שאלה:
מה יש לעשות כשהתפילות יבשות האדם מרגיש חלול מבפנים באמצע התפילה הוא חושב על דברים אחרים לגמרי. גם בר"ה הוא לא מרגיש שום חיבור אמיתי. וגם כשהוא בוכה בתפילה הוא מרגיש שזה חיצוני. אמונה יש (אולי אמונה חלשה) אבל גם לא לוהטת כמו שהוא היה רוצה. והוא רוצה להתקרב לה' להרגיש מחובר קשור. ולא הולך…
תשובה:
שלום וברכה
ראשית חשוב מאוד לדעת שכמעט כל אדם חווה את התופעה הזו ברמה זו או אחרת, האמונה בה', היכולת להתפלל כמו שצריך וכו' היא עבודת חיים! אין ספק שאם במשך השנה נזניח את זה, לא נצליח לבוא בימי הרחמים ונתפלל בשלימות. כמו כן חשוב לדעת, שהאדם כדברי הגמרא "בעל מחשבות הוא" ואי אפשר לצפות שהמחשבה כלל לא תברח… העצה היא לתפוס את הרגעים שיש בתוך התפילה של החיבור, כל אדם יש לו מילים שפתאום מרגשות אותו, נקודה שנוגעת אליו, מתפללים לאט וחושבים על המשמעות וההשלכות, זה לא רק בבקשות האישיות, אלא גם בנושא של המלכת ה' איך היינו רוצים לראות את העולם, איזה חיים מרוממים היו אלו אם היה לנו בית מקדש והיינו מרגישים רוחניות כמו שאדם מרגיש כל דבר פיזי אחר, הרי כל מי שהיתה מתקרב למשכן שילה היה מתחיל להתנבא! כלומר הרוחניות היתה ממש פיזית מוחשית! לשאוף לזה. לדמיין את האבות הקדושים מגלים את הבורא לפני קרוב ל4000 שנה ומאז אנחנו כולנו ור אחרי דור ברצף, החיבור הזה לדורות, לדמיין את היהודים בכל הדורות בכל המצבים מקיימים אותן מצוות ומתפללים אותן תפיליות ואנחנו חלק מזה וחלק מהם, זה מרגש כשמדמיינים את זה. לא למהר בתפילות יום הדין לדמיין לחשוב להעמיק וכך מתחברים. וגם אם החיבור הוא בהבזקים ולא כל הזמן, זה דבר עצום שאי אפשר לתארו!
שיתקבלו התפילות ונזכה לשנה טובה ומתוקה!
