לתרומות לחץ כאן

שיעור עיכול בשתייה / היה בדעתו לחזור ולשתות האם חייב לברך שנית לאחר שיעור עיכול?

שלום כבוד הרב. אם שתיתי כוס מים, ולא ברכתי ברכה אחרונה, ואחרי חצי שעה אני שוב רוצה לשתות, צריך לברך שוב? מהו הפרק זמן בין כוס לכוס כדי שאני אברך? תודה וכל טוב

תשובה:

שלום רב

אם לא היה בדעתך תחילה לשוב ולשתות אין ספק שצריך לחזור ולברך, ואת הברכה האחרונה על השתיה הקודמת הפסדת כיון שחצי שעה הוא שיעור עיכול בשתייה שלאחר שעבר שוב לא ניתן לברך. אולם אם היה בדעתך לשוב ולשתות, נחלקו בכך הפוסקים, ולהלכה אין צורך לברך שנית. על ההנהגה הראויה למעשה בענין זה ראה במקורות.

מקורות:

אדם שאוכל ועבר שיעור עיכול מאכילתו חייב לברך פעם נוספת כשימשיך לאכול, ושיעור עיכול בשתייה הוא קצר מאוד, יש אומרים 12 דק' ויש אומרים חצי שעה, וכך ידוע מהבן איש חי, ואם כן יש לדון במי ששתה וכעבור שעה רוצה לשתות שנית אם חייב בברכה ראשונה.

להלכה, המגן אברהם הובא במשנה ברורה סי' קפד ס"ק יז סובר שחייבים לברך פעם נוספת, אולם הרבה אחרונים חולקים עליו בזה, וכן עיקר שאין חיוב לברך שנית כיון שהיתה דעתו מתחילה כך לנהוג. וע"ע מש"כ בזה בס' ציץ אליעזר חי"ב סי' א. אולם, בשו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קב העיר, שמנהג זה אינו ראוי, כי אף שאכן לא חייבים לברך שנית ברכה ראשונה, מכל מקום מפסידים על ידי כך ברכה אחרונה, שכן כיון שעבר שיעור עיכול, הברכה שיברך בסוף לא תעלה לו לשתייה הראשונה, ולכן עדיף לדעתו לברך ברכה אחרונה אחרי כל שתייה וממילא לברך ברכה ראשונה אחר כך. וכבר הקדימו בזה בשו"ע הרב סי' קצ סעי' ז, שאם אינו שותה מיד שוב, יברך ברכה אחרונה כדי שלא יעבור שיעור עיכול ויפסיד.

שיטה מחודשת יש בזה להגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, והובא בספרו יחוה דעת בכמה מקומות, ראה ח"ו סי' יא, שאף שהוא מברך ברכה אחרונה על הכוס הקודמת הוא אינו מברך ברכה ראשונה על הכוס הבאה, כיון שלא הסיח דעתו מהשתייה בכך שבירך ברכה אחרונה, וכל רצונו לא היה אלא לברך בתוך שיעור עיכול.

שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן קב: האיך לנהוג כשלומדין יחד בחבורה ושותין תה או קפה אם לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל כוס וכוס.

אחד"ש. הנה הגם דטרידנא הרבה בעניני דקרתא קדישא תובב"א כנודע לו, ומה"ט הייתי באוחרי להשיב על שאלת כת"ה, מ"מ כאשר הזכיר אותי הרבה פעמים ע"ז, וכי דבר נחוץ הוא לידע האיך להתנהג בהלכה למעשה, רכשתי לי איזה רגעים לעיין בזה ולכתוב חוו"ד העני' בס"ד. וז"ל: זה רבות בשנים נשאלה שאלה בביהמ"ד אהל רחל של הוד כ"ק אדמו"ר רשכבה"ג מרן מסאטמאר שליט"א, בעמדינו בלילות של ש"ק אשר יושבים אסופות אסופות ולומדים בשיעורים שונים, זה מעביר הפרשה, זה לומד אוה"ח הקדוש, וזה גמ' וכו', ונהוג שהקהל שותה תה וקפה, וישנם ששותים מספר כוסות במשך הזמן שהם יושבים בלמודם, ויש שהם מסופקים אם יש לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל כוס, או שדי ברכה אחת על כולן. וראיתי בס' קומי רוני למו"ר המקובל החסיד הריא"ז מרגליות זצ"ל (סימן כ"א) שכתב בשם ספר חוקי חיים להגרא"ח גאגין ז"ל, דצריך לברך על כוס וכוס וכן נהגו בבית מדרשינו וכו', ודלא כמ"ש בנוה שלו' (ס"ח) דדי בברכה אחת, אמנם בהסכמת הס"ק הגרש"א אליפנדרי זי"ע שם כותב שאין לברך רק ברכה א', אמנם כמעט שאינו מסביר טעמו, ומסיים כי האריך בתשובה נגד הרב חוקי חיים הנ"ל עכ"ל.

