קלות ראש בפגישת שידוכין

רבני בית ההוראה
כ"ג אלול ה'תשע"ט

שאלה:

בס”ד לכבוד הרב, אני בחור ישיבה, הייתי רוצה לשאול בנושא התנהלות בפגישות שידוכין לצורך הקמת בית של תורה בעז”ה. 1. עד כמה מותר לחייך ולצחוק בפגישה, לעומת איסור קלות ראש עם אשה המבואר ברמב”ם שו”ע? הרי מטרת הפגישה הקצרה היא לבדוק את התקשורת והזרימה של הצד השני, שיש כימיה טובה וכיף להיות יחד. היא לכאורה אמורה להכיר אותי וכמה זה משמח וכיף להיות איתי, וגם אני רוצה לדעת אם היא כזו. 2. א. וכן עד כמה מותר לומר לבחורה דברים טובים שאני רואה בה? שהיא חכמהצדיקהתקשורתית וכד’? הרי בסופו של דבר אני רוצה לזכות בליבה… (אם היא נאה וחסודה). הן מאוד נהנות מזה, כי יש לי הסתכלות עמוקה וכנה. ב. ומלבד שזה משמח אותה, לפעמים זו מישהי שאין לה הרבה ביטחון עצמי, או שלא כ”כ מאמינה בעצמה (בפרט אחרי תקופת שידוכין שלא צולחת), וכשאני משקף את הדברים הטובים שבה אני מרגיש שזה ממש מחייה אותה, אפילו מרפא משהו בנפש לשמוע מילות הערכה שלא תמיד יש לה מישהו בחיים שיאמר לה את זה. האם זה אסור או מותר? ג. ומה הדין בשאלה (2 ב.) במקרה שאני נפגש עם בחורה שבאמצע הפגישה אני חושב שאני לא רוצה אותה כאשתי? האם אסור או מותר? לא עדיף שתהיה לה נקודת אור בתהליך השידוכין הכ”כ קשה לאשה? הקושי שלהן נוגע לליבי ממש… 3. יש משפט שפעם אמרתי ואני לא יודע אם הוא היה בסדר או שהוא היה אסור, אמרתי לבת ‘את יקרה לי’ (לא פגישה ראשונה), האם צריך לחזור בתשובה מזה בר”ה? ברוכים תהיו ושכרכם כפול מן השמים

תשובה:

שלום וברכה

השאלה שאתה שואל היא אכן חשובה מאוד, קשה מאוד לתת הגדרות מדוייקות לכל משפט, אבל אנסה לתת שני כללים: משני דברים צריך להזהר, קלות ראש, ודיבורי קירבה. שים לב: לגבי קלות ראש יש שלוש בעיות, האחת, היא עלולה להביא לקירבה מיותרת שעלולה לגרום להרהור עבירה. שתים, היא עלולה לפגוע בתכלית הפגישה, כאשר הכל מאוד קליל וצחוקים, בעצם לא מגיעים לשיחה יותר מעמיקה שיוצרת היכרות, זה מאוד מלמעלה. שלוש, תופתע, אבל זה פוגע בהערכה של הבחורה אליך… בסופו של דבר גם אם נהנים לפעמים לשבת עם ליצן, לא בהכרח מעריכים אותו, וממילא גם לא בהכרח רוצים להתקדם איתו לנישואין.

אבל, אוירה שמחה נעימה וזורמת זה לא קלות ראש! אפשר לספר משהו משעשע, וזה מצויין, אבל בצורה מכובדת, לא בקולניות לא בנחפזות, בצורה שמשאירה טעם טוב קליל ונחמד.

דיבורי קירבה ברור שזה אסור ממש, זה ממש מביא לחטא, אבל יש להבדיל הבדל דק בין מחמאה שהיא לפעמים אפשרית לדיבור קירבה. לומר את יקרה לי זה ממש אסור, גם המחמאות עדיף שלא יהיו עליה עצמה, ובטח לא על מראה חיצוני וכדומה, זה יכול להיות על מעשה מסויים שהיא נניח מספרת, אפשר להתפעל מהצורה שבה הגיבה או נתנה וכו’, זו מחמאה נכונה, אבל לומר עליה תארים זה כבר הרבה פעמים נהיה דיבור של קירבה.  גם מחמאה כזו עושה טוב ונחמד.

לגבי עצם הטיפול הפסיכולוגי שאתה נותן בחינם לבנות ישראל… זה מיותר ולא מתפקידך….

בהצלחה רבה ובשורות טובות.

2 תגובות

    א:

    תודה הרב. זה נושא רגיש בשבילי ואני שמח שהרב ענה בכ”כ הבנה ועדינות.
    באמת אם הדברים הללו לא היו מוגדרים עד כזית ועד כביצה, יותר מסובך לקיימם.
    רק אדגיש שהאווירה לא קלילה סתמית, שטויות בדיחות וכד’ אני לא אוהב את זה אני בחור די עדין ועמוק, אלא השיחות עמוקות ופתוחות ובכ”ז קלילות, וזה מה שהופך אותן לנעימות כ”כ. אני מרגיש שאני מכיר אותה ברמות אחרות וגם היא אותי.

    דיבורי קירבה אסורים, כאן המקום לשאול מה אפשר לומר אחרי האירוסין? גם בזה הגדר לא ברור לי. לדוג’ האם יהיה מותר להגיד לה שאני מתרגש לידה או שכל דיבור על רגש גם אסור שם? או לדוג’ שאני ממש מרגיש זכות שזכיתי לאשה כמוך? סליחה על הדוג’ תורה היא וללמוד אני צריך….

    רבני בית הוראה:

    אחרי האירוסים כמובן יש דיבורים יותר קרובים, בעזרת ה’ תבשרנו בקרוב על השמחה הגדול ונמשיך לדון הלאה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *