חוק התיישנות בעין ההלכה

שאלה:

כערב לחבר ניטל ממני כסף על ידי ההוצאה לפועל ע״ס 10.000 שח שנלקחו בחשבון ע״י הבנק בסך הכולל של החייב. החייב הבטיח שיחזיר לי הכסף אך בחר להתעלם הגם שאמרתי לו כי אתבע אותו. חלפו 7 שנים והוא טוען להתיישנות ומבקש לדחות תביעתי. מעולם לא התייאשתי מכספי שנלקח ממני. איני היחיד ממנו נטל כסף ולא החזיר. איזו טענה אני יכול לטעון כדי לקבל את כספי למרות טענת ההתיישנות והאם בדין תורה ישנה טענה שכזו או שהיא נוגדת חוקי התורה. בכבוד רב!

תשובה:

שלום וברכה,

חוק התיישנות לא קיים בהלכה. חוב לא יוכל לפקוע לעולם – גם אם עברו שנים רבות, וגם אם החייב מת והותיר נכסים יוכל לתבוע מהיורשים ומיורשי היורשים, כל עוד הנכסים של החייב קיימים, ויש הוכחה ברורה שהחוב לא נפרע. ראה מקורות.

בהצלחה.

מקורות:

ראה טור חו"מ סימן סא שהביא את תשובת אביו הרא"ש לגבי מלווה שהלווה לשבעה אנשים וכעבור שלושים! שנה – אחר מותם של רובם של הלווים הוציא המלווה את השטר וטוען שלא פרוע, ובנוסף שהלווה היחיד שנשאר חי לא תובע אותו בחייו. והשיב הרא"ש: "תשובה, מה שרצית לפסול השטר מפני שלא הוציאו בחיי אביהם ועוד מפני שבא לתכלית העניות ולא הוציאו אין זה טענה לפסול שטר אמנם אם יראה לדיין שהדין מרומה הוא ימנע מלהשתדל בו וכן אני עושה כשמביאין לפני שטרות ישנים אני חוקר ודורש להוציא הדין לאמתו אם אני רואה באומדנא דמוכח שהדין מרומה ושקר אני אומר שאין לשום דיין ישראל להשתדל בדין זה וזה אני כותב וחותם ונותן ביד הנתבע".

דין זה הובא בשו"ע שם סעיף ט. וראה בנתיבות שם שכתב שהמנהג שלא לתבוע עם שטר ישן, ושטר ישן אם אין רווחים – ג' שנים. ובשטר שיש בו רווחים – שש שנים. אמנם גם המנהג שהביא הנתיבות הינו רק מחשש שמא נפרע החוב, מאחר שעבר זמן רב ולא תבע, מסתבר שהחוב פרוע. אך בחוב שברור שלא נפרע, לא נפטר החייב מחובו לעולם.