נצרך לנקביו באמצע התפילה

ראשית אין נדבה למוסף! לעצם הענין עשית לא טוב, לא מתחילים שמונה עשרה אם צריך לשירותים, בדיעבד אם יכולת להשתהות עד 72 דקות יצאת ידי חובה בדיעבד ואין צורך לחזור ולהתפלל.

לא הבנתי מה שכתבת, אנסה להסביר: באופן כללי לכתחילה אדם שצריך לנקביו לא מתחיל את התפילה עד שיתפנה. התחיל להתפלל ולא היה צריך ובאמצע התפילה נצרך, לא יתחיל שמונה עשרה אלא ילך לשירותים. התחיל שמונה עשרה והוא צריך לנקביו, אם יכול להמתין 72 דקות ימשיך להתפלל וכשיגור משונה עשרה ילך, לא יכול להמתין 72 דקות יפסיק באמצע שמונה עשרה וילך לשירותים, ואחר כך בדרך כלל יחזור לראש משונה עשרה כיון ששהה מחמת אונס שיעור כדי לגמור כל השמונה עשרה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צב
סעיף א
היה צריך לנקביו, אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל; וה"מ שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. הגה: וכל הנצרך לנקביו אסור אפי' בדברי תורה, כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים (הגהות מיימוני פ"ד מהל' תפלה).
סעיף ב
אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור, ולא יפסיק; ואם בשעת ק"ש וברכותיה נתעורר, בין לקטנים בין לגדולים, קורא כדרכו. הגה: ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו, אבל בלאו הכי, יותר טוב להפסיק (תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר, ותרומת הדשן סי' ט"ז פסק דאסור, וצריך לחלק כך), ואם רצה להרחיק ולהטיל מים, עושה.
ראה גם מנשה ברורה שם.

מה פתאום, הנושא רק אם אתה יכול להמתין 72 דקות. למעשה אין צורך להמתין.

הכוונה לרמת הצורך, שיכול להמתין 72 דקות.

אז לא יוצא ידי חובה

במקרה כזה יש ללכת באמצע התפילה.

לא.

יצא.