שמיעת סליחות בשידור ישיר / קריאת מגילה ברדיו

רבני בית ההוראה
ה' אלול ה'תשע"ט

שאלה:

שלום וישע רב.
לא מובן לי החילוק לסוברים שיוצאים י”ח בשמיעת סליחות בשידור ישיר דרך הלוין ומצטרפים עמהם למנין(שו”ע נה,כ. ומ”ב שם ס”ק ס”ב) ועונים עמהם אמן קדיש וי”ג מדות,אבל לגבי קריאת המגילה לא יוצאים י”ח השומעים קריאת המגילה דרך הרדיו או הרמקול אא”כ היו יכולים לשמוע גם ללא הרמקול,מפני שצריך לשמוע מבר חיובא.

תשובה:

המקורות שציינת כמובן לא ממש נכונים, השו”ע והמשנה ברורה שניהם לא הכירו לוינים וגם לא רמקולים… אדרבה, מה שכתוב שם במשנה ברורה, שכאשר אדם לא נמצא בבית הכנסת רק שומע ממקום אחר, אבל הוא שומע את קול החזן עצמו, לא קול שבא ממכשירים שזה דיון סוער בכל אחרוני הדור האחרון, הוא יכול לענות ואולי גם צריך לענות, ואין שם מילה אחת שאומרת שהוא מצטרף למנין, שהרי כידוע הוא לא מצטרף אלא אם כן הוא רואה את המתפללים בעיניו, ראה שם סעי’ יג ובמשנה ברורה. וגם הכרעת הפוסקים שאינו יוצא ידי חובת מגילה.

למעשה נחלקו הפוסקים אם צריך לענות אמן על ברכה הנשמעת באמצעות טלפון רדיו וכדו’ וההכרעה שרשאי לענות אך אינו חייב. אך בשמיעה מהקלטה ודאי שאין צריך לענות אמן כיון שפסק כבר הכח המדבר. ועוד רבות האריכו הפוסקים בכל ענין זה ובמקרים רבים אחרים בהם יש לדון בשאלה זו כגון שמיעת מגילה דרך הטלפון, הבדלה, ברכת כהנים, לשמוע ברכת כהנים בשידור חי, קול באשה ערווה בטלפון ועוד, ובכולם האריך והרחיב הרב צבי רייזמן בספרו רץ כצבי חלק ב’ בטוב טעם, וגם הביא שם את כל המקורות בדברי הפוסקים שדנו בזה, רובם כולם נוקטים שאינו יוצא ידי חובה, ניתן לעיין בזה כאן.

מה שדיבר הגר”ע יוסף לגבי סליחות, הוא משום ששם בעצם מותר לומר ביחיד, וכל הנושא הוא רק לומר י”ג מידות, ובזה צידד לכאן ולכאן… אבל ודאי שמה שצריך מנין ממש השמיעה בלוין אינה כלום.

מקורות:

באגרות משה או”ח חלק ד’ סימן צ”א כתב שיש לענות אמן מספק, וכתב שם עוד שאשה שאינה יכולה לשמוע הבדלה עדיף שתשמע באמצעות הטלפון משלא תשמע כלל.

אך במנחת שלמה חלק א’ סימן ט’ אות א’ כתב שאין צריך לענות אמן כששומע דרך הטלפון בכל מקרה, והאריך לבאר שם כיצד עובר הקול ממקום למקום, והוכיח שם שלא כהסוברים שיכולים לצאת ידי חובה באמצעות שמיעה דרך אמצעי תקשורת אלו.

ור’ עוד בשו”ת יחווה דעת חלק ב’ סימן ס”ח שהאריך בענין זה והסיק שרשאי לענות אך אינו חייב, וכתב שם שאף שיתכן שיש דבר טינוף בין המברכים לבין העונה, אין בזה חשש כיון שדעת כמה פוסקים שכשאינו רואהו יכול לענות (מעשה רב סימן מז ועוד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *