לתרומות לחץ כאן

קביעת כהונה ע"פ שם משפחה

בס"ד

לתשובת הגר"א וייס שליט"א בענין ראה כאן

שאלה:

א. כץ – אדם דתי שהוחזק לכהן, נשוי ל- ג. משך כמה שנים. נולדו להם 2 ילדים והיום הינם לומדים במוסדות דתיים.

ולפני כשנה וחצי עבר האיש משברים נפשיים קשים, והחליט להתגרש מאשתו. ואכן בטבת תשע"א ניתן הגט בביה"ד הרבני בירושלים. אולם מעולם לא נפרד מאשתו, ובתקופה זו גם לא היה להם כלל כל כוונה להפרד, ומיד לאחר הגט הם הלכו יחדיו הביתה והמשיכו להתנהל כזוג רגיל. לדבריו הכל היה קשור למשברים הנפשיים שעבר בתקופה זו, ולדעתו לא היה לגמרי צלול בדעתו באותו זמן, (בתקופה שנתן את הגט). ולצורך כך צירף מסמכים מכמה רופאים ופסיכיאטרים שביקר אצלם באותו שבוע.

חשוב להדגיש, כי מכריהם הסובבים אותם אינם יודעים כי בעצם הם גרושים, שהרי הם ממשיכים להתנהל כזוג רגיל. אך לדבריו, מאז הגירושין נזהרים הם שלא לקיים יחסי אישות. אם כי הודה בפני כי יש ביניהם יחסי קירבה.

ולכן היום הוא מתדפק על הדלתות למצוא לו היתר להמשיך לחיות עם אשתו, למרות שהוא מוחזק ככהן. והפרידה היום היא קשה מאד עבורם (ובפרט הוא עצמו שעדיין מטופל מאז בכדורים) וכמובן הדגיש, כי פירוק התא המשפחתי יהיה קשה מאד עבוד הילדים.

תשובה:

הנה למרות שהאיש הביא מסמכים על כך שבתקופת הגירושין היה מאושפז והיה נוטל כדורים בעקבות הבעיות הנפשיות שלקה בהן, אשר גרמו לו לטענתו לחוסר צלילות דעת בתקופה זו. וא"כ יש לבטל את הגירושין. ודאי שאין בטענתו זו מאומה. וגם אם אכן לקה במחלה נפשית וצרך כדורים שהשפיעו עליו כנזכר, בכל זאת, אין כל ספק כי עתים שוטה עתים חלים ונתן גט בעודו חלים, הגט כשר לגמרי כמו שנפסק בשו"ע (אבה"ע קכא סעי' ג').

ויתרה מזו, של השאלות ששואלים היום את הבעל בשעה שהוא מגרשת את אשתו, ודאי אינו פחות מבדיקה של ג' הן וג' לאו. (כן ראיתי שכתב אחד מהאחרונים, ואינני זוכר היכן). וחזקה על הבי"ד שודאי עשו כיאות, וא"א לבוא עם טענות כאלו ולערער על הגט, ובפרט שמדובר בכהן, שמדברים ומזהירים אותו יותר מכל בעל המגרש.

ולכן ודאי כי אשה זו גרושה כדת וכדין, ואין כל ספק כי היא אסורה לכהונה. יחד עם זה מבירור שעשיתי על חזקת כהונתו של השואל, התגלה כי ניתן בהחלט לפקפק בכהונתו.

בירור מקור משפחתו של א. כץ

א

כאמור, חקרתי קצת את שורש חזקת הכהונה שנהג האיש הנ"ל. ואמר לי כי הוא גדל במשפחה חילונית לחלוטין, עד היותו נער מתבגר אז חזר בתשובה, ואמרו לו כי מאחר ששם מפחתו "כץ" הרי הוא כהן, ועפי"ז עלה לתורה ראשון, ואף נשא כפיו משך כל השנים. מלבד זאת אינו יודע דבר על היותו כהן או לא. אביו נולד חילוני והוא אינו שומר מסורת כלל ה"י, ולכן גם הוא אינו יודע דבר על כך.

שוחחתי עם אביו – מוריס כץ. האיש נולד ב- 1940 בפריז. לאביו פנחס כץ (יליד העיר דווינסק, והגיע לפריז בשנת 1920), ולאמו חנה ניימן (ילידת וירזניק – פולין, שהיגרה לפריז בערך באותה תקופה).

בשנת 1943 בהיותו בן 3, נלקח אביו – פנחס הי"ד, ע"י משתפי פעולה עם הנאצים ימ"ש לפולין ומשם לא חזר. האם המשיכה לגור עד לסוף המלחמה במקום ליד פריז יחד עם שתי בנותיה הגדולות (בנות 13 -15), ועם מוריס הקטן. המשפחה היתה חילונית לגמרי ושמרו רק על מסורת מינימלית, אבל עד כמה שידוע לו מאמו ואחיותיו, אביו לא הלך כלל לבית כנסת.

לשאלתי, כשהיה אביו גר בדווינסק האם אז היה הולך לביה"כ, לא ידע בודאות, אך אמר לי כי עד כמה שנראה לו, גם שם לא היה דתי.

בשנת 1958 עלה לארץ עם גרעין של "השומר הצעיר" והתיישבו בקיבוץ בצפון, שם גם פגש את אשתו, ונשאו בקיבוץ וגרו שם כמה שנים, ושם גם נולד א. האיש שאנו עוסקים בו עתה.

עוד שאלתי אותו מתי למד עברית, והאם ראה אי פעם אותיות עבריות בביתו, השיב לי כי רק בארץ למד עברית, ומעולם לא ראה לפני כן אותיות עבריות. שאלתי אותו, א"כ האיך הוא יודע ששם משפחתו "כץ" השיב לי כי כל אלו ששם משפחתם בלטינית – CATZ, בעברית הוא: "כץ".

שמות משפחה הידועות של כהנים

ב

הנה בכמה פוסקים דנו בשמות משפחה של כהנים כמו: כהן, כץ, כהנא, כגן, וכד' האם הם מהוים ראיה שאכן הנושא שם משפחה כזה הוא כהן או לא. ונביא כאן כמה קטעים מדבריהם:

עי' שבט הלוי (ח"ט סי' רנג) לאחר שהביא את דברי הפוסקים בדבר יחוסי כהנים בזמה"ז כתב: "והנה כ"ז נאמר בזמן שעכ"פ רוב כלל ישראל שמר על עיקרי תורה ומצות ולא הפקיר יחוסו לאיסורי עריות ויחוס, אבל בזמן הזה באלה שבאים מרוסיא שזה כבר כמה דורות שאפס תורה ויחוס מהם, ונתערבו בהמוניהם בגוים ובפסולים, או מסביבה של כאלה שכמעט רוב נאבד בנשואי תערובות ואיסור, האם כהנים אלה כהני חזקה יקראו שנאסר להם עכ"פ עפ"י הלכה פסולי כהונה, ונתיר נ"כ וכו', ונהי דלמעשה מי שבא ואמר כהן אני (ונקרא ג"כ כהן) אפילו מאלה גם אם אין אנו מעלים אותו לכהונה מכ"מ שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא ואוסר עצמו בגרושה וחללה ושאר פסולי כהונה, ואין אנו עושים עובדא להתירו אפילו לחלוצה דרבנן כמבואר כ"ז בפוסקים אה"ע סי' ג' ס"א ועוד".

"אבל במי שבא מרחוקים אלה שכבר דורות הרבה עזבו מקור מחצבתם ואומר אביו שאבי אביו של זה העומד לפנינו נשא שם גויה וגם נקברה מה"ט בין הנוצרים וגם אולי אפשר להוכיח זה ע"י מילתא דעבידא לגלוי, וא"כ אביו של זה העומד לפנינו הוא גוי גמור ואבדה מהם קדושת כהונה מזמן, הלב נוטה לקבל זה בתור בירור שאינם כהנים עוד כלל, ונהי דמצד דיני עדות יש מקום לפקפק, אבל היות בלא"ה ריע חזקתיהו מאד מאד והם בחזקת מבולבלים מדורות וכאשר כ' מהרש"ל בשעתו אפי' על הכהנים הצדיקים, ומאז עד מצבו של עם ישראל בזה"ז בפרט בארצות הנ"ל ירדנו פלאים בענין היחוס, אעפ"י שחלילה להקל בשארי מקרים, אבל במקרה כזה מאן דמקיל שלא להחשיבו כלל לכהן אין מזניחין אותו, ומה דנקרא המשפחה כהן לא מעלה ומוריד בזה, דהחזיקו בשם אבל לא ביחוס".

