שאלה:
כב. הרב בספר "ישעיהו" פרק סג', פסוק ט' נאמר: "בְּכָל-צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם–בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם, כָּל-יְמֵי עוֹלָם." כפי שאדוני רואה, מופיעה פה – "לא",ומיד אחריה "(לו)", בסוגריים. ברצוני להבין, מה משמעות הכתוב, הרי כל אחת מהמילים, במקרה שלפנינו – "לא" ו"לו", משנה לגמרי מהות המשפט הכתוב. בכבוד רב ובתודה
תשובה:
שלום וברכה
המקרה הזה כמו בהרבה מקומות בתנ"ך, יש בו קרי וכתיב [הקרי וכתיב בכל התנ"ך קיבלנו במסורת איש מפי איש] וכל הפרשנים שם עמדו על כך, אני מעתיק לך מדברי הרד"ק למשל שכתב:
בכל צרתם לא צר – כתוב באל"ף והרי בוי"ו, ופי' הכתוב לא הרבה להם הצרה כי הושיעם ממנה, ופי' הקרי לו לאל צר בצרתם, על דרך ותקצר נפשו בעמל ישראל, והכל דרך משל, ודברה תורה בלשון בני אדם.
כלומר בורא העולם "לא" הרבה להענישם, כי היה "לו" עצמו צר בצרתם. הקרי וכתיב משתלבים.
גמר חתימה טובה.
תודה רבה, יישר כוח
בברכה
אריה
השאר תגובה