קטן שמצא מציאה והחזירה לבעלים בלי רשות אביו

שאלה:

שאלה באבידה שמצאה קטן שלום וברכה, אשמח לקבל תשובה על השאלה דלהלן אברהם הפיל סכום של 150 ש"ח בחנות מכולת, בלא ששם לב. לאחר קצת זמן הבחין בכך, ואז גילה שמצא אותם דוד, ילד בן 12. ודוד התעקש להחזירם לאברהם למרות שהסביר לו אברהם שלכאורה אינו מחוייב מאחר והדין הוא שמוצא מעות בחנות הרי אלו שלו. ונשאלה השאלה מהא דקי"ל בס' ר"ע מציאת קטן לאביו, וא"כ לכאו' מזמן שהגביהה דוד את הכסף, הרי"ז שייך לאביו, וא"כ לא היה לו רשות ליתנם לאברהם, ונמצא א"כ שגזל את אביו. וא"כ השאלה היא אם צריך אברהם להחזיר את הכסף לאביו של דוד. ואמנם עוד טען אברהם כי הרי לא התייאש ברגע שאיבד את הכסף מאחר ולא הבחין בכך, ולאחמ"כ ברגע ששם לב כבר הם היו ביד הבן, וא"כ י"ל דהיאוש לא מועיל מאחר ובאיסורא אתא לידיה. ולפי"ז מעיקר הדין הם שייכים לאברהם.

תשובה:

שלום וברכה, 

קטן שהגביה מציאה כדי להשיבה לבעליו, לא זכה בה אביו. אבל אם הגביה לעצמו זכה בה אביו. ובמקרה הנ"ל אם הקטן הגביה וחיפש למי אבדו המעות, לא זכה בהם אביו, ולא יכול האב להוציא את המעות מידי המאבד.

בהצלחה. 

מקורות:

נכונים הדברים שילד שמצא אבדה שייכת האבדה לאביו, אמנם מסתבר שדוקא כאשר הקטן התכוון לזכות לעצמו, אבל קטן שלא התכוון לזכות לעצמו, אלא מיד שהגביה חיפש למי אבד הכסף, לא גרע מגדול שהגביה כדי להשיב שלא זכה בכסף. וכשם שאם האב היה מגביה כדי להשיב לא היה זוכה עד שיתכוון לזכות לעצמו, כל שכן בבנו שהגביה על מנת להשיב שלא יזכה האב. 

טענתו של המאבד שלא ידע ולא התייאש בשעת הגבהתו של הקטן, ובאיסוריה אתי ליד הקטן, יש לדון בזה, מאחר ואם הקטן היה בא לשאול אותנו, היינו פוסקים לו שיכול לקחת משום שיש חזקה שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה. ואם כן גם המאבד לא נאמן לומר שלא ידע ולא התייאש. אמנם במקרה הנ"ל שאברהם המאבד תפוס ואומר שאני יודע שלא ידעתי מהנפילה, יש לדון האם תועיל תפיסתו נגד חזקה של ר' יצחק שעשוי למשמש בכיסו. ואולי תלוי בסברתו של החזו"א שכתב אם מצא סכום קטן בזמנינו שאנשים לא שמים לב כשמאבדים, שדעת החזו"א שמותר להגביה, שחז"ל תיקנו שבכל מעות אין צורך לחשוש שלא התייאש, ולפ"ז לא יועיל תפיסתו של אברהם, כיון שיש תקנת חז"ל שבמעות יש יאוש מיידי גם אם לא ידע. אמנם לחולקים על דברי החזו"א וסוברים שצריך שתהיה ידיעה, אם תופס ואומר לא ידעתי נאמן בתפיסתו. מאידך אפשר שגם החזו"א מודה שאם אנו יודעים שלא ידע לא אומרים שיש כאן יאוש, ודברי החזו"א נאמרו רק בסתמא כשאין יודעים אם התייאש.