שאלה:
שלום לצוות הרבנים. אמרו חז"ל כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים מתשרי עד תשרי, וברצוני לדעת פשט אמיתי בדבר, וזה אחרי שקראתי ספרים שמבארים זאת, אך לא נחה דעתי. אם הכוונה של "מזונות" היא לכסף, והיינו שהקב"ה גוזר כמה כסף יהיה לפלוני, כמה ירוויח וכדומה, קשיא, שהרי עינינו הרואות שאותם אלו שעובדים למחייתם מרווחים יותר מאלו שלא עוסקים במלאכה כמו למשל אברכים לומדי תורה שרובם משתכרים הרבה פחות מאלו שעובדים היום, מה שאברך פשוט מרוויח בכולל הוא רק 1500-3000 ש"ח בחודש. והרי ברור שאם היו אותם אברכים בוחרים לעבוד הם היו משתכרים יותר, אז אם כך זו לא גזירה מאת הקב"ה, אלא בבחירה תליא מילתא. או שמא הכוונה היא לכמה יאכל, כיצד יחיה האם בצמצום או בריווח, ולפי ביאור זה לא קשיא כלל, שהרי עינינו הרואות שהרבה אברכים חיים ברוך ה' טוב מאוד ולא חסר להם כמעט דבר אע"פ שעל הנייר משתכרים הרבה פחות, ולפי זה שפיר זו גזירת מלך ואינה תלויה בהשתדלות. או אפשרות אחרת לבאר אבל זה דחוק, שבאמת קוצבים לו כמה ירוויח וגם כמה יאכל, אלא שיש דרך לקחת את מה שקצוב, זה שעוסק במלאכה לוקח את הקצוב לו במזומן ולכן מרוויח יותר ואותו אברך שקצבו לו את אותו הדבר בדיוק בחר לקחת את הרווחים דרך אשראי ולכן נראה הדבר שמי שתורתו אומנתו אינו משתכר כמו בעלי בתים על אף שאין הדבר כן.
תשובה:
מסתבר שהמדובר הוא על עצם המזונות, והיינו שגם אם ירויח מעבר למה שמגיע לו יפסיד את אותו הכסף, ואכן רואים הרבה מאוד סייעתא דשמיא בפרנסתם של אברכים בני תורה.
חורף טוב ובריא.