ונחזי אנן, הנה מקור הלכה זו, היא במג"א (סי' קפ"ד סק"ט), וז"ל, נ"ל דמי שרוצה לפטור שני אכילות או שני שתיות בברכה אחת ושהה בנתים כדי שיתעכל צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה, (פי' אף שלא הסיח דעתו דכיון שנתעכל אזלא אכילה ראשונה וברכתה, לבו"ש), עי' סימן קע"ח ומ"ש סי' ק"ץ סעיף ב' עכ"ל, ושם (בסימן ק"ץ סק"ג), כתב המג"א, וז"ל, ודוקא כשדעתו לשתות מיד, דאל"ה יש לחוש שמא יתעכל כמ"ש סי' קפ"ד ס"ה ועסי' קע"ח ס"ב עכ"ל, רצ"ל דע"כ צריך לברך מיד, עמהש"ק, ולא מבואר בזה, אם הכוונה אף משום הברכה ראשונה על מה שישתה אח"ז, או רק משום דיהי' מעוות שלא יוכל לתקן, על מה ששתה קודם, עי' בלבוש שם (סי' קפ"ה סעיף ה'), אולם ממה שציין שם (בסי' קפ"ד) למש"כ (בסי' ק"צ ס"ב), משמע דהכל מטעמא חדא, וכן הבין בס' אבן העוזר שם, שכתב, וז"ל, כתב המג"א (סי' קפ"ד וסי' ק"צ), אם רוצה לפטור ב' אכילות או ב' שתיות בברכה אחת ושהה בנתים כדי שיתעכל צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה עכ"ל, הרי דהשוה הב' מקומות בהמג"א הנ"ל בחדא מחתא.

אכן באבן העוזר שם השיג על המג"א הנ"ל, וז"ל, ודבריו אלו דברי נביאות, ולהדיא כ' הרמב"ם (פ"ד מה' ברכות ה"ז) וז"ל, גמר בלבו שלא לאכול או לשתות חוזר ומברך, ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו א"צ לברך עכ"ל, וכן מוכח ממתני' דבא להם יין לפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכו', והרי אם נשתהה עד שצמא זה שיעור עיכול כמבואר בסי' זה, וכ"מ בטור /או"ח/ (סי' קע"ד) בשתיות משקין אף שחזר וצמא אפי"ה נפטר בברכה ראשונה וזה פשוט עכ"ל, וכ"כ בס' ערך השלחן שם (בסי' קפ"ד), וז"ל, ואשתמיטתי' מש"כ הרמב"ם וכו', אלמא דעיכול ל"מ אלא לברכה אחרונה, אבל לענין צירוף ברכה א', כל דלא אסח דעתי' אפילו נתעכל א"צ לחזור ולברך עכ"ל, וכ"כ בס' גנת וורדים (כלל ג' סי' כ'), וז"ל, ונראה דלאו דוקא קידוש וכו', אלא אפילו גבי ברכת הנהנין הכי הוי דתנן (בנדה פרק בא סימן התחתון נ"א ע"ב), דיש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, ומוקי בגמ' דריחני מברכין עליהן לפניהם ואין מברכין עליהם לאחריהן, ופרש"י לפי דהנאה מועטת היא וכו', ונראה דטעמא דריחני דאין מברכין עליהם לבסוף לפי דהוי כעיכול המזון וכו', ואשכחן בדין הנכנס לחנותו של בשם, שמברך על כל פעם שנכנס, כתבו המרדכי והטור (רס"י רי"ז), דהיינו דוקא כשלא הי' דעתו לחזור, אבל אם הי' דעתו לחזור לא יברך, דהא לא הסיח דעתו, וטעמייהו אתי שפיר כדכתיבנא דלא קפדינן אשלא יתעכל המזון רק לענין ברכה אחרונה בלבד, אבל לענין צירוף עם ברכה ראשונה, כיון שדעתו לאכול או לשתות או להריח אעפ"י שמשתהה הרבה בכדי עיכול ויותר שפיר דמי, וממנהגו של עולם אתה למד שהמסובין בסעודה ושותה כוס ראשון בתחילת סעודתו בלבד ושוהין הרבה ומאריכין בסעודה ולאחר גמרה של סעודה שותה כוס שני, אעפ"י שכבר כלתה הנאה דכוס ראשון ואינו מברך עליו שסומך על ברכה שבירך על אותו כוס ששתה בתחילת הסעודה, ומעולם לא פקפק אדם בזה, ואין שם קפידה רק בהיסח הדעת, או בשינוי מקום.

וכן יש להביא ראי' מדברי הרא"ש שכתב (בפרק כיסוי הדם) וז"ל, ומה שאמרו (בפ' ע"פ) כשלא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה בתחילה, לא בשביל שהיסח הדעת זוקק לברכה אחרונה אלא עצה טובה קמ"ל, שמא ישהה כל כך שיהי' רעב מחמת הסעודה ולא יעלה לו בהמ"ז =ברכת המזון= על מה שאכל וכו' עכ"ל, ודבריו לקוחים מן התוס' שם, הא מוכח בהדיא שאם הניחו זקן וחולה לא נתנו דבריהן לשיעורין ואפילו שיהי' השיהוי גדול, מ"מ כשהן חוזרין אינם טעונים ברכה לפני המזון שרוצין לאכול, ואם הי' שם חלוק לענין ברכה ראשונה, הוי להו לפרושי כשם שפירשו לענין ברכה אחרונה בין הניחו זקן או חולה ללא הניחו, וכבר דין זה מפורש בהדיא בדברי הרמב"ם שאין עליו תשובה שכתב (בפ"ה מה' ברכות דין ז') וכו' (כנ"ל), הרי שבירר דבריו הרבה שאפילו בהפסיק כל היום ש"ד, כיון דיהיב דעתו לחזור לאכול ולשתות, אעפ"י דפשיטא דנתעכל שבמיעיו, כ"ש שצירף בדבריו שתי' לאכילה, ובשתי' נראה דבציר שיעורם מאכילה, ובמעט זמן הולכת הנאתה וכו', ואעפ"כ כיילינהו בחדא מחתא, שאם דעתו לחזור לאכול ולשתות ש"ד עכ"ל, וכ"פ בס' דה"ח (סי' רי"א אות ד'), אבל בש"ע הרב שם (סי' קפ"ד סעי' ג') פסק כהמג"א עיין שם, אכן בס' זכור לאברהם (ח"א אות ב' ערך מזון), פוסק כהאבן העוזר והגוו"ר הנ"ל, וכן הביא שם (אות הנ"ל בערך פוטר), בשם ס' קרית מלך רב, שהקשה על המג"א הנ"ל, וכן חזר על הדברים הנ"ל (בח"ג או"ח אות ב' – כ'), וז"ל, מי ששותה קאבי /קפה/ בקומו באשמורת ועושה כמו ג' או ד' פ' ילג' אניש ושותה ב' מהם ומניח השאר לשתות לאחר שעה או יותר ומאי דביני וביני עוסק בלימודו, אי צריך לחזור ולברך שנית או לא, עי' במ"א סי' קפ"ד וק"צ וכו', וממחלוקת זה יוצא נמי לנד"ד, וכ"ש כשכוון מתחילה לפטור הכל, וגם שלא שינה מקומו ולא הסיח דעתו וכו' עכ"ל, וכנראה דדעתו להלכה כהחולקים על המג"א.

אמנם לא רק על המג"א תלונתם, אלא גם על הב"ח, דשם (בסי' קפ"ד) הביא הטור בשם רבינו פרץ, ונפסק כן גם בש"ע שם (סעי' ב'), בדין יצא ממקומו למק"א קודם בהמ"ז, דאם יש לו פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה, ופירשו המג"א והמ"ב וש"א שם, דאם הוא רעב לא מהני מה שיאכל עתה דכבר הפסיד הבהמ"ז של אכילה ראשונה עיין שם, אבל הב"ח הוסיף עוד לומר דאם יחזור ויאכל במקום השני צריך לברך בתחילה ובסוף עיין שם, הרי דס"ל דאחרי העיכול צריך גם ברכה בתחילה, אף דלא הסיח דעתו בנתים, והעיר בזה בס' תורת חיים (פעסט) שם (סי' קפ"ד אות י"א), והביא שם שגם בס' ע"ת כתב כהב"ח, ותמה על הפוסקים הנ"ל שהשיגו על המג"א, ולא הזכירו כלל מהב"ח והע"ת, ומיישב שם ההערות של האה"ע ממתני' דבא להם יין לפני המזון וכו', ומדברי הטור /או"ח/ (סימן קע"ד) בשתיית משקין אף שחזר וצמא כנ"ל, די"ל דנעשה צמא ממה שאכל בין שתי' לשתי', ומה שהביאו מדברי הרמב"ם, אין ענין לכאן, דבודאי אם בשעה שבירך יש בדעתו לאכול ולשתות כל היום, אז א"צ לברך אפילו יש בנתים הפסק כשיעור עיכול, דהא בירך מיד גם על שתי' ואכילה זו, משא"כ בלא הי' דעתו מתחילה על אכילה זו, רק נמשך מאכילה לאכילה, אז בודאי אם אינו רעב מאכילה ראשונה לא מקרי היסח הדעת דהא נמשך מאכילה לאכילה, אבל אם כבר הוא רעב, אין לך היסח הדעת גדול מזה עכ"ד, וא"כ לפי דבריו, היכא דהיה דעתו מתחילה גם המג"א מודה דנפטר בברכה הא', אבל דוחק הוא לומר כן בדברי המג"א, שכתב בזה"ל נ"ל מי שרוצה לפטור ב' אכילות וכו' כנ"ל, דמשמע שהי' כוונתו כן בתחילת אמירת הברכה, ומ"מ אם שהה עד שיתעכל צריך לחזור ולברך כנ"ל, אבל נרויח בזה ליישב מה דהוקשה לי בדברי המ"ב, דשם (בסי' קפ"ד ס"ק י"ז), אחרי שהביא דברי המג"א הנ"ל, כתב, אבל הרבה אחרונים פליגי עלי' וסברי דברכה ראשונה לא הפסיד כל שלא הסיח דעתו בינתים עכ"ל, ואלו שם (ס"ק י'), על הא (דס"ב) הנ"ל, רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה, כתב, וצריך לברך גם ברכת המוציא עיין שם, ולא הזכיר כלל מפלוגתת האחרונים הנ"ל, ולפי חילוקו של התורת חיים א"ש, דעל דברי המג"א דמוכח מדבריו דהי' דעתו בתחילה גם על אכילה ושתי' זו, (ודלא כדברי התו"ח בדברי המג"א כנ"ל), שפיר פליגו האחרונים וס"ל דלא כהמג"א, אבל בנידון (דס"ב) הנ"ל, שהמה כדברי הב"ח והע"ת הנ"ל, שפיר י"ל דלא הי' בדעתו ע"ז רק נמשך מאכילה לאכילה, י"ל דהכל מודים דצריך גם ברכה א' כנ"ל.

ובזה שפיר כתב הרה"ג מהרש"א אלפנדרי ז"ל, דא"צ לברך על כל כוס וכוס, היכא שכוון בברכתו לפטור כל מה שישתה, אף ששהה בינתים שיעור עיכול, וכ"כ בס' כף החיים (סי' קס"ט אות ח"י), בענין שעושין המי קאוי /קפה/ לכל הלילה ונשאר מונח על האש ובכל שעה נוטלין ממנה ונותנין להת"ח, וכמו שעושין עכשיו בירושת"ו בליל שבת שמבשלין מבערב הקאוי והצוקער /והסוכר/ כל מה שצריך להת"ח הבאים ללמוד באשמורת, ואח"כ שופכים מן הברזא לכל מי שיבוא ללמוד כדי שלא יזיזו הכלי מעל האש, וא"כ הרי מזומן אצל בע"ה, (לאפוקי מהמנהג שהי' בחול שלא היו מבשלים בפעם אחת), וע"כ יכולין לפטור הכל בברכה א' אם לא הסיחו דעתן ולא שינו מקומן וכו', עכ"ל.

וכ"ז אף אם הי' בודאי עיכול בינתים, דאם היה רק ספק עיכול, הרי גם המג"א מודה דא"צ ברכה א' על מה שאוכל או שותה אח"ז, כמפורש בדבריו שם (סי' קפ"ד סק"ט), גבי אם אכל מעט ולא שבע ממנו, דאין אנו בקיאים לשער בזה השיעור עיכול, ואם אירע ששהה אחר אכילתו, יאכל מעט קודם ב"ה. ואם הסיח דעתו יברך המוציא תחילה, עיין שם, אבל בלא היסח הדעת א"צ לברך, אף דהוי ספק עיכול, מ"מ ספק בברכת המוציא להקל, עי' בלבושי שרד שם.

