפתח שיוצאים משם המעות. והרי היא של המוצא.
בהצלחה.
מקורות:
המטבע שנמצאה אם לא נקלטה במכונה מסתבר שהיא של אחד הקונים שנתקע לו מטבע והתייאש – שאין למטבע סימן ולא נדע למי להחזיר. ובעל המכונה לא זוכה מאחר והמטבע נמצאה במקום של כניסת ויצאת המטבעות ויד כל אדם נגישה לשם, וכלי כזה שכל יד אדם שם דינו כחצר שאינה משתמרת, ואינה זוכה לבעליה.
ואם יש מצלמה מול המכשיר שמתעד את כל הנעשה, עדיין אין זה חצר המשתמרת, כיון שתפקיד המצלמה לקלוט גנבים, אבל לא ניתן לצפות מי הוציא את הכסף שנתקע במכונה, וכלפי מעות אלו דין עדיין נחשב לחצר שאינה משתמרת.
ואגב נזכיר את כל הדין של מצלמה שמתעדת חצר האם דינה כחצר המשתמרת
שאלה: חצר המוגנת באמצעות מצלמה במעגל סגור שיש אפשרות לבעלים לראות את הנכנס ויוצא, האם דינה כחצר המשתמרת.
תשובה: נראה לצדד שחצר המוגנת ע"י מצלמה במעגל סגור שיכולים הבעלים לראות הנכנס והיוצא, ונמנעים אנשים מלהכנס לשם, נחשב לחצר המשתמרת, וקונה החצר לבעליה בקניין חצר.
קניין חצר – יד או שליחות
חצר המשתמרת קונה לאדם גם אם אינו עומד בצידה. חצר שאינה משתמרת אם עומד בצידה קונה ואם אינו עומד בצידה אינו קונה.
נחלקו הראשונים האם חצר קונה משום יד או משום שליחות, דעת הרי"ף (פ"ק דב"מ ה, ב) דחצר מטעם שליחות, ובגט שהוא חוב קונה מטעם יד. דעת הר"ן (שם יב, א בד"ה האי) דחצר במציאה מטעם יד גם כשמשתמרת ואינו עומד בצידה, ולא שייך לומר מטעם שליחות כיון שצריך שיהא שלוחו של בעל הממון. וכתב הר"ן גם אם חצר מטעם יד אם היא משתמרת א"צ שיעמוד סמוך לה, ורק בגירושין צריך שתהא עומדת בצד חצרה, שדבר שהוא זכות לו מניח בחצרו המשתמרת גם כשאינו סמוך לה, וידו אריכתא היא, משא"כ גט שחוב הוא לה אינה מניחה אותו בחצרה. עוד י"ל שתקנ"ח שתיקנה החצר אפילו כשאינו סמוך לה. דעת הרא"ש (שם פ"א סי' לא) כשאינה משתמרת ועומד בצידו הוא דומיא דידו קונה מטעם יד, ולא מטעם שליחות שאין אדם רוצה ליתן לשליח שאינו משמרו, לכן קונה מטעם יד שסמוכה לו. וחצר המשתמרת קונה לו מטעם שליחות. ועיין בנתיה"מ פתיחה לסימן ר' שסלל לו דרך בדעת הראשונים.
חצר המשתמרת – הגדרתה
דעת הנתיבות (סי' ר סק"ג) שחצר שיש לה מחיצות מסביב אף שאינה נעולה במנעול ואינה מקורה נחשבת למשתמרת. וחצר שאינה משתמרת היינו חצר שאין לה מחיצות. ודעת המקנה (קו"א סי ל ס"ט) שבשביל שתקרא משתמרת צריך שתהיה החצר נעולה.
ויש לדון בין למ"ד חצר מטעם יד בין למ"ד משום שליחות מה הדין חצר שאינה משתמרת בעצמותה דהיינו שאין לה מחיצות לדעת הנתיבות, או בחצר שיש לה מחיצות ואין לה מנעול לדעת המקנה, אבל קבוע שם מצלמה במעגל סגור שיכולים לראות את הנכנס ויוצא, וממילא נמנעים אנשים מלהכנס לחצר, האם תחשב לחצר המשתמרת שתקנה לו חצרו, ותחשב כחצר מטעם ידו או מטעם שליחות.
