ראש השנה הוא בראש ובראשונה יום של תפילה. במקומות רבים ממשיכה התפילה עד שעות הצהריים, ולפעמים עד שעות אחה"צ המוקדמות – ולעתים אפילו לאחר מכן. מטבע הדברים, רבים עשויים להרגיש רעבים, ואף חלשים, עד לסיום התפילה. מכאן עולה השאלה: האם מותר לקדש ולאכול לאחר תפילת שחרית, ולפני תפילת מוסף.
בשבתות וחגים מן המניין, אין מניעה מלקדש ולאכול קודם מוסף. אמנם אסור לאכול קודם תפילת שחרית, אך איסור זה אינו נוהג אלא קודם שחרית, ולא קודם מוסף. בניגוד לכך, בראש השנה עולה השאלה: האם מותר לאכול עבור לקיום המצווה של תקיעת שופר?
לעניין זה אנו מוצאים מנהגים שונים. יש קהילות שבהן עושים קידוש לרבים קודם התקיעות. כך נהגו בישיבות רבות. מנגד, יש מקומות שבהם אין מקדשים קודם התקיעות, וממתינים עד לאחר סיום תפילת המוסף. יש אפילו אופציה, המוזכרת בדברי הפוסקים, לקדש ולאכול לאחר התקיעות הראשונות (שלושים התקיעות הראשונות המכונות "תקיעות דמיושב") אך קודם לאחרונות.
במאמר הנוכחי נדון בשיטות ומנהגים השונים שאנו מוצאים בהקשר לאכילה קודם תקיעת השופר. מה שורש הדיון בהלכה זו? מהם הטעמים שהוצעו להתיר אכילה קודם תקיעת השופר? האם אכן מותר לצום עד סוף תפילת מוסף? ומה דין נשים באכילה קודם התקיעות?
בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.
אכילה עבור לקיום מצוות
נאמר במשנה (שבת א, ב): "לא ישב אדם לפני הַסַּפָּר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין". יסוד האיסור, כמו שביאר הרע"ב, הוא מפני חשש שמא יימשך אדם בסעודתו (ובשאר פעולות המנויות במשנה), ומפני חשש זה גזרו חז"ל שלא יאכל אדם סעודה עד שיתפלל תפילת המנחה.
הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (או"ח סימן רלב, סעיף ב), ומבואר בה שהאיסור מתחיל אפילו קודם זמן התפילה: "ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה". כך גם נפסק בהקשר של מצוות קריאת שמע של ערבית (שם, סימן רלה, סעיף ב): "אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית".
גם בנוגע לשאר מצוות אנו מוצאים איסור אכילה קודם קיום המצווה. הגמרא קובעת שאסור לאדם לאכול לפני קיום מצוות ד' מינים (סוכה לח, א) וכך נפסק בשולחן ערוך (תרנב, ב): "אסור לאכול קודם שיטלנו". הלכה זו נפסקה אף בנוגע למצוות בדיקת חמץ, כמבואר בשולחן ערוך (תלא, ב): "יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל". המשנה ברורה (ס"ק ה) הוסיף לבאר: "ואפילו חצי שעה שקודם הזמן אסור, דלמא אתי לאמשוכי". גם בהלכות מגילה אנו מוצאים ברמ"א (סימן תרצב) ש"אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפילו התענית קשה עליו".
מבואר אפוא שאסרו חכמים לאכול לפני כל מצווה שיש זמן מוגבל לקיומה, שמא ישקע בסעודתו ויחמיץ את קיומה. נראה אפוא שכך יהיה הדין גם בנוגע למצוות תקיעת שופר: יש לאסור את האכילה קודם לקיום המצווה, שמא ישקע בסעודתו ויחמיץ את קיומה.
ואמנם, כן מפורש בדברי הריטב"א (סוכה לח, א) שאם כבר התחיל לאכול לפני קיום מצות לולב ושופר, חייב להפסיק אכילתו כדי לקיים את המצווה. אם חייב להפסיק לאחר שהתחיל, ברור שאסור להתחיל לאכול קודם שקיים את המצווה, ומכאן שיש לאסור את האכילה קודם תקיעת שופר.
אולם, בקרב שאר הראשונים אין אנו מוצאים חבר לריטב"א, וכך בשולחן ערוך וברמ"א (וכן ברמב"ם) לא הוזכר איסור של אכילה קודם התקיעות. יש אפוא לחפש אחר מקורות נוספים, להיתר או לאיסור, בנידון זה.
איסור אכילה עבור לתקיעות
כאמור לעיל, הרמ"א בהלכות מגילה מציין את האיסור לאכול קודם קריאת המגילה.
על דברי הרמ"א מביא המגן אברהם (ס"ק ז) את דברי התוספתא (שבת א, ד), המשווים את קיום מצות תקיעת השופר לקיום מצוות נטילת לולב וקריאת המגילה לעניין החיוב להפסיק אכילתו כדי לקיים המצווה – וכל שכן שאסור לאכול כשטרם התחיל לקיים את המצווה. כך נקט גם המשנה ברורה שם.
בשערי תשובה (או"ח תקפד, ג) כתב לאור דבריו שיש להימנע לחלוטין מלאכול עד שישמע את תקיעת שופר (אפילו מטעימה – עי' להלן), גם אם הדבר נמשך עד לאחר חצות היום, אלא אם כן "קשה עליו התענית הרבה".
כן פסק במטה אפרים (תקפה, ב), והביא עוד שכן נקט להלכה הבית מאיר – אלא שהבית מאיר מחלק בין היום הראשון לבין היום שני של ראש השנה, שבו מצוות התקיעה היא דרבנן בלבד, ואין לאסור 'טעימה' בלבד (עי' להלן).
'טעימה' לפני קיום מצוות
לאור סיבת איסור אכילה קודם קיום מצווה, דהיינו חשש שמא ייגרר בסעודתו ויבוא להפסיד את המצווה, נראה לכאורה שאין לאסור אלא אכילת 'סעודה', ולא אכילה מועטת או 'טעימה' בלבד.
ואמנם, מבואר בגמרא (ברכות כח, ב) שאין אנו פוסקים כדעת רבי יהושע בן לוי, שלדעתו נאסרה אפילו טעימה קודם תפילת מוסף או מנחה, ולאור זאת נפסק בטור ובבית יוסף (או"ח סימן רלב, סעיף ג) שמותר לטעום קודם תפילת מנחה.
ההגדרה של 'טעימה' היא לחם בשיעור שאינו עולה על שיעור כביצה. לדעת הפרי מגדים (אשל אברהם, או"ח תלא, ד) כן הדין אף בנוגע ל"פת הבאה בכיסנין" (מאפים), אך המשנה ברורה (רלב, לד) מציין משו"ת דברי חיים שמותר לאכול מאפים עד לשיעור סעודה. שיש בוודאי להיזהר שלא לאכול מזונות עד שובע, ועדיף להימנע מיותר משיעור שלש ביצים. אין הגבלה על אכילת פירות ומאכלים אחרים.
יש שחלקו על הלכה זו (עי' תרומת הדשן סימן קט), אך בשולחן ערוך נפסקה הלכה לקולא בנוגע לתפילת מנחה, וכתב המשנה ברורה (רלה, טז) שכך הדין אף בנוגע לתפילת ערבית. פוסקים מרחיבים את ההיתר אף בנוגע למצוות אחרות, כגון לעניין בדיקת חמץ (מגן אברהם תלא, ד, ומשנ"ב שם), נטילת לולב (מגן אברהם תקנב, ד, ומשנ"ב שם), וקריאת המגילה (מגן אברהם תרצב, ז).
אולם, המגן אברהם, בהתחשב בדעת התרומת הדשן הנ"ל, כתב שאין להקל אלא במקום צורך גדול. יש לציין את העובדה שדברי התרומת הדשן נאמרו דווקא בנוגע לקריאת המגילה, ומסיבות מיוחדות הנוגעות למצווה זו; למרות זאת, הרחיבו הפוסקים את הגישה המחמירה גם למצוות נוספות (כגון המשנה ברורה תרנב, ז, בנוגע לנטילת לולב), באופן שאין להקל אלא במקום צורך משמעותי.
'טעימה' קודם תקיעות
לכאורה, אותה הלכה של היתר טעימה, בוודאי במקום צורך, יחול על אכילה קודם תקיעת שופר.
בספר מועדים וזמנים (שם) כתב שיש להתיר את הטעימה קודם תקיעות, ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו, סימן ז) הוסיף שיש להקל בנוגע לתקיעת השופר יותר מנטילת לולב, שכן מצוות התקיעות נעשית בציבור [וכך בדרך כלל עורכים קידוש ברבים], ואין חשש שישכח הציבור את המצווה מפני האכילה (סברא זו הוזכרה אף בדברי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שמירת שבת כהלכתה, ח"ב, פרק נב, הערה נב).
סברא נוספת שהוזכרה להקל בנידון זה היא העובדה שמדובר על עניין של סדר תפילה שיש לו זמן קבוע, כך שאין חשש שהאכילה תביא לידי ביטולו (עי' במילואים לספר שמירת שבת כהלכתה, שם, ובשו"ת התעוררות תשובה, סימן שעד). בשו"ת התעוררת תשובה (שם) הזכיר שבנוגע לתקיעת השופר, ניתן עוד לסמוך שלא ישכך את קיום המצווה מחמת אימת הדין.
לפי דעות אלו, מותר לאדם שעלול להתקשות בריכוז לאור הצום לאכול מעט קודם התקיעות (ראה גם בכף החיים תקפה, כו; תקפח, יא). יש שגם הוסיפו את הנימוק של איסור הצום ביום טוב כסיבה להקל באכילה קודם התקיעות. אולם, המשנה ברורה (תקצז, ב) כתב שמותר להתפלל (בצום) עד לאחר חצות בראש השנה, ואף הביא בשם כמה פוסקים שמי שעוסק בתפילה אינו צריך לחוש לאיסור זה אפילו בשבתות וימים טובים רגילים (רפח, ב).
בניגוד לדעות הנ"ל, יש פוסקים שאינם מתירים אכילה קודם התקיעות אלא במקום צורך גדול, כפי שנאמר בנוגע לשאר מצוות. המשנה ברורה (תרצב, טו) מזכיר מצוות שופר יחד עם מצוות לולב וקריאת המגילה, ומשמע מדבריו שאין להתיר טעימה אלא בצורך גדול כגון אדם תשוש או חולה. כך עולה מתקנות ופסקים של ר' עקיבא איגר, שם מבואר שגם בשעת מגפת כולרה נזהר מלהתיר את האכילה קודם התקיעות, והעדיף את האכילה לאחר תקיעות דמיושב (התקיעות הראשונות) קודם להשלמת התקיעות בתפילת מוסף.
בפועל, המנהג במקומות רבים הוא להקל בנוגע לטעימה קודם התקיעות, וכך נהגו ברוב הישיבות. ייתכן שהחלו לנהוג כן בשל אריכות התפילה הנהוגה כיום (ובפרט בישיבות), מה שעשוי להקשות על כוונת המתפללים בתפילת המוסף. וראיתי בשו"ת קובץ תשובות למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ח"ג) שהזכיר שמנהג הישיבות לטעום קודם התקיעות, אך כתב שאינו מן הראוי לנהוג כן (עי' גם במטה אפרים, תקפח, ב).
אכילה קודם תקיעות בשבת
בשו"ת תשובות והנהגות (או"ח ח"ה, סימן קעט) כתב שאמירת סדר "מלכויות זכרונות ושופרות" נחשבת במקום קיום מצות התקיעות בשבת, וכיון שיש בה קיום מצווה (שיש לה אסמכתא מן התורה) אסור לאכול אף קודם תפילת מוסף. אולם, במקורות אחרים לא מצאנו חידוש זה, והמנהג הוא להקל בשבת כשאין מצוות שופר מתקיימת כפשוטה.
אכילה קודם תקיעות לנשים
נשים לא נהגו להקפיד על איסור אכילה קודם התקיעות, מפני שמעיקר הדין אין נשים חייבות בתקיעה שופר, שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא. אמנם נשים "קיבלו על עצמן" את חובת המצווה, והמנהג ברור שנשים הולכים לשמוע את תקיעת השופר, אך ייתכן שעדיין אין זו מצווה כמצוות אנשים, ולכן לא הקפידו על איסור אכילה קודם קיום המצווה.
סספר חיי אדם (קמא, ז) מבואר בדרך אחרת קצת: "אם האשה צריכה לאכול בשחר תאכל קודם התקיעות, כי בלאו הכי מדינא פטורות, ואע"ג שכבר קיבלו עליהם חובה, מכל מקום במקום צער או חולי יש לומר דלא קיבלו". לדבריו, משמע שרק במקום "צער או חולי" מותר לנשים לאכול קודם התקיעות. כאמור, המנהג שגם במקום חולשה בלבד אוכלות נשים קודם תקיעות, וגם במקום שיש חשש לחולשה בהמשך התפילה.
מנגד, יש לציין לספר עטרת זקנים (תקפט, ג) שכתב שלמרות דברי המהרי"ל שיש להמתין לתקיעת נשים עד שיצא הציבור מבית הכנסת, אין להמתין לנשים יולדות או חולות שאינן יכולות להמתין. בהגהות רבי עקיבא איגר (שם) כתב שהסיבה שצריכות להמתין היא מפני שאסור לאכול קודם תקיעות – ומבואר בדבריו שאף לנשים אסור לאכול קודם תקיעות.
לסיכום, יש גישות שונות בנוגע לאכילה קודם התקיעות; יש קהילות שבהן מקדשים קודם התקיעות, וכמדומה שכך נהוג ברוב מקומות, ומנגד יש מקומות שאין מקדשים קודם תקיעות, וממתינים מלאכול עד סוף התפילה. לשתי הגישות יש מקורות בדברי הפוסקים, וכל אחד ינהג לפי מנהגו ולפי מקומו.
בין אם נקיים מנהג זה או זה, העיקר שנכוון בכל מעשנו לשם שמים, ובס"ד נזכה יחדיו שתעלינה תקיעותינו לרצון, ונזכה יחדיו לשנה טוב ומתוקה.
האם יש צורך לקדש בשנית לאחר מוסף?
האם יש הבדל לגבי אשה?
ישר כוח
מעיקר הדין העיקר להלכה שזמן קידוש הוא אחרי שחרית אף שלא התפללו מוסף ואין צורך לקדש שנית אחרי מוסף, המהדר לקדש שנית לחוש לדעות שזמן קידוש אחרי מוסף – תבוא עליו ברכה, וכך אני נוהג בלי נדר.
השאר תגובה