שאלה:
שלום כבוד הרב, רציתי לשאול: אני מנהלת ספריה במוסד אקדמי ופונים אלי בתחילת כל שנה סטודנטים הלומדים באותו מוסד כדי לעבוד בספריה. פנתה אלי סטודנטית לעבוד בספריה ואינני מעונינת לקבל אותה . היא סטודנטית מבריקה, דתית אבל לא מתאימה לי . לצערי אינני מחבבת אותה ממש וסיבותי עימי. היא פנתה אלי מס' פעמים ואני פשוט לא מסוגלת לקבל אותה. כל פעם התחמקתי בנימוקים מנימוקים שונים. היום פשוט אמרתי לה ברחל בתך הקטנה: את לא מתאימה. היא מאד מאד נפגעה ויצאה מהספריה. אנחנו עומדים לפני ראש השנה. אינני רוצה לפגוע במישהו ועל כן התקשרתי להתנצל אך נראה לי שהיא עדיין מאד פגועה. אני בכל אופן לא מעונינת לעבוד איתה. האם מספיק שהתנצלתי??? הרי בן אדם לחברו זה אש!!! האם עלי לקבל אותה למרות חוסר הכימיה בינינו?? תודה רבה!
תשובה:
לקבל אותה לעבודה אין טעם, זה יכול רק לגרום לקשיים בהמשך ואין לך חיוב כזה. לפייס אותה אם נראה לך שנהגת מידי באופן אגרסיבי, זה בהחלט כדאי, אבל אם נהגת כהלכה ואמרת את זה בעדינות ובנימוק כל שהוא אף שהיא נעלבה אין מה לבקש סליחה. אדם שפונה לקבל עבודה מודע לכך שהמעסיק אינו חייב לקבל אותו, וכל עוד זה נאמר בצורה רגילה, זה דרך העולם ועל דעת זה היא פנתה.
שנה טובה ומבורכת.
אכן התקשרתי אליה והתנצלתי אך עדיין הבהרתי לה שזה לא מתאים. מקווה שהיא באמת תמחל לי בליבה.
תודה רבה רבה!!!
כתוספת חיזוק לדברים
אבקש להביע את דעתי:
בהלכות פועלים יש כללים מתי יש זכות תרעומת בוויכוח, ומתי אין זכות תרעומת.
כך שהזכות להתרעם היא רק במקרה הנכון.
אדם שנפגע ללא שום הצדקה, הוא לא הניזק,
אלא הרבה פעמים הוא המזיק והמטריד.
הוא מביא נזק על עצמו, ומאשים בכך אחרים ומצער אותם סתם. וזה עבירה בשוגג או באונס ולפעמים ברצון.
מה שאמרו שבין אדם לחבירו זה אש, זה במקרה שמשהו פוגע ללא כוונה, אך במקרה שאדם נפגע ללא פוגע אמיתי, אז הוא זה שמביא אש על עצמו.
הרצון והתקווה שהוא ימחל זה רגש נכון של רחמים על הנפגע שיפסיק לפגוע בעצמו,
אך לא צריך להיות כאן יסורי מצפון.
השאר תגובה