עומד בצד החצר ומשמרה – האם הקניין ע"י החצר או גם בשיתוף העומד שם
הגרש"ש ב"מ סימן יד הסתפק בטעם הדין של עומד בצד חצרו שאינה משתמרת שקונה חצרו, האם העומד בצידה פועל במעשה הקניין והקניין נעשה על ידו ועל ידי חצרו. או ששמירת האדם פועלת שתהיה החצר שמורה, ומאחר שחצרו שמורה קונה לו החצר, והחצר פועלת את הקניין כדין חצר המשתמרת. ונפ"מ אם יניח הבעלים אדם שאינו בר שליחות שישמור לו החצר, שאם השומר רק פועל בחצר שתהיה שמורה מועיל גם אם מניח שליח שאינו בר שליחות שישמור את החצר. ואם נאמר כשעומד בצידה גם פועל במעשה הקניין א"כ צריך שישמור הבעלים או שליח שהוא בר שליחות, אבל אם מניח שומר שאינו בר שליחות לא מועיל. ורצה הגרש"ש לתלות בזה את המחלוקת התוספות והרמב"ם גבי עומד בצדה אם צריך כוונת הבעלים לזכות, שדעת התוספות (ב"מ יא עי"ש) והרא"ש שחצר שאינה משתמרת ועומד בצידה קונה לבעליה בלא דעת בעלים, כשם שחצר המשתמרת קונה לאדם שלא מדעתו. ודעת הרמב"ם (גזילה פי"ז ה"ח) שעומד בצד שדהו צריך את כוונתו. שלדעת התוספות אין האדם פועל בקניין אלא עושה שתהא החצר משתמרת, וממילא א"צ כוונה לזכות כיון שהחצר משתמרת והיא זוכה לבעליה. ולרמב"ם העומד בצדה פועל גם במעשה הקניין של החצר, ולכן בעומד בצדה צריך כוונתו לזכות, עכ"ד.
מבואר בדבריו שלדעת התוספות והרא"ש שאין העומד פועל בעצם הקניין אלא משמר את החצר גרידא, א"צ שדווקא יעמדו הבעלים אלא גם אם יעמוד גוי שאינו בשליחות ישמור את החצר תחשב החצר למשתמרת.
דעת הקצות והערוך השולחן בהעמיד שליח גוי לשמור חצרו
והנה בקצות סימן קה גבי גוי שהיה חייב לכמה בני אדם ושלח בע"ח אחד את ראובן שיקח יין מהגוי לפרעון חובו, והניח ראובן בעגלה של המשלח, שכתב רבנו ירוחם שלא זכה הבע"ח ביין, ואם בא בע"ח ותפס הרי הוא שלו. וכתב הקצות שהעגלה לא זכתה לבעליה מדין חצר, שמיירי בעגלה שאינה משתמרת, ומה שראובן השליח עומד בצידה לא מהני משום שהוא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, והוי שליח לדב"ע ולא מועיל שליחותו. ואם נאמר שעומד בצידו אינו אלא שתהא החצר משתמרת, מה איכפת לן שחב לאחריני, הרי אין דין שליחות אלא שיהא משומר מדעת הבעלים, מוכח שדעת הקצות שהעומד בצידו מסייע במעשה הקניין, וכל שחב לאחרים אינו בר שליחות ולא מועיל שמשתמרת החצר מחמתו. ובגרש"ש הקשה מנא ליה לקצות דין זה.
אמנם בערוך השלחן (סי' ר ס"ב) כתב וז"ל: "וכן כששלוחו או אחד מבני ביתו עומדים שם הוי כעצמו, דשלוחו של אדם כמותו, ולכן לא מהני אם קטן או כותי עומדים שם, דאינן בני שליחות. ואפשר דכותי מהני, דלא בעינן שליחות בזה אלא שימור מדעת הלוקח, ולא גרע ממנעול, וכיון שהוא בר דעת מהני, וכן נראה עיקר" ונראה לבאר ספיקו הוא לפמש"כ הגרש"ש האם העומד בצד החצר פועל בקניין, ולכן לא מועיל מי שאינו בר שליחות, או שהעומד רק עושה שתהא החצר משתמרת, ולכן גם אם שומר גוי או קטן קונה החצר לבעלים כיון שהחצר משתמרת. ובזה הסיק לדינא שאף מי שאינו בר שליחות מועיל אם עומד בצד החצר ומשמרה. בערוך השולחן מבואר שגם אם חצר מטעם יד וצריך שיעמוד סמוך לה מועיל אם מעמיד גוי תחתיו.
נמצא שבעה"ב המשמר את החצר אינו פועל בקניין אלא עושה את החצר למשתמרת, ומועיל גם אם אין החצר עצמה משתמרת אלא שיש גורם חיצוני המשמר את החצר, וגם א"צ שהגורם החיצוני יהיה הבעלים ממש אלא גם אם עומד גוי מכח הבעלים ושומר כיון שעכשיו החצר שמורה נחשב לחצר המשתמרת. א"כ חצר המוגנת באמצעות מצלמה במעגל סגור לא גרע מגוי השומר על החצר, שלדעת הגרש"ש אליבא דהתוספות ולדעת הערוך השולחן שמועיל גוי לעשותה חצר משתמרת לבעלים, ה"ה שמועיל מצלמה שע"י נשמרת החצר.
ביאור בדעת הרמב"ם שצריך שיאמר תזכה לי חצרי
הקשו האחרונים לדעת הרמב"ם מדוע צריך לאמירתו, הרי בשעה שעומד בצידה ורואה החצר נעשית החצר למשתמרת, א"כ תזכה החצר בלא אמירתו כדין חצר המשתמרת. תירץ הפנ"י (ב"מ יא, א) שחצר שאינה משתמרת מבלעדו אין סומך על החצר כמו שסומך על שלוחו, א"כ האי חצר אינה דומה לשליח אלא מידו איתרבאי, ובקניין יד צריך שיכוון לקנות כמו בכל שאר קניינים שעושה שצריך כוונתו. מבואר מדבריו כדברי הגרש"ש בדעת הרמב"ם שהעומד בצידה פועל הבעלים במעשה הקניין, וכמו כל קניין שקונה צריך כוונה, כן בעומד בצד חצרו שאינה משתמרת.
במחנ"א () תירץ שחצר דגברא מדין שליחות, וכשאין החצר משתמרת בעצמותה צריך שיעשנה שליח, לכן צריך אמירתו שתקנה לי חצרי. מבואר שלא כדברי הגרש"ש והפנ"י ועמידתו בצד החצר אינו אלא כדי שתהיה החצר שלוחו, ולא שהוא קונה אלא החצר היא שקונה עבורו. ולדבריו שצריך שיאמר הוא כדי למנות החצר שליח, אפשר שגם אם יעמיד גוי שישמור על החצר ויאמר תקנה לי חצרי, נעשית החצר למשתמרת וקונה לו חצרו.
וכן בנמו"י (ה ע"א) ביאר בדעת הרמב"ם שדברי הרמב"ם הינם בצבי שרץ בחצר, נמצא שאינו משתמר שם, ובאמירת תזכה לי חצרי עושה את החצר למשתמרת. וכ"כ הר"ן. הרי לנו שגם בדעת הרמב"ם אין העומד בצידה פועל במעשה הקניין אלא משמר חצרו, וחצרו היא שקונה לו.
נמצא שלדעת התוספות והרא"ש חצר שאינה משתמרת ועומד בצידה קונה לו חצרו אם מטעם יד אם מטעם שליחות, והחצר היא שקונה עבורו, והעומד אינו פועל במעשה הקניין. א"כ א"צ שיעמוד הוא או שלוחו אלא ה"ה אם מעמיד גוי ומשתמרת מחמתו קונה לו. וא"כ גם אם משתמרת החצר באמצעות מצלמה אלקטרונית נחשב לחצר המשתמרת. ולדעת הרמב"ם שצריך העומד בצידה לומר תזכה לי חצרי, לדעת הגרש"ש והפנ"י שביארו שהעומד בצידה קונה יחד עם החצר, א"כ צריך שיעמוד דוקא הבעלים או שלוחו ממש, ואם יעמיד גוי לשומרה לא מועיל לקנות על ידה. ולדעת הנמו"י והמחנ"א בדעת הרמב"ם שהעומד בצידה עושה את החצר למשתמרת וקונה החצר משום שלוחו, ה"ה אם החצר משתמרת ע"י גוי יעזור אם יאמר תזכה לי חצרי.
דעת הנתיבות לחלק בין חצר מדין יד לחצר מדין שליחות
בנתיבות סימן רב סק"ה ביאר בדעת המגיד משנה [הובא ברמ"א סי' ר ס"א] שסובר שבחצר שאינה משתמרת צריך שיעמוד בתוך החצר ולא מועיל אם עומד חוץ לחצר ומשמרה, ביאר הנתיבות שבמקח וממכר לא צריך שיעמוד בתוכה ומועיל גם אם עומד חוץ לחצר ומשמרה, וטעם הדבר שבמציאה אין החצר מועיל מדין שליחות משום שצריך שיהא שלוחו של בעל הממון, ולכן צריך שיעמוד בתוכה,אבל במו"מ [1]שיש שלוחו של בעל הממון מועיל חצר מדין שליחות, וא"צ שיעמוד בתוכה אלא גם אם עומד סמוך לה מבחוץ מהני. עכ"ד.
מבואר בדבריו שחילק בין חצר משום יד לחצר משום שליחות, שחצר שאינה משתמרת וקונה מטעם יד צריך שיעמוד בתוכה, ולא מועיל אם עומד סמוך לה מבחוץ ומשמרה. ובחצר שהיא מטעם שליחות מועיל גם אם השמירה נעשית ע"י דבר חיצוני מהחצר, כגון שעומד מבחוץ ומשמרה, וא"צ שתהא החצר משמרת בעצמותה. לפ"ז לדעת הנתיבות במציאה שקונה החצר מדין יד וצריך שהשמירה של החצר תעשה מתוכה. ובמקח וממכר אם השמירה נעשית מבחוץ על ידי גוי תלוי במחלוקת הנ"ל.
[אלא שהנתיבות סתר דבריו מסימן ר ס"ק ג וכתב שחצר שאינה משתמרת בעצמותה אינה שליח עבורו, וקונה על ידה משום יד, ועל כן צריך שיעמוד בתוכה ותהיה סמוכה לו. וא"כ לא עוזר לא במציאה ולא במו"מ].
יש לחלק בין למשתמר על ידי אדם או על ידי מצלמה
אמנם עדיין יש לחלק שגם לשיטות שאדם העומד ומשמר לא עושה את החצר למשתמרת נראה שחלוק אדם העומד ומשמר למצלמה הקבועה בחצר, שבאדם המשמר לא נחשבת החצר המשתמרת בעצמותה כיון שאינו עומד באופן קבוע ליד החצר אלא באופן זמני, אבל שמירה מהצד כמו מצלמה שהיא קבועה בחצר באופן תמידי אפשר שנחשבת כחצר עם מחיצות, והמצלמה הם מחיצותיה של החצר, ונחשב לחצר עם מחיצות ומנעול.
ועוד שהר"ן (שם) כתב שחצר המשתמרת קונה משום יד שכל מה שיש לו נותן בתוכה וכידו הוא, והרא"ש כתב שחצר שאינה המשתמרת אינה קונה מטעם שליחות שאינו סומך על שליח שמאבד. וכמו שכתב הנתיבות שכיון שאינה משתמרת אינו נותן בתוכה. מבואר, שחצר ששומרת עבורו עושה אותה לשליח. וא"כ יש לומר שגם בחצר עם מצלמה ודאי אינו מפחד להניח שם חפציו ולא יגנבו או יאבדו ונחשב לידו או לשלוחו.
בדילי אינשי – נחשב למשתמרת
בגמרא ב"מ קב, ב אמרו שחצר שאינה משתמרת לא קונה ואם יצא בעיר קול שנפלה המציאה לחצר חברו גם אם החצר אינה משתמרת קנה את המציאה, והקשו הגמרא אם החצר אינה משתמרת מה איכפת לי שיצא שם מציאה בעיר. ותירצה שכיון שיצא שם מציאה בעיר בדילים אנשים מהמציאה ונעשה כחצר המשתמרת. הרי לנו שחצר המשתמרת נחשב גם אם אין החצר עצמה משתמרת, אלא גורם חיצוני הוא שמשמר אותה, וכדברי הגמרא 'יצא שם מציאה בעיר בדילי אינשי מינה והויא לה כחצר המשתמרת'.
בדילי אינשי – האם צ"ל תזכה לי חצרי
אלא שגם בחצר שבדילי אינשי יש מחלוקת האם באופן זה שבדילי אינשי צריך שיאמר תזכה לי חצרי, דעת הרא"ש (ב"מ פ"ח סי' כט) שצריך שיאמר תזכה לי חצרי, וכן דעת הטור רסח. ועיין מחנ"א (קניין חצר סי' ב) שכתב להוכיח מדברי הגמרא שאמרה דבריו קיימים, מוכח שצריך לומר תזכה לי חצרי, שכיון שאין החצר משתמרת מצד עצמה אין החצר נעשית שליח עד שיעשנו שליח ויאמר תזכה לי חצרי.
אמנם בשטמ"ק הביא שא"צ לומר, ומה שכתבה הגמרא שצריך שיאמר הוא לרבותא שאם היא חצר שאינה משתמרת גם אם יאמר תזכה לי חצרי לא קנה. וכ"כ האולם המשפט (סימן רסח ד"ה עיין בטור) בדעת הראשונים.
בדילי אינשי – קונה מטעם חצר או משום דרכי שלום
הרי"ף והרמב"ם לא הביאו גמרא זו להלכה, ותמה הב"י (סימן רסח ד"ה ומ"ש ואפילו) לא ידעתי למה השמיטו. ותירץ האולם המשפט שביצא שם מציאה בעיר שקונה לו החצר אי"ז קניין גמור אלא נקנה לו מפני דרכי שלום, שכל שסומך דעתו לקנותה קונה, כעני המנקף בראש הזית, וצד בכלי שאין לו תוך, והמחבר סמך על דבריו בסימן שע שהביא דיני גזל מפני דרכי שלום, וגם יצא שם מציאה בכלל אלו. אמנם מדברי הקצות (ר ס"ק ב) שכתב שבדעת אחרת מקנה א"צ חצר המשתמרת כלל, והביא ראיה מהגמרא הנ"ל שבבדילי אינשי נחשב לחצר המשתמרת, כ"ש בדעת אחרת מקנה נעשה לחצר המשתמרת. מבואר דעתו שבדילי אינשי הוא קניין גמור ולא רק מפני דרכי שלום.
נמצא שחצר שנמנעים זרים מלהכנס לחצר, לאולם המשפט קונה משום דרכי שלום, ולקצות הוא קניין גמור.
בדילי אינשי – יראים מחמת השלטונות
רבנו חננאל (בשטמ"ק) ביאר שבדילי אינשי שמתיראין מהשלטון שמא יאמר להם השלטון אתם שנכנסתם בחצר לקחתם המציאה לכך הויא חצר המשתמרת. מסתבר שחצר המוגנת באמצעות מצלמה במעגל סגור יראים להכנס שם שלא יהיו נראים כגנבים, והוא דבר פלילי להכנס למקום זר, ונחשב הדבר ליצא לה שם מציאה בעיר שבדילי אינשי ונעשה לחצר המשתמרת.
יש לציין שכל הנידון שתחשב החצר למשתמרת, הוא דוקא שידוע לאנשים שהחצר מוגנת במצלמה במעגל סגור, ונמנעים מלהכנס לחצר. ואם הוא מקום שיש עוברים ושבים כגון חנות, למרות שיש מצלמה תמידית, אין החנות נחשבת לחצר המשתמרת, וכמו שכתב הרא"ש (ב"מ פ"ב סי' י) גבי המוצא מציאה בחנות הרי שלו, למרות שבעל החנות עומד בצד החצר, כיון שרבים נכנסים ויוצאים ואין בעל החנות יכול לעכב שלא יטלוהו אחרים לא קנתה לו חצרו.
העולה לדינא: מג' טעמים יש להחשיב חצר המוגנת במצלמה במעגל סגור כדין חצר המשתמרת. א. לדעת הערוך השולחן שגוי ששומר על החצר נעשית חצרו למשתמרת, ה"ה שמועיל מצלמה המשמרת. וכן דעת הגרש"ש בדעת התוספות. והוכחנו שגם לדעת הרמב"ם יש הסוברים שתועיל מצלמה. ב. כיון שחצר המוגנת במצלמה גורם שבדילי אינשי מהחצר ויש דעות שבדילי אינשי נחשב לחצר המשתמרת וזוכה גם אם לא אמר תזכה לי חצרי. ולדעות החולקים שאינה נחשבת למשתמרת מ"מ יקנה מדין דרכי שלום. ג. יש לצדד ולומר שחצר שקבוע בה מצלמה נחשבת כחצר שקבוע בה מחיצות ומנעול, ונחשב לחצר המשתמרת בעצמותה, וקונה לבעליה כדין חצר המשתמרת.
למה לא אומרים שזה שייך לזה שקנה לפני כן ושכח לקחת העודף ואולי זה יאוש שלא מדעת כי יש אנשים שלא בודקים שהעודף יהיה מדוייק
פעמים רבות הכסף נתקע במכונה, עד שמגיע קונה ומכניס כסף ומשתלשלים עוד כמה מטבעות. ובזה לא ברור ששייך לאחרון. בנוסף גם אם שייך לאחרון הגמרא אומרת שבכסף אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ואין את הדין של יאוש לא מדעת. וידועים דברי החוז"א שגם בימינו שלא ממשמשים בכיס בכל רגע, אין דין יאוש שלא מדעת בכסף, וכך יא תקנת חכמים. (יש שחלקו על דברי החזו"א).
השאר תגובה