ומנגד ראיתי בפסקי דין ירושלים (ח"א עמוד מג) שכתב: "מי ששם משפחתו "כהן" אבל מעולם לא נהג במנהגי כהונה משום שגדל במשפחה שאינה שומרת תו"מ, נראה שהואיל ורובא דרובא הנקראים בשם "כהן" הם ממשפחת כהונה, נחשב כמי שהוחזק לכהונה, וכמש"כ קצוה"ח סי' רפד ס"ק א עפ"י גמ' ב"ב קכו ב מוחזקני בזה שהוא בכור, דהוי קרי ליה אבוה וכו', דלאו דוקא כשהוחזק כן עפ"י אביו אלא ה"ה כשהוחזק כן עפ"י מה שבני אדם קוראים אותו "בכור", הואיל והוחזק שמו בעיר שהוא בכור ה"ז בחזקת בכור ליטול פי שנים בירושה".

ובפד"ר (כרך יח עמוד 193) ראיתי שכתב כנ"ל והביא את דברי הקצוה"ח הנזכרים. אלא שכתב כי יתכן ששם המשפחה הגיע באחת הדורות ממשפחת האם. ולכן סיים, כי יש לבדוק כל מקרה לגופו של ענין, ונראה כי שם משפחת כהונה אינו מהוה הוכחה אלא כרגלים לדבר. (פסק דין זה נדפס גם בספר יחל ישראל סי' צ).

ועי' לקמן אות ו' מש"כ על ראיתו מדברי הקצוה"ח.

עוד ראיתי בספר דעת יואל (הגר"י קלופט זצ"ל, אבה"ע סי' קס) שדן באחד ששם משפחתו כהנא וטוען כי השם המקורי היה שונה וכי אינו כהן. ובראשית דבריו כתב: "והנה ראשית דבר יש להניח שהוא כהן שהולכים אחרי הרוב, ורוב המשפחות ששמן "כהנא" "כהן" "כץ" הם כהנים, ואף שיש כאלה הנקראים בשם משפחה כזה ואינם כהנים, אבל הרוב כידוע הם כן כהנים, ורובא דאורייתא".

האם יש ללכת אחר רוב ישראל שאינם כהנים, או רוב אנשי משפחה זו שהינם כהנים

ג

והנה הפוסקים הנ"ל לא האריכו בנקודה זו, אלא כתבו בכללות לדעת הגר"ש ואנזר שליט"א אין לשם המשפחה משמעות, ודאי לא משמעות מכרעת שהוא כהן. ולדעת הפוסקים הנ"ל דנים לפי רוב האנשים הנושאים שם משפחה זו שהינם כהנים, ולכן לכאו' גם כל הנושא שם משפחה זו הינו כהן גם אם אינו יודע ולא הוחזק כן.

ולכאו' צריכים להבין איך לדון שאלה זו, מצד אחד ברור כי בעל תשובה שהגיע לפנינו ואין לו כל חזקה האם הוא כהן, לוי או ישראל, אין ספק כי אנו נדון אותו לכל דבר כישראל גמור, שהרי רובן ישראלים. עי' פנ"י כתובות כג,ב ד"ה במשנה. (אמנם לענין פדיון הבן, לכאו' י"ל כי א"א לחייבו לפדות את בנו משום שאולי הוא כהן, ואין מוציאין ממון ע"י רוב, עי' שו"ת רע"א תניינא סז. וצ"ע).

אלא שכאן מדובר באדם ששם משפחתו כאחד ממשפחות הכהונה, אע"פ שאין כל ספק שיש אנשים שאע"פ ששמם כשמות הללו, בכל זאת מעולם לא היו כהנים, ומקור שמם יתכן שהגיע מצד האמא באחד הדורות, שהרי היו זמנים שקראו שמות לפי האמא (עי' פד"ר כרך י"ח עמוד 193). או שבאחד הדורות היה ביניהם כהן שנתחלל וכד'. אולם אין ספק שרוב האנשים הנושאים שם משפחה כזה הם אכן כהנים.

וכאן נשאלת השאלה האיך לדון ספק זה, ולכאו' ישנם שתי אפשרויות ויש בזה נפק"מ, כפי שנראה:

א. מאחר שיש לנו ספק האם הוא כהן או ישראל, הרוב אומר כי הוא ישראל, אלא שיש ריעותא ברוב הזה מאחר ששם משפחתו כשם כהנים, ולכן הענין מסופק.

ב. אמנם הרוב הוא ישראל. אולם אין אנו בוחנים לפי רוב זה, אלא עפ"י רוב הנושאים שם משפחה זו, וכיון שרובם כהנים, א"כ הרוב אומר כי האיש הזה גם כן כהן.

ולכאו' יש להביא ראיה לדרך הראשונה מביבמות לז,א:

ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון – ספק. (היינו יבם שיבם את יבמתו ולא המתין ג' חודשים לראות אם היא מעוברת מאחיו שמת, ועכשיו יש לנו ספק ממי הולד. והקשו בגמ' "א"ל רבא לרב נחמן, לימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים לתשעה ילדן. וכו' א"ל הכי קאמינא רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה, וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע ליה רובא"

והקשו: "אי כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, הא מדלא הוכר לשליש ימיה עוברה ודאי בר שבעה לבתראה הוא. אלא אימא רוב היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע ליה רובא".

זאת אומרת שמצד אחד יש לנו רוב נשים לט' ילדן שאומר כי ולד זה שייך לראשון. ומצד שני, אשה זו לא היה ניכר לשליש ימיה, ומקבוצת הנשים שלא ניכר עוברן בשליש, רובן יולדות לשבעה. א"כ אם נאמר כפי הדרך השניה שהזכרנו, היינו צריכים ללכת לפי רוב הקבוצה שלא ניכרים לשליש, שהרי אשה זו מהקבוצה הזו, וכלל לא משנה לנו האחרות שרובן יולדות לט', שהרי אשה זו מהקבוצה שלא ניכר עוברה בשליש, ומקבוצה זו רובן יולדות לשבעה. ובכל זאת בגמ' מבואר כי הדבר נשאר בספק.

אלא ודאי כי הדרך הראשונה היא הדרך הנכונה, וצריכים ללכת לפי רוב נשים לט' ילדן, אלא משום שיש כאן איזה ריעותא שאשה זו לא ניכר לשליש ימיה, לכן נשאר הדבר בספק.

וממילא גם בנד"ד, יש לנו ללכת לפי רוב האנשים שהם ישראל, אלא שיש כאן ריעותא ששם משפחתו כשם משפחת כהנים, לכן אנו נשארים בספק.

דוגמא נוספת יש בכתובות טז,ב באשה התובעת כתובתה, היא אומרת בתולה נשא אותי, וממילא כתובתה מאתים, והוא אומר אלמנה נשאתי אותה וממילא כתובתה מנה. ואמרו בגמ' כי יש לו רוב המסייע לטענתו משום שרוב נשים בתולות נשאות. "אמר רבינא, משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. אי כל הנשאת בתולה יש לה קול, כי אתו עדים מאי הוי, הנך סהדי שקרי נינהו אלא אמר רבינא רוב הנשאת בתולה יש לה קול, וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא".

ומבואר, כי אע"פ שרוב הנשאות בלא קול, אינם בתולות, וא"כ היינו צריכים להחליט כי זו שהיא גם נשאת בלא קול הרי היא לא היתה בתולה, בכל זאת, הרוב הכללי של בתולות נשאות הוא הקובע, אלא שאירתע הרוב משום שלא היה לזו קול ולכן נשאר לנו ספק השקול.

אלא שהדבר טעון הסבר מדוע לא נלך לפי הגדרת הקצובה המצומצמת, דהיינו לפי רוב של קבוצת האנשים ששם משפחתם הוא כשם משפחת כהנים, ולא לפי הרוב הכללי. וכן ביבמות שם, מדוע שלא נלך לפי הקבוצה המצומצמת של הנשים שלא ניכר עוברן לשליש, שהרי אשה זו מקבוצה זו. או בכתובות מדוע שלא נלך לפי רוב הנשאים הנשאות שאין להם קול?

וההסבר הוא, כי לעולם אנו צריכים להגדיר היטב מהו הספק שלפנינו ועפי"ז נגזר דין הרוב. דהיינו כשיבמה זו ילדה, הספק הוא ממי היא ילדה האם מהראשון או מהאחרון – ילדה לט' או לז'. ואין הספק הוא האם אשה זו שהיא מקבוצת הנשים שאינן ניכרות לשליש, האם היא מהרוב שבהן (וממילא יולדת לז'), או שהיא מהמיעוט שבהן (וממילא יולדת לט').

וכן בכתובות אין הספק האם אשה זו מרוב הנשאות שאין להם קול או מהמיעוט של הנשאות שאין להם קול. כי אם היה לה קול או לא, זה לא חלק מהשאלה אלא חלק מהתשובה. אלא השאלה היא כללית, האם היא נשאה בתולה או אלמנה

וה"ה בנד"ד, אין הספק הוא האם הוא מרוב אנשי משפחת "כץ" שהינם כהנים, או שהוא ממיעוט אנשי משפחה זו שאינם כהנים. כי זה שהוא ממשפחת "כץ" זה לא חלק מהספק, אלא זה אולי חלק מהתשובה. ולכן הספק הוא האם היהודי שבא לפנינו ואין לו כל חזקה אם הוא כהן או ישראל, האם הוא כהן או לא?

והתשובה לזה הוא כיון שרוב היהודים אינם כהנים, היה לנו לומר שאינו כהן, אלא שיש כאן ריעותא ששם משפחתו הוא כשם משפחת כהנים – "כץ". ולכן מצד זה היה לנו לומר שנשארנו בספק האם הוא כהן או לא.

אמנם היה מקום להעיר לפי"ז, מאדם שבא לפנינו וטוען כי הוא יהודי שודאי יש רוב העלום שהם גויים, ולא יהיה נאמן, אלא שכתבו התוס' (יבמות מז,א ד"ה מוחזק) כי רוב הבאים לפנינו בחזקת יהדות הם. א"כ אנו רואים כי למרות שהשאלה היא כללית האם הוא יהודי או גוי, התשובה היא לפי רוב הבאים לפנינו ולא לפי רוב העולם. אך אין זו קושיא, משום שרוב זה של הבאים לפנינו אינו רובא דאיתא קמן, אלא רוב של סברא, שמסתבר שרוב הבאים לפנינו הם יהודים.

ראיה נוספת יש להביא מהמשנה במכשירין (פ"ב מ"ז) "מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל מחצה למחצה ישראל רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין". (סברת ת"ק הובא בסוף פ"ק דכתובות). ובמשנה ח' כתוב: "מצא בה פת הולכין אחר רוב הנחתומין ואם היתה פת עיסה הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסה ר"י אומר אם היתה פת קיבר הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר". וכיוצא בזה בעוד משניות שם לענין בשר שנמצא וכן הלאה.

וראיתי בספר דעת יואל (שהובא לעיל אות ב) שכתב שיש יש להעיר כי לא הולכים אחר רוב אנשי שם המשפחה (כהנא) שהם כהנים, משום שיש כנגדו רוב ישראל שאינם כהנים. והביא ראיה ממשניות אלו, כי לא הולכים אחר הרוב הכללי כשיש רוב מצומצם. ולכן מסקנתו היא כפי שהבאנו שם ללכת אחר רוב אנשי שם המשפחה.

אך לכאו' דבריו קשים להולמם, שהרי להדיא נחלקו ת"ק ור"י לענין תינוק שנמצא, ולדעת ר"י הולכים אחר רוב המשליכין, זאת אומרת שת"ק חולק ע"ז ואומר שיש ללכת אחר הרוב הכללי.

ולדברינו מתיישבים היטב כל המשניות שם, כי לעולם אנו צריכים לבדוק היטב מהו הספק, ואז לקבוע מהו הרוב. ולכן בתינוק הספק הוא האם תינוק זה יהודי או שאינו יהודי, ולכן סובר ת"ק כי הולכים אחר רוב התינוקות, ולא אחר רוב המשליכין, כי משליכין זה כבר תשובה, זו לא השאלה מהו התינוק – גוי או יהודי.

משא"כ בנמצא פת או בשר וכד' לא הולכים אחר רוב העיר משום שאין הספק מיהו המשליך את הבשר או את הפת, ולכן לא משנה לי כלל מהו רוב העיר, אלא כל הנפק"מ הוא רוב הלחמים מה הם – פת עכו"ם או לא, וכן רוב הבשר, כי זה הספק עצמו, ולא מי אבד את הבשר. ואמנם המשנה מוזכר שהולכים אחר רוב הנחתומים, או רוב אוכלי בשר מבושל, וכד', מ"מ נראה כי אין הכוונה לרוב האנשים האוכלי"ם בשר, או רוב האופים, אלא לרוב הלחמים, ולרוב הבשר, וכ"כ בחות דעת (יו"ד סי' סג).

וא"כ גם בנד"ד הספק הוא כללי מיהו האיש כהן או ישראל, ולזה יש ללכת אחר הרוב הכללי, ולכל היותר יש ריעותא ברוב כמו ברוב נשים ניכר עוברן לשליש וכנזכר לעיל.

רוב אנשי שם משפחה זו שהינם כהנים, אם עושה ריעותא ברוב הכללי

ד

לאחר שהעלינו כי אין אנו הולכים לפי רוב הנושאים שם משפחת "כץ" אלא לפי רוב האנשים, אלא ששם כץ לכאו' יוצר ריעותא שלא לומר כי הנושא שם זה הוא מהרוב שאינם כהנים. כשם שרוב נשים ניכר עוברן וכו' יוצר ריעותא ברוב הכללי לט' ילדן.

אלא שי"ל כי אינו דומה רוב נשים וכו' לנד"ד, ובשאלה זו אין כל ריעותא.

דהנה, לכאו' יש מקום להקשות מהמשנה במכשירין שהובא לעיל, שדעת ת"ק בתינוק הנמצא בעיר הולכים אחר רוב העיר, ולדעת ר"י הולכים אחר רוב המשליכין, ואמנם הסברנו לעיל למה לדעת ת"ק הולכים לפי הרוב הכללי ולא לפי רוב המשליכין, כמו שבאשה שילדה אנו הולכים לפי הרוב הכללי ולא לפי רוב נשים ניכר עוברן וכו'. אבל מדוע רוב המשליכין לא עושה ריעותא ברוב הכללי ויהיה הדין ספק, כמו ברוב נשים.

וצ"ל, כי חילוק יש בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן. שרובא דאיתא קמן בנוי על רוב מספרי, ואילו רובא דליתא קמן בנוי על רוב בטבע העולם. ולכן ריעותא שייך רק ברובא דליתא קמן, משום שברובא דאיתא קמן, למרות הריעותא עדיין מספרית יש רוב.

זאת אומרת, בתינוק הנמצא בעיר קבעו חכמים כי למרות שרוב המשליכין הם גויים, בכל זאת מאחר שהספק הוא מיהו התינוק – יהודי או גוי, יש ללכת אחר הרוב הכללי, שמספרית הוא יותר מהמיעוט, ולכן אין כל ריעותא ברוב הזה, שהרי הכל תלוי במספר.

אבל רובא דליתא קמן הוא רוב של סברא ושל טבע העולם, וטבע העולם כי רוב נשים יולדות לתשעה, אלא שכנגדו אנו רואים שאשה זו הנמצאת לפנינו היא אינה נוהגת בדבר זה כטבע העולם, ולכן יש ריעותא ברוב.

ולפי"ז ברור כי בנד"ד שאנו עוסקים ברובא דאיתא קמן, בזה לא שייך לומר ריעותא ברוב.

ועוד י"ל כי בנד"ד ליכא כל ריעותא, וכפי שהובא לעיל, אביו של האיש שבא לפנינו ששמו הוא מוריס כץ, הוא מעצמו תירגם את השם מלטינית CATZ לעברית – כץ. אבל יתכן מאד שהאיש טועה, ומקור משפחתו שהיא מדווינסק מעולם לא היה "כץ" אלא "קאץ" ששם משפחה זו באירופה היתה מצויה ולא היו כהנים כלל.

ואמנם היום כמעט שאין כאלו הנושאים שם משפחה זו, ואולי באמת צאצאיהם שיבשו את השם ל"כץ", אבל בעבר שם זה היה יותר מצוי, והמפורסם שבהם הוא הגאון רבי יצחק קאץ זצ"ל ראש בית המדרש המפורסם בפ"ת "תורת ארץ ישראל". מגדולי תלמידי טעלז ותלמיד מובהק של הסבא מסלבודקה. וכן הגאון רבי חיים מרדכי קאץ זצ"ל מראשי ישיבת טעלז בליטא וממקימי הישיבה בארה"ב.

ולכן, מאחר שאין כל ודאות ששם משפחתו היתה "כץ", ויתכן שבכלל היתה "קאץ" שאינם כהנים, ואם נוסיף לזה שיש גם כאלו ששם משפחתם כץ שאינם כהנים אם משום ששם משפחתם הגיע משפחת האם כפי שהובא לעיל, ואם משום שהיו בהם חללים, א"כ לכאו' אין בזה כלל ריעותא לערער על הרוב הנ"ל הקיים.

ובפרט אם נצרף לזה שמדובר בשני דורות לפחות של אנשים שהיו רחוקים לגמרי מכל יהדות ויתכן שנחלל הכהונה במשפחתם. (וגם הוריו של האיש שבא לפנינו, נישאו וגרו בקיבוץ בצפון) ועיין מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רכה):

"אבל באלו משפחות שכבר מדורות חיו חיים בלי תורה ומצות, וכמש"כ גם כ"ת, באלו שהיו מעודם בקיבוצים חילונים שפרקו עול מכל מצות התורה בעו"ה, והרימו ראש להתיר שם עריות ואיסור אשת איש בלי הגבלה, וגם אם הי' להם אישות אולי ע"י חופה וקידושין הבעלים עצמם ר"ל הפקירו נשותיהם מדעת זל"ז, ביודעם ובלא ידעם, או שלא רצו לדעת משפטי התורה, הנ"ל פשיטא, דזה עדיף הרבה מהמבואר בסוטה כ"ז ע"א ובאה"ע סי' ד' סט"ו לענין פרוצה ביותר דחשבינן בניה כחללים, ואם שם ישנם קצת צדדים להחמיר עכ"פ, לא כן בנדון כזה שהחילוני הזה בא מתרבות אנשים האלה, ואם רבינו המהרש"ל כ' על כהני יראי אלקים דקרוב דרובם נתבלבלו, א"כ בהתוסף עוד ע"ז כהני הקיבוצים או כהני רוסיא החילונים גמורים מדורות, שכמעט אין ספק דודאי נתחללו, והדברים נוטים שא"צ להתרחק מגרושה הזאת".

ה

וידידי הגר"י פפר רצה לומר באופן קצת שונה, כי הסיבה שאין אנו הולכים אחר הרוב ברוב בתולות יש להן קול וכו' וכן ברוב נשים שלא ניכר עוברן לשליש יולדות לז'. הוא משום שהרבה פעמים יש לנו קבוצה גדולה וקבוצה קטנה, כמו במקומות הללו, הקבוצה הגדולה היא רוב נשים בתולות נשאות, והקטנה היא רוב הנשים שנשאו בלא קול. א"כ מתי אנו הולכים אחר הקבוצה הגדולה, ומתי אחר הקבוצה הקטנה.

התשובה לכך היא, תלוי אם הקצובה הקטנה מאופיינת כקבוצה בפני הציבור או לא. וכיון שאין לנו קבוצה מוגדרת אצל הציבור "נשים הנשאות בלא קול" א"כ קבוצה כזו אינה יכולה ליצור רוב שנלך אחריה, אלא לכל היותר ריעותא ברוב הכללי.

וכן בשאלה דידן, יש רוב כללי – רוב ישראל אינם כהנים. ויש רוב מצומצם יותר שהוא רוב אנשי משפחות כץ. אלא שכיון שאצל הציבור קבוצה זו אינה מאופיינת בפני עצמה, לכן לא נחשב כרוב שנלך אחריו אלא לכל היותר, ריעותא ברוב הכללי. וכשם שאין ספק כי גם אם נקח את משפחת "רובין" או משפחת "קפלן" (משפחות שרבים מהם כהנים), ונבדוק אם אכן רובם כהנים, וכי יש צד שנאמר כי כל אדם הנושא שם שמפחה זו הרי הוא כהן אם לא הוחזק אחרת, ודאי שלא. אלא ודאי שההגדרה היא כיון שקבוצה זו אינה מאופיינת אצל הציבור כקבוצה בפני עצמה, יש לנו ללכת אחר הרוב הכללי שהם ישראל.

ו

נקודה נוספת יש להוסיף בעיקר בירור ע"פ שמות משפחה.

כתב הרמב"ם (פ"כ מאיס"ב הט"ו) "מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני ועד אחד מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן אין מעלין אותו לