שאלה:
שלום כבוד הרב, אני לומדת במדרשה לבנות ולמדנו שיעור היום מספרו של ר׳ צדוק, בו הוא מדבר על חזרה בתשובה ועל העניין שאדם יהודי הוא מהשורש שלו טוב ולכן תמיד יכול לכפר על מעשיו הרעים, ומביא דוגמא של גר, שלמרות שהתגייר לא יכול להתנקות מהעבר שלו. ואז הוא מסביר את העניין שלא תונו גר וכ׳ו לא להזכיר לו את מה שעשה לפני שהתגייר. הרב אמר במהלך השיעור שיהודי שורש נשמתו הוא טהור ואמיתי, ושורש נשמתו של גר היא לא טהורה כי הוא היה גוי שהתגייר, עדיין טבועות בו המידות הרעות, אבל איך זה מסתדר עם העניין שגר מקבל נשמה חדשה ? כאילו נברא מחדש ?, אני לא מבינה את זה וזה מתסכל מאוד. אמא שלי התגיירה וסיימה את תהליך הגיור כשהייתי בת 4, זה אומר על אמא שלי ששורש הנשמה שלה הוא לא טוב? ומה זה אומר עליי גם אני גיורת ? האם גם שורש הנשמה שלי לא טוב ? זה מביא אותי לצער עמוק, אודה לך מאוד אם תוכל לענות על שאלתי אני מרגישה אבודה ובכאב גדול.
תשובה:
שלום וברכה
אינני יודע מה אתה אותו רב בשיעור, אבל אין ספק שגר מקבל נשמה חדשה, וזה היסוד של מה שאמרו חכמים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אני מעתיק לך בזה מתוך הספר משנת הגר שהיה בעריכתי, ושם תראה איזו נשמה מיוחדת יש לגרים, שאין לשער ואין לתאר! שם תראי גם מדברי הלבוש שחי לפני יותר מ500 שנה שהימים הראשונים כלא היו!
יעויין בבעל הטורים (דברים כד יז) עה"פ "לא תטה משפט גר יתום" דכתב, דבהא דלא כתיב "גר ויתום" בו' החיבור, רמז לן הכתוב דגר לעולם יתום הוא, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. (במשך חכמה פ' ואתחנן כתב, דמקור הלכה זו הוא מהא דכתיב במתן תורה "שובו לכם לאוהליכם" – שהותרו בנשותיהם, וקשיא, שהרי כמה מהם היו נשואים לעריות כעמרם שנשא דודתו, וע"כ שהותרו בכל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. מיהו דבריו תמוהים, שהרי בעת מתן תורה נאסרו בעריות וכמו שיתבאר בסמוך מדברי מהר"ל).
וראה בגליוני הש"ס למהר"י ענגיל (פסחים ז ע"ב) שכתב, דדין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי הוא מחמת שני ענינים גם יחד:
א. עצם נשמת ישראל שנוספה לו בכניסתו לקהל ה' שמחמתה נעשה כבריה חדשה. וכמוש"כ הלבוש (ריש סימן רסט) וז"ל: "אמרו חז"ל: הדעת נותן שגר המתגייר ומקבל עליו עול תורה והמצוה ועול מלכות שמים, ודאי נתערה עליו רוח ממרום, רוח חדש, רוח קדישא נשמתא חדתא, ונעשה איש אחר וכאילו נוצר ונולד בו ביום דמי, וכל ימיו הראשונים כלא היו, דאיש אחר הוא וכו".
ב. מחמת קבלת המצוות שנוספו לו ע"י הגרות.
ויעויין שם שהאריך שם לבאר בזה מה שאמרו ביבמות (מח ע"ב), "מפני מה גרים בזה"ז מעונים – מפני ששהו עצמם מלבוא". והיינו שהגרים נענשים על כך שהשתהו מלבוא בקהל ה'. דלכאורה הדברים צ"ב, שכן אין כל חובה מוטלת על גוי לקבל עליו עול מצוות ולהכנס לקהל ה', וא"כ היאך שייך לעונשו על כך.
ויעויי"ש שפירש, שכל גר הבא לקהל ישראל כבר טבוע הדבר בנפשו מתחילת ברייתו שיש לו חלק ונחלה עם ישראל, וכיון שכך מוטלת עליו חובה לבוא בקהל ה', ולגבי אותו חלק אלוקי הטבוע בו לא נעשה כבריה חדשה, שכן דבר זה הוא חלק מנשמתו הישראלית העתידה להנתן בו בבואו לקהל ה', ומשום כך שייך לעונשו על כך שנשתהה מלבוא (וכ"כ החיד"א בס' מדבר קדמות מערכת ג אות ג) . אבל ביחס לשאר חלקי נפשו שמנפשות העכו"ם הוא, יעשה כבריה חדשה ויזכה לנשמה חדשה מנשמות ישראל .
וכמו כן לענין קבלת המצוות, אף שנצטווה על ז' מצוות בני נח כבר בגיותו, מ"מ עתה חלה עליו חובה חדשה בקיום אותם המצוות, מחמת היותם חלק מתרי"ג מצוות המסורות לישראל, ומשום כך גם לגביהן נחשב הוא כבריה חדשה, ורק לגבי חובת הגרות המוטלת עליו אינו נחשב כבריה חדשה. ע"כ. ומבואר מדבריו, שגר שנשא אותו ליבו לדבוק בקב"ה חובה מוטלת עליו לממש שאיפתו ולהתגייר (והארכתי בזה בהערה).
בשו"ת חוות יאיר (סי' עט) נקט בפשיטות שיסוד דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי הוא בכך שבקבלתו את המצוות עשה תשובה על כל עוונותיו שעשה בגיותו, וכיון שנמחלים לו עוונותיו נעשה כבריה חדשה (אכן ע"פ סברא זו אכתי לא יתברר לן מפני אינו מתייחס אחר אביו ואמו).
מקורות:
