שאלה:
לקוח שהחזיר אתרוג יקר בסוף עונת המכירות ממש בערב החג האם נחשב לנזק שחייב הקונה לשלם עליו או לא.
תשובה:
שלום וברכה,
שאלה יפה שאלת.
לדעת הרדב"ז, הרמ"א והפנים מאירות חייב לשלם על הפסד גרם למוכר האתרוגים. ולדעת הש"ך דינו כמבטל כיסו של חברו שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. ויתכן שיש אומדנא מוכחת שהזכות חזרה רק בתוך זמן קצר, ואם עבר זמן רב, הלקוח קונה את האתרוג ולא יוכל להחזירו, וחייב לשלם את מחירו המלא.
בהצלחה.
מקורות:
ברמ"א סימן רצב סעיף ז גבי שומר שקיבל מעות פיקדון לידו, והשומר הוציא את המעות לצורך עסק שלו, ובא בעל המעות וביקש את הפיקדון לעצמו, שכתב הרמ"א: "מיהו אם בא בעל הפקדון ואמר: תן לי פקדוני ואני ארויח בהן בעצמי, והלה מעכב בידו, חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא".
והש"ך (שם ס"ק טו) הביא את דברי המהרש"ל שמבטל כיסו של חברו פטור, ולכן פטור השומר על מניעת הרווח שגרם לבעלים. אולם מבטל כיסו שפטר הירושלמי דוקא בידי אדם, אבל בדיני שמים חייב כדין גרמא בנזקין שחייב בדיני שמים.
אמנם הפתחי תשובה שם הביא את דברי הפנים מאירות ח"א סי' פ"ב, במעשה שאירע ביריד אחד שבא אחד ממרחקים עם ברזל למכור על יומא דשוקא, והיה לאחד מבני העיר תביעה עליו, ובא אליו בערמה כאילו הוא תגר וקנה ממנו הברזל בסך ידוע ונגמר המקח ומשך הברזל לרשותו, והמוכר סמך עצמו שבכלות היריד יתן לו מעותיו, ולאחר שחלף ועבר יום השוק הלך זה לתבוע מעותיו, והשיב הלוקח משטה הייתי בך ולא היה בדעתי ליקח מקח זה ולא עשיתי אלא מפני שיש לי תביעה עליך לתפוס אותך בערך חמשים זהובים והמותר קח ולך, והלה צועק ככרוכיא שעכשיו שעבר היריד אי אפשר לו למכור סחורתו ואי אפשר לו לטלטלן ממקום למקום במשא כבידה, ובשעת היריד היו הרבה לוקחים. והשיב דברור דזה הוי מזיק גמור, וראיה מדברי הרא"ש ריש פרק האומנין [סי' ב'] [עיין בשו"ע סימן של"ג סעיף ב'] דאף אם לא הלכו הפועלים אלא שכבר שכרו כל בעלי בתים פועלים ואין מוצאין עוד להשתכר נותן להם שכרן כפועל בטל דקיי"ל כר"מ כו', ובנ"ד נמי כיון דכבר הלכו לדרכם כל הקונים ברזל ועל ידו אי אפשר למצוא עוד קונים כאלו הוי מזיק גמור ומחויב לשלם הוצאותיו, ואף על גב דלא היתה כונתו להזיק אלא להציל את שלו שיהיה מוחזק, הרי מבואר בחו"מ סימן ס"ו סעיף כ"ג ובסמ"ע סק"ס וש"ך סקפ"ב שם [בבאר היטב ס"ק ס"ב] דהיכא דחייב מדינא דגרמי חייב אפילו לא כיון להזיק, א"כ בנ"ד לא יוכל לומר שעשיתי להציל את שלי דמ"מ גרם לו היזק רב, ועוד, דהיה לו להודיע מיד ולא לדחותו בלך ושוב עד אחר היריד, ע"כ ברור שזה האיש לא עשה כשארית ישראל וראוי לקונסו ולגבות ממנו כל היזקו של המוכר ע"ש.
והמעשה של הפנים מאירות דומה למקרה של החזרת אתרוג בערב החג, שמחזיר את החפץ אחר ירידת ערכו. והפנים מאירות חייב מדין מזיק. ולא זכיתי להבין האם חולק על הש"ך וסובר שמבטל כיסו חייב בדיני אדם, או שמא דעתו ששונה מדין מבטל כיסו. ויש לעיין.
הפת"ש שם הביא סיוע לדברי הפמ"א מדברי הרדב"ז חלק א סימן שצט וז"ל:
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ושמעון שקנו סחורה בשותפות והיה חייב שמעון עדיין חלק מדמיה לראובן והסחורה ביד ראובן ושלח לו שמעון מעותיו ואמר לו תן לי סחורתי שאני רוצה למוכרה ולא נתנה לו והוזלה אם חייב ראובן לפרוע הפחת לפי שטוען שהיה אנוס שלא היה יכול לצאת לפתוח החצל מפני חמת המציק שהיה זמן מגפה ב"מ.
תשובה לכאורה היה נראה לומר דפטור ראובן בכל גוונא דגרמא דממילא הוא שהרי לא הזיקו בידים וקי"ל גרמא בנזיקין פטור. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאיכא גוונא דדמיא לדינא דגרמי וקי"ל כר' מאיר דדאין דינא דגרמי הילכך איברי /אי ברי/ הזיקיה כגון שהגיע זמן מכירת הסחורה והדבר ידוע שאם לא תמכר באותו זמן תפחת מדמיה בין מצד עצמה בין מצד שירד השער בכה"ג נ"ל שחייב ראובן לשלם כי הא דתניא הכופף קומתו של חבירו בפני הדליקה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואמרינן עלה בגמרא היכי דמי אי דמטי ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי חיובי מחייב אלא ברוח שאינה מצויה: הא קמן דכיון שהנזק מצוי באותה שעה שנמנע ממנו הסחורה חייב:
אמנם נראה שיש אומדנא ותנאי ברור שיש להחזיר את האתרוג מיד אחר התייעצות עם רב, ואם עבר זמן מעבר למקובל, נעשה לוקח, ואינו יכול להחזיר, ואם כן הדברים, קונה את האתרוג וחייב לשלם כשעת הלקיחה של האתרוג. אמנם עדיין יש לדון באדם שלקח כמה אתרוגים לברר איזה אתרוג לקנות, והחזיר את כל האתרוגים במועד מאוחר האם גם בזה נאמר שנעשה לוקח על כל האתרוגים.
