שאלה:
במקוואות מסויימים מצויין כי יש להתקלח לפני הטבילה: א) האם זה נחשב לתנאי מחייב שמי שלא עומד בזה נחשב כמשתמש ללא רשות וכגזל (למרות ששילם דמי כניסה)? ב) מה קורה אם אדם שנוהג לטבול כל בוקר ולא תמיד יש לו את החמש דקות הנוספים הללו. עדיף לטבול זריז או לבטל את הטבילה? ג) כשידוע שרק חלק מסויים מציבור הטובלים אכן עומד בכללים הללו – האם זה נחשב כפרצה שפרצו רבים שיתיר לשאר הטובלים לטבול ללא המקלחת האמורה? ד) במקווה מסויימת מודגש שגם אם התרחצו בבית מיד לפני היציאה למקווה חובה לרחוץ שוב במקום. האם זה מחייב או לא? ה) לצד השני – במקוואות בהם לא כתבו זאת – האם יש בדבר משום הגיינת-הציבור או מזיק את הרבים שיחייב את הטובלים להתקלח בכל מקרה. (ושוב כנ"ל אם הרבה לא מקפידים על כך האם זה יחשב שבין כה וכה אם נגרם נזק הוא יגרם בכל מקרה על ידי אחרים ומימלא הקפדה של אנשים אחרים לא יעלה ולא יוריד)
תשובה:
שלום וברכה,
א. מחובתו של לקוח לכבד את התנאים שהציבו בכניסה. ולכן כל תנאי שדורשים מלקוח במקווה או בכל מקום אחר, חייב הלקוח לציית לתנאים שהציבו. אמנם אי ציות לתנאים לא נעשה גזלן. ולכן מקווה שמציב דרישה שיש להתקלח לפני הטבילה במקווה, חייב הלקוח להתרחץ, אמנם אם לא התרחץ לא נעשה גזלן בשימוש המקווה. אמנם אסור לשנות מדברי בעל המקווה, ויש לציית לדבריו.
ב. מאחר וחייבים לציית לתנאים (ראה מקורות) על כן אסור לטבול ללא מקלחת. וגם אם ממהר לתפילה אין היתר להשתמש בממון השני שלא כדין. ועדיף לבטל טבילה במקווה, ולא להשתמש בממון חברו שלא כדין – למרות שאינו נעשה גזלן בכך. (המקלחת לא צריכה להיות חמש דקות, היא יכולה להיות קצרה יותר).
ג. העובדה שיש אחרים שלא מצייתים להוראות לא מתירה ליחיד להפר את התנאים, ואין להשתמש שלא כדין. ולכן יש להתרחץ לפני הטבילה, גם אם אחרים מזלזלים בזה.
ד. מקווה שמתנים שגם מי שהתקלח בבית צריך להתקלח שנית במקווה, התנאי מחייב, וזכותו של בעל המקווה להתנות כפי שיחפץ. ומוטל על כל הטובלים לציית לתנאי.
ה. מקווה שלא מזהירים להתקלח לפני הטבילה, ודאי שהגון וטוב שכל הטובלים יתרחצו לפני הטבילה. אלא שאדם שלא מקפיד בכך, לא ניתן לומר שמזיק את הציבור, או מזיק את מי המקווה. המים לא מתלכלכים מטבילה של אדם אחד, אלא ממצבור של אנשים שטובלים ללא מקלחת, וכל אחד לבדו אינו מזיק.
בהצלחה וגמר חתימה טובה.
מקורות:
בגמרא מסכת בבא מציעא (דף עח ע"א) נחלקו באדם שמשנה מדעת בעל הבית האם נקרא גזלן, או שאסור לשנות מדעת בעל הבית, אבל לא נעשה גזלן בכך. לדעת רבי מאיר כל המשנה מדעת בעל הבית נקרא גזלן, ולכן אם שכר חמור להוליכו בבקעה והוליכה בהר נקרא גזלן וחייב למרות שהבהמה מתה באונס. אמנם אנו לדעת חכמים אינו גזלן בכך – ופטור – למרות ששינה מהתנאים שהציב לו בעל הבית.
וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות שוכר סימן שט סעיף א: "השוכר את החמור להוליכה בהר, והוליכה בבקעה; אם הוחלקה, פטור, אף על פי שעבר על דעת הבעלים. ואם הוחמה, חייב".
וראה עוד בש"ך סימן עב ס"ק קמ גבי שואל שהעביר לשואל אחר, שלמרות שאסור לו לעשות כ, אינו נעשה השני גזלן בכך, ולכן אם מתה מחמת מלאכה אצל השואל השני – פטור, ואין דינו כגזלן להתחייב.
ולכן במקווה שיש תנאים איך לטבול, חייבים להישמע לתנאים ואסור לשנות מדעת בעל הבית. אמנם אם שינה לא נעשה גזלן בכך.
