שאלה:
אולי היה כדאי להוסיף מה דין השותים תה או קפה לפני התקיעות האם חייבים בקידוש לפני שתייתם
תשובה:
העיקר להלכה, שמרגע שהסתיים שמונה עשרה של שחרית אסור לטעום שום דבר גם לא שתייה בלי קידוש, אף שהם עדיין לפני מוסף.
מקורות:
עי’ בשו”ע (או”ח סי’ רפו ס”ג) שמותר לטעום קודם תפילת מוסף, אך אסור לסעוד. וכדברי הרשב”א (ברכות כח:). ועי’ בביאור הלכה שם שכתב דגם הטעימה, היינו אחר קידוש. ועי’ במ”ש בזה ביבי”א (ח”ה או”ח סי’ כב אות א). אמנם לגבי הכהנים, כבר כתב מרן בב”י ובשו”ע (או”ח סי’ קכח סעי’ לח) דכהן ששתה רביעית יין, אפי’ שלא השתכר, לא ישא את כפיו. ואף שבביאור הלכה (סי’ רפו שם) כתב דביין שלנו, מותר אפי’ לכהן שצריך לישא כפיו במוסף, לשתות רביעית יין, דבודאי יש בו ג”כ מים. אך עי’ למו”ז מרן שליט”א בספרו לוית חן (סי’ כב) שכתב לחלוק ע”ד, והביא מדברי רבים מגדולי פוסקי אשכנז שכתבו דאף ביין שיש בו מים, אין לכהן ששתה רביעית לעלות לדוכן.
ולפי”ז שתים רעות יש לאותם הנוהגים לעשות קידוש ולסעוד את ליבם קודם תפילת מוסף ביום שמחת תורה, הן מצד אכילה קודם תפילת מוסף, והן מצד שתית יין ושאר מילי דמשכרי לכהנים קודם נשיאות כפים. וכ”כ להדיא רבינו חיים פלאג’י בספרו מועד לכל חי (סי’ כה אות מג) וז”ל: יזהר הכהן שאכל ושתה בבוקר שהתפלל מקודם תפילה ראשונה בבית הכנסת, דאם יחזור לביהכ”נ בשביל הקפות ועדיין הם מתפללים מוסף, שלא יעלה לדוכן אלא יצא לחוץ בית הכנסת בשעת ברכת כהנים אפילו שאין שם כהן אחר, כיון שאכל ושתה בבוקר אפילו שהיה דרך עראי. עכ”ל. [ובאמת מחמת זאת ברבים מקהילות אשכנז נהגו שלא היו הכהנים עולים לדוכן אלא רק בתפילת שחרית, ולא בתפילת מוסף, וכ”כ הלבוש (או”ח סי’ תרסט), וכן הביא בא”ר ובפמ”ג (א”א שם) ובמשנ”ב (שם יז). וע”ע רץ כצבי (ירח האיתנים סי’ כב) באורך.]
ואמנם עי’ בשו”ת עטרת פז (ח”א כרך ב יו”ד סי’ יט) שכתב להליץ בעד אותם הנוהגים לערוך קידוש קודם תפילת מוסף, אחר שאוכלים רק מעט, וכטעימה בעלמא, וגם אינם שותים רביעית יין בבת אחת [שכן בדברי השו”ע שם הקפידא שישתו בב”א]. וסיים בזה”ל: המורם מכל האמור: רשאים הקהל לעשות קידוש ביום שמחת תורה בין שחרית למוסף ולטעום בו מיני מזונות וכיוצא בזה בסעודת עראי, כדי לחזק את ליבם שיוכלו להרבות בשמחת התורה בעת ההקפות, [וטוב שיחזרו ויקדשו על היין בביתם שוב אחר תפילת מוסף לצאת לדעת הפוסקים דאין מתחייב בקידוש אלא רק אחר מוסף עי’ יבי”א (ח”ה סי’ כב)], ואף הכהנים יכולים להשתתף בסעודה זו ואח”כ בתפילת מוסף רשאים לישא את כפיהם אף על פי שאכלו קודם לכן. ואם שתו הכהנים יין בסעודה זו אם שתו יותר מרביעית אינם רשאים לישא את כפיהם ואם שתו פחות מרביעית רשאים לישא כפיהם, ואם שתו רביעית מצומצמת אם שתוהו בכמה פעמים או שהיתה מזוגה במעט מים רשאים לישא כפיהם. וכל זה באופן שדעתו צלולה ומיושבת עליו. ואם שתו שאר משקין המשכרים כגון ערק וקוניאק וכדו’, רשאים לישא את כפיהם כל שדעתם מיושבת עליהם. ואולם עדיף שימנעו הכהנים את עצמם משתיית יין ומכל מיני משקאות חרפים בסעודה זו, וכעין שכתב הגר”ז (סי’ קכח סעיף נא) שכן ראוי ושכן הוא המנהג שלא לשתות כלל משקה המשכר קודם נשיאת כפים וכו’. ע”כ. וע”ע בספר טל לברכה (ח”ב סי’ פה-פו). [וע”ע בספר הליכות שלמה (הל’ תפילה פי”ד ס”ט) שהגרש”ז אויערבאך לימד זכות על אותם הסועדים קודם מוסף בשמחת תורה. אך אין בדבריו קולא לענין הכהנים. וע”ע בספר ארחות רבינו הקה”י (ח”א בהוספות עמ’ ט לעמ’ סו) שהחזו”א היה מזהיר את הכהן שלא יעשה קידוש, כדי שיוכל לעלות לדוכן.]
ובדרך אגב יש לציין כאן מ”ש רבי יוסף משאש ע”ה (אוצר המכתבים כרך ג אלף תתמב) ע”ד המנהג שנהגו לעשות קידוש בעקבות בר מצוה או חתונה וכיו”ב בבתי כנסיות, וכתב שאין מנהג זה ראוי כלל, “ובמכנאס התירו הרבנים הראשונים ע”ה לאכול בביהכ”נ רק סעודה של שמחת תורה שהיו עושים אחר חג הסוכות או סעודת סיום מסכתא דוקא, שהיו נאמרים בהם ד”ת הרבה ושירות ותשבחות הרבה, והיו נזהרים ומזכירים שלא להשתכר, וחוץ מאלו אסור גמור לאכול בבית הכנסת. וגם אלו לא התירו אלא מפני שכל בתי כנסיות של מכנאס היו של יחיד, דהיינו של אנשים פרטיים, אמנם פה בארץ כל בתי כנסיות הם של ציבור, ואיסור גדול לאכול ולשתות בהם, ורק הקילו לעשות בהם כיבוד קל במצות מילה בשבת שלפני המילה, או בשבת בר מצוה או חתונה וכו'”. ע”כ.
