שאלה:
אני רוצה לתרום כליה דרך ארגון מתנת חיים, כששמעו מזה הורי אסרו זאת עלי בכל מכל, ושאלותי הן: א. מי שסיפק בידו, חייב לתרום כליה? או שיכול לתרום, ואולי רק "מותר" לו לתרום ותו לא. ב. אם ההורים מתנגדים מחוייב לשמוע בקולם? ג. האם בכל מצב עדיף לא לצער אותם ולהמנע מן התרומה הזו? יש לציין שעברתי כבר את גיל שלושים, נשוי עם ילדים, ולכל הפחות לא נחשב סמוך על שולחנם אם זה משנה. תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
הוראת כל גדולי ישראל בלי יוצא מן הכלל שאין חיוב לתרום כליה, ומ"מ ברור שמותר ומצוה גדולה היא לתרום, והעושה כן מקיים חסד שאין כמותו ומציל נפש מישראל.
מסתבר שאין חיוב לשמוע בקול ההורים בענין זה, ומשתי סיבות: 1. ראשית יש דעת הסוברים שאין חיוב לשמוע להורים במה שאינו נוגע אליהם כלל אלא לחיי הבן בלבד, כפי שיבואר במקורות. 2. לכאורה כיון שיש כאן מצוה גדולה, הדין בזה כמי שאומר לבנו שלא יקיים מצוה שאין לו רשות, כיון שאתה והוא חייבים בכבודי, ואף שאינה מצוה מחוייבת אלא מצוה קיומית, מסתבר שהדין בזה שווה.
ומכל מקום בשאלה כה משמעותית ומורכבת, הייתי מציע לך לשאול אדם גדול בתורה. תפנה לרב הבר מאירגון מתנת חיים שיסדר לך פגישה עם רב גדול בתורה, הוא יעשה זאת.
בהצלחה רבה ותזכה למצוות.
מקורות:
למעשה נראה שנחלקו בכך הפוסקים לגבי דבר שאינו נוגע להורים אלא לבן: בשו”ת מהרי”ק סי’ קסו כתב, שאם הבן רוצה לישא אשה מסוימת ואביו מתנגד לכך, הוא אינו חייב לשמוע בקולו, משום שבעצם ענין זה אינו נוגע להורים, והובא ברמ”א סי’ רמ סעי’ כה. אולם בחוות יאיר סי’ ריד והובא בפתחי תשובה שם, דן באדם שאמו ביקשה ממנו לפני מותה שלא ישכיר את דירתו לשון אדם, ויושב שם תלמיד חכם זקן, האם הוא מחוייב לפנותו משם, ולאחר שדן בזה האם כבוד התורה גובר על כבוד ההורים, מסקנתו שעל הבן לשמוע בקול אמו, כיון שאין שום חיוב לאדם להשכיר ביתו לתלמיד חכם. הרי שאף שהאם כבר נפטרה ואין לה בזה שום ענין וגם לא תדע לעולם שהבן לא שמע בקולה וכו’, יש חיוב לקיים בקשתה. כמו כן יש שטענו שגם המהרי”ק מודה לדינו של החוות יאיר, ולא אמר דבריו אלא בנדונו שהבן מחוייב לישא אשה משום מצות פריה ורביה. אמנם מהנימוקים שכתב המהרי”ק נראה לא כך, הוא כתב, שכיון שכיבוד אב הוא משל אב ולא משל בן, לא צריך הבן להפסיד אשה ההוגנת לו בגלל בקשת האב, ולא נראה שטעמו מחמת המצוה שיש בנישואין, ואם כן לפי דברי הרמ”א שפסק כדבריו נראה שאכן מחלוקת יש בדבר והמיקל יש לו על מי לסמוך. אולם כל דבר שהוא לתועלת ההורים ועל הבן זו רק טירחה ולא הפסד ממש, אין חולק שעל הבן לטרוח בכבוד ההורים. וכמובן, המחמיר במצוה דאורייתא כזו כדעת החוות יאיר שכרו שמור לו לנצח.
