שאלה:
שלום , במסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב או ג.ב מסופר על חלוקת שעות היום ובלילה של ה' תוכלו להסביר לי בבקשה את העומק של הדברים ?
תשובה:
שלום וברכה
יש הרבה ביאורים בדברי הגמרא שם, הביאור הפשוט והמובן ביותר, הוא של המהר"ל שם, שהגמרא בעצם ממשילה את הנושא לחלוקה לפי שעות היום, אבל בעצם הכוונה לשלבים שונים בהתייחסות של הבורא לעולם, ולשלול בזה דעת הפילוסופים הקדומים שסברו שאחרי שברא את עולמו עזב אותו למקרים. כאשר התורה הוא עצם ההתייחסות לעולם אסתכל באורייתא וברא עלמא, חידושו וכו', הדין הוא ההתייחסות למעשי הנבראים והנהגת העולם בשכר ועונש, והמשחק עם הלויתן, זה החיבור הגמור לעולם וברואיו, חיבור תמיד הוא שחוק ומביא לשחוק ושמחה ואהבה, וזה כמובן עם הנושא של לויתן שהוא רמז לצדיקים, סוכת עורו של לויתן, לעתיד לבוא הקב"ה מביא לויתן לצדיקים זה תמיד משל לצדיקים וכפי שמבאר שם מדוע דוקא לויתן.
מקורות:
חידושי אגדות למהר"ל עבודה זרה דף ג עמוד ב
י"ב שעות הוי היום וכו'. דע כי יש דעות פילוסופיות שאמ' עזב ה' את הארץ והוא מסולק מן התחתונים, ובמאמר הזה בא לבאר הפך דעתם וכונתם, כי הוא יתברך אינו מסולק מן העולם ורצונו מתאחד עם הנמצאים. וזה שאמר ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, כי התורה היא סדר הנמצאים איך יהיו נוהגים. וכל סדר המציאות בכלל התורה, ודבר זה ידוע מאוד מדברי חכמים במדרש רבות (ב"ר פ"א) הקדוש ברוך הוא הביט בתורה וברא את העולם והתורה אומרת בראשית ברא אלקי' ואין ראשית אלא תורה שנאמ' י"י קנני ראשית דרכו עד כאן, הרי כי התורה היא סדר ונמוס הנמצאים. ואין בזה ספק כי סדר כל הנבראים וכל העולם הוא בתורה, כמו שאמרו (אבות פ"ה) הפוך בה דכולה בה. אך שדבר זה שהוא סדר הנבראים רחוק מהשגת האדם, לכך אין מפורש בתורה דבר זה בפי' רק בהעלם ובהסתר, כי התורה שמה הדברים כפי מה שהם הנעלמות נסתרות והגלויות מפורשות. כלל הדבר כי התורה היא סדר הנמצאים, והוא יתברך יודע סדר הנמצאים ואינו עוזב סדר שלהם עד שיהיו מסולקים ממנו לגמרי. וזהו שעוסק בתורה, כי אין התורה רק נמוס וסדר הנמצאים אשר הוא יתברך יודע. ודבר זה עדיין אינו חבור לנמצאים בעצם, רק שהוא יודע הסדר שלהם. ובג' שעות שניות נתוסף החבור אל הנמצאים מה שהוא דן את הנמצאי', כמלך שדן את עמו. אף כי אין זה עדיין חבור גמור עליהם, שהרי עדיין הוא פועל הדין במקבל, ואין זה חבור גמור, מ"מ הדבר הזה הוא חבור במה אל הנמצאים בעצמם, מה שלא היה בג' ראשונות שלא היה לו חבור כלל אל הנמצאים בעצמם רק ידיעת הסדר. בג' שעות שלישית נתוסף החבור מה שהוא פונה אליהם לפרנס אותם, ודבר זה תוספת חבור, שלא היה בג' שעות שניות שהיה דן אותם שהוא נבדל מן אשר הוא דן, ודבר [זה] שהוא זן ומפרנס את הנמצאים, דבר זה שהוא פונה אל הנמצאים לתת להם קיום, הוא יותר חבור מן הראשון. אמנם בג' שעות אחרונות הוא משחק עם הלויתן, השחוק הזה הוא הרצון לגמרי שמתאחד רצונו עמהם, שאין דבר יותר מן השחוק שהוא עצם הרצון לגמרי, שיש לו עם ברואיו כמו שיתבאר. הרי כי הקירוב אל הנמצאים מוסיף והולך, ודבר זה ראוי כמו שיתבאר עוד.
אמנם בגמרא לחד שנויא קאמר, בג' שעות ראשונות דן את העולם ובג' שעות שניות הוא עוסק בתורה, סובר כי מה שהוא עוסק בתורה שהוא יודע את סדר שלהם הוא יותר קירוב אל הנמצאים, ממה שהוא דן את הנמצאים, כי הדין (הוא) שהוא דן הוא נבדל מבעל הדין ופועל בו, ומה שהוא יודע סדר שלהם, בידיעה זאת מתחבר אליהם. ולפיכך קאמר שם לחד תירוצא, איפך בג' שעות ראשונות דן ובג' שעות [שניות] הוא עוסק בתורה. ומ"מ במסקנא קאמר כמו שאמרנו תחלה, כי עוסק בתורה קודם שדבר זה הוא ידיעת הסדר בלבד מה שהוא יודע סדר שלהם.
ומפני שהוא יתברך מתחבר אל הנמצאים מצד שלימתם, שאין הש"י מתחבר אל דבר שהוא חסר, וזה אמרו ז"ל במדרש (ב"ר פי"ג) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' [אלקים] ארץ ושמים הזכיר שם מלא על עולם מלא, כי אין אל הש"י חבור אל דבר חסר, ובכל יום ויום הקדוש ברוך הוא מחדש מעשה בראשית, לכך נחשב כל יום לבריאה בפני עצמה. ולפיכך אמר כי בג' שעות ראשונות הוא עוסק בתורה, כמו שהיה מביט בתורה בתחלת הבריאה וברא את עולמו, אף עתה עוסק בתורה ומחדש מעשה בראשית בכל יום. וזה נכון בתחלת היום שאין כאן שלימות הבריאה, ואין כאן חבור גמור עד סוף היום שנשלם, ואז הש"י שוחק עם הלויתן שהוא חבור גמור והתאחדות הרצון לגמרי עם עולמו כמו שיתבאר. כך יש לפרש והוא פי' נכון בלי ספק.
אמנם יש לפרש ג"כ, והוא דרך אחד עם הראשון ג"כ, כי מה שאמר ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, כי מה שהוא יושב ועוסק בתורה אין זה רק ידיעת סדר המציאות, שאין התורה רק נמוס סדר המציאות כמו שאמרנו. וג' שעות שניות, שפועל בהם ומנהיגם לפי נמוס המציאות אשר ראוי. ובג' שעות שלישית הוא נותן קיום בפרנסתם, והוא המשך התמדתם, ובג' שעות אחרונות אחר שהעולם שלם יש לו התאחדות עם הש"י. וזה השחוק עם הלויתן כמו שיתבאר. ומעתה יהיה דומה ההנהגה הפרטית של כל יום ויום לבריאה הכללית, וזה כי כאשר ברא הוא יתברך עולמו אמרו, שהיה מביט בתורה וברא עולמו, ופי' מביט בתורה כמו שאמרנו, כי העולם נברא כפי החכמה אשר ראוי להיות נמוס המציאות והיא התורה. וזה עצמו מה שאמר בג' שעות ראשונות עוסק בתורה והוא אשר היה מביט בתורה. וכן מה שאמר וברא עולמו, הוא עצמו ג' שעות שניות אשר הוא דן את העולם לפי הנמוס הראוי, ובבריאה הכללית (שייך) [בכל] בריאה ובריא' הפרטית של כל יום ויום שייך דין, אחר שכבר נבראו הוא מיישר את מציאותם שיהיה מציאות ביושר כפי הנמוס. ובג' שעות שלישית הוא (דן) [זן] את הנמצאים, כמה שאמר אחר גמר מעשה בראשית הנה נתתי לכם כל זרע וגו' והוא פרנסת הנמצאים. ובג' שעות אחרונות הוא יושב ומשחק עם הלויתן הוא הרצון עם הנמצאים, כמו שכתב אחר גמר מעשה בראשית ביום עשות ה' אלקים הזכיר שם מלא על עולם [מלא] הוא התחברות השם מלא. הרי כי כל אלו ד' דברים בבריאה הפרטית, כמו בבריאה הכללית. כי מי אשר בונה בית תחלה מסדר את בנינו כמו שראוי להיות, ואחר כך מוציא אותו לפעל לבנותו, ואחר כך נותן לו קיום מחזק אותו במסמרות עד שיהיה לו קיום ולא יפול הבנין שיהיה בנין מקוים, ואח"כ יש [לו] חבור לבית זה שבנה. ולכך אמר בג' שעות אחרונות משחק עם הלויתן שהשחוק הוא התאחדות ודיבוק הגמור עם מי שהוא השחוק.
ודבר זה להוציא מלב המתפלספים, שהם אומרים כי הוא יתברך מסולק מן העולם, אמנם מה שאמר כי הוא משחק עם הלויתן, לשון משחק בשביל כי רוצה לומר תכלית התאחדות הרצון שיש אל הש"י עם ברואיו שרצונו מתאחד עמהם וזהו עצם השחוק. ודוקא לויתן כי הבריאה הזאת [אין] היא בריאה כמו (שאמר) [שאר] בריות גשמיים, שאין הדבר כך כלל כי חבור הרצון הגמור שיש לו אל בריאה זאת הוא בריאה שאינה גשמית ושאר נבראים כפי מעלתם יש להם [חיבור] הרצון. ועוד כי הבריאה הזאת בפרט מבין כל שאר הנבראים היא מיוחדת אל הרצון, כי האדם עם שהוא מבחר הנמצאים התחתונים, מצד כי האדם לעמל יולד. ודבר זה נמשך אל צורת האדם, כי אפילו אם הוא צדיק גמור, אין הצדיק במה שהוא צדיק בשלום ובנחת, אדרבא הפך הדבר הוא בצדיקים, ואין הקדוש ברוך הוא מראה להם הרצון בעולם הזה. וכיון שאין הקדוש ברוך הוא מראה להם הרצון, לא יתכן לומר שהוא יתברך שוחק עם הצדיקים, כי אין מראה להם כך. ואין בריאה מיוחדת אל הרצון, רק הלויתן מצד כי הבריאה זאת מן המים, והמים אין בהם דין רק רצון. ודבר זה ידוע למבינים, וכדכתיב (ישעי' י"ב) ושאבתם מים בששון והששון והשחוק הכל אחד למבינים, ולפיכך קבלת הרצון הוא בבריאה זאת בפרט. ואין צריך לראיה, הרי שמו מורה על ענין זה, שנקרא לויתן כמו (משלי א') לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, לשון לויה וחבור כי בריאה זאת מיוחדת להתחבר הרצון עמה. ותדע כי הלויתן נקרא ראשית, וכן כתיב באיוב (מ') כי הוא ראשית דרכי אל, כי לעולם החבור הוא אל דבר שהוא ראשון, ולכך נקרא לויתן כי [הוא] מלשון חבור כי דבר שהוא ראשית והתחלה הוא ראשון אל החבור אליו יתברך, ושאר נבראים לפי מדריגתם. וזהו ענין השחוק, כי אין דבר חבור כמו השחוק. והבריאה הזאת היא ראשית החבור לכך כתיב בו כי הוא ראשית דרכי אל, ואח"כ החבור אל כל הנבראים כל אחד ואחד כפי מעלתו, עד שהחבור הוא אל כל העולם. רק כי עצם החבור אינו רק אל הלויתן. ומפני שהיו סבורים בני אדם כי שחוק הזה הוא מעשה התול והבאי, ולכך נבהלים על הדברים האלה. אבל חכמי האמת לא כן אתם, כי אין ענין השחוק הזה רק הרצון הגמור שמתאחד עם ברואיו וזהו השחוק. כי רז"ל בחכמתם לוקחים מהות ענין מה שהוא עצם השחוק, ועצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות הרצון עם הדבר שהשחוק עליו לא זולת זה, ולפיכך אמרו שהוא יתברך משחק עם הלויתן, ובאדם הוא ג"כ השחוק אצלו כאשר מתחבר רצונו אל דבר אחר לגמרי, אבל האדם אין רצונו מתחבר רק לדברים אשר ערבים לו והם דברי התול, כמו שאמרו רז"ל שאני לצנותא דמשכא דעתיה טפי, יורה שאין האדם דעתו מתחבר לדבר כמו הלצנות שמפני שהוא התול מתחבר דעתו ורצונו לו ביחוד, כי השגות המושכלות וכיוצא בזה הוא קשה על האדם, ואין דבר שמתחבר אליו רצונו כמו הליצנות והשחוק. אבל עצם השחוק בעצמו הוא התאחדות הרצון עם דבר אחר, ואין השחוק בעצמו ההתול. ואילו היה השחוק גנאי מצד עצמו היה תמיה מאוד, אבל אין השחוק גנאי מצד עצמו, שהרי כתיב (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו וא"כ אין השחוק גנאי מצד עצמו, רק מפני שהשחוק של אדם הוא בדברי הבאי וריק, כי אל דבר זה ימשך דעת האדם ורצונו וזה גנאי גדול, אבל השחוק והשמחה מצד עצמו טוב שהוא מורה על השלימות. והבן הדברים האלו וכאשר תבין אותם אז ימלא פיך שחוק ושמחה.
ועוד תבין כי ראוי שיהיה כאן ד' דברים, כי הוא יתברך ברא העולם בד' אותיות של שם הגדול שנאמר כי ביה ה' צור עולמים, הבן בחכמה וחקור בבינה ותמצא זה. וזה שהוא עוסק בתורה תחלה, ואחר כך דן העולם. וב' אותיות האחרונים גם הוא זן ומפרנס הנמצאים כי ממרחק יביא העולם פרנסתו וזהו מסיבת הוי"ו, ובאות האחרון הוא התחברות לנמצאים לומר זה דודי וזה רעי, והרי הם ד' דברים אלו לשם הגדול ובהם הנהגת העולם.