אמנם בהגיע לדבר הלכה למעשה לכתחילה, תמה אני על המנהג שנהגו כן, אפילו אם יהיה רק ספק עיכול, ומכ"ש בודאי עיכול, דאף דאם אירע כן א"צ לברך על מה שישתה אח"כ, אם לא הסיח דעתו בנתים, והי' דעתו מתחילה ע"ז, ולא שינה מקומו כנ"ל, אבל עכ"פ הפסיד את הברכה אחרונה על מה שאכל או שתה מקודם, והוי מעוות לא יוכל לתקן כנ"ל, ובדברי הרמב"ם (פ"ד מהל' ברכות) הנ"ל, י"ל דמיירי לענין בדיעבד, דאז אפילו פסק כל היום אינו צריך לברך שנית, וכן ממה שהביא בגנת וורדים מהא דחנותו של בושם המבואר בש"ע (רס"י רי"ז), אין ראי', דהרי א"צ ברכה אחרונה כמבואר (ברס"י רט"ז) כנ"ל, וכן מה שהוכיח מהמסובין בסעודה, ושותה כוס ראשון בתחילת הסעודה ומאריכין בסעודה, ולאחר גמרה של סעודה שותה כוס שני, ומעולם לא פקפק אדם בזה כנ"ל, כבר עמד בכיוצא בזה במג"א שם (קפ"ד סק"ט), על הא דיושבים ד' או ה' שעות בסעודות גדולות קודם שמברכין, לשיטת רש"י דאף באכילה מרובה השיעור עיכול רק ד' מילין, וכתב די"ל כיון שעוסקין בשתי' ובפרפראות כלא נתעכל דמי עי"ש, ובפמ"ג שם אסברא לה, דאף דרק בתחילה אכלו פת כדי שביעה, וממשיכין אח"כ בשאר מינים, אף שאלו לא אכל הי' רעב כבר מלחם, מ"מ עתה שבע הוא, או אפשר כ"ז שאין האצטמוכא נח, עדיין לא מתחיל העיכול, ואין אתנו יודע עד מה עכ"ל, וא"כ ל"מ לפי מה שכתב באחרונה, י"ל כן גם בשתי', דאף אם לא שתה בין הכוס הא' לשני כלל, מ"מ כיון שאין האצטמוכא נח מאכילה, לא נתעכל גם השתי', אלא גם לפי מה שכתב קודם, וי"ל אכילה לחוד ושתי' לחוד, מ"מ כיון שברוב פעמים שותין בנתים, לו יהי' לא מאותו המין, מ"מ ל"ה עיכול, ואם אירע דלא שתה כלל בנתים, הוי בדיעבד, ובמ"ב שם (ס"ק י"ח) אסבר לה, דכיון דבתוך משך הזמן הזה אוכלין פרפראות וכיסנין ושותין הכל סעודה אחת היא וכלא נתעכל מזון הראשון דמי עיין שם, ורצ"ל דאף דבאמת נתעכל, מ"מ נחשב כלא נתעכל, כיון דהוי בסעודה אחת, וא"כ גם בשתי' י"ל כן, ומדברי התוס' והרא"ש שהביא הגוו"ר כנ"ל, ראי' בהדיא דיש לחוש שלא להפסיד הברכה אחרונה, כמבואר בדבריהם (בחולין פ"ו ע"ב), עי"ש.

והנה לפי הנ"ל צ"ע, על מה דקיי"ל דבליל פסח, אין מברכין ברכה אחרונה על כוס א' וב', כדאיתא בש"ע /או"ח/ (סי' תע"ג ותע"ד), ולפי מש"כ בגוו"ר שם, לראי' לענין קידוש במקום סעודה, דאף דמפסיק כשיעור עיכול בין הקידוש לסעודה אין לחוש, וראי' ממש"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל, שמי שאין /לו/ לי יין בליל פסח מקדש על הפת, ועושה כל הסדר, ואח"כ כורך מצה ומרור ואוכל ומשלים סעודתו, והדבר מוכח טובא, שאם אכל כזית פת ונשתהה עליו כל השיהוי שעושין בליל פסח, דפשיטא שאינו יכול לברך אחריו, שכבר נתעכל במיעיו אותו מזון שאכל, וכ"ש אם הוא ת"ח שדורש על כל דבר ודבר תלי תלים שכל המרבה לספר ביציאת מצרים ה"ז משובח וכו' עיין שם, וא"כ כ"ז שייך בודאי גם בשתיית כוס ראשון דשיעור עיכול בשתי' מועטת היא כנ"ל, ומ"מ לא חיישינן להברכה אחרונה, וחזיתי בספרים ומצאתי בס' אשל אברהם (בוטשאטש) שם (סימן תע"ד), שהעיר בזה, וכתב ליישב דכיון דבכוס א', גם אם ברכה אחרונה על היין הוי דאו', מ"מ אין בזה כדי שביעה, לא תקנו חכז"ל בזה שם לברך ברכה אחרונה עיין שם.

ומה דאתאן מהנ"ל, דאף דבנוגע לברכה ראשונה, י"ל דהיכא דהי' דעתו לכך, ולא הסיח דעתו, ובלא שינוי מקום, אף אם הי' שיעור עיכול בנתים, א"צ לברכה ראשונה כנ"ל, מ"מ אין לנהוג כן לכתחילה כדי שלא להפסיד את הברכה אחרונה על מה ששתה קודם, ושוב מצאתי כן בביאור הלכה (סי' ק"צ סעי' ב'), דכתב בנדון דשם, דאף דהרבה אחרונים הסכימו לדברי אבן העוזר דפליג על המג"א הנ"ל, אכן לבו מגמגם בזה, דנהי דאם שהה הרבה לא נתבטלה ברכה ראשונה, כיון שלא הסיח דעתו, מ"מ מאן יאמר לן דרשאי לעשות כן, דהרי עכ"פ מפסיד ברכה אחרונה של אכילה ושתי' זו, ומה שיברך לבסוף לאחר אכילה ושתי' שני' לא מהני כלל לזה, כיון שכבר נתעכל, והוי כמי שאינו, ומה גם שמצוי כ"פ שבהמשך הזמן נשתנה רצונו, או מטריד מאיזה דבר, ואינו אוכל ושותה עוד, וא"כ בודאי מפסיד ברכתו לגמרי עכ"ד.

ובזה תבנא לדינא, דהיכא דיש חשש עיכול בין כוס לכוס, מהנכון לברך ברכה ראשונה ושני' על כל כוס וכוס, וכמנהג של אותן חסידים ואנשי מעשה שהובא בס' קומי רני שם כנ"ל, אם לא בקביעות סעודה כנ"ל.

ידידו דושה"ט יצחק יעקב ווייס

הצטרף לדיון

7 תגובות

  1. לכאורה הרב עובדיה מסתמך על המ"א בסימן ק"צ ס"ק ג, שברכה אחרונה של מעין משלש או בורא נפשות היא מדין היסח הדעת ולא משום סילוק. נכון שהרבה מן האחרונים סוברים בדעת המ"א שדווקא בטעה ובירך ברכה אחרונה אז לא הוי סילוק כשהיה בדעתו להמשיך ולאכול. אבל נראה שהרב עובדיה למד שאפילו כשבירך ברכה אחרונה בכוונה לא הוי סילוק והפסק אלא הסחת דעת. ויקטור בוחניק רחובות

  2. דיון מעניין
    אני גם זוכרת שלמדתי את השיטה של לברך ברכה אחרונה אך לא ראשונה
    אך זכור לי שדובר דווקא על מים וגם שהאדם צריך לכוון שברצונו לשתות עוד והברכה היא רק כדי שלא יעבור שיעור עיקול

  3. לרבנים שלום, אם שתית כוס מיץ והתחייבתי ברכה אחרונה ,כעת אני רוצה כוס קפה ,אבל מכיון שאת שתיית הקפה אני ימשוך על פני יותר מחצי שעה האם יהיה מותר לי לברך כעת ברכת בורא נפשות ומייד אחר כך שהכל ואפילו שזה נראה ברכה שאינה צריכה אבל בכל מקרה אני יצטרך להגיע למצב הזה, אם לא עכשיו ,עוד חצי שעה ,תוך כדי שתיית הקפה . תודה רבה

  4. כאשר אתה ממשיך לשתות ולא מפסק חצי שעה ללא שתייה אין בעיה עם השיעור עיכול. כמו שאדם אוכל סעודה שנמשכת כמה שעות שאין בו חשש זה. הבעיה היא רק כאשר יש חצי שעה שאתה לא שותה כלל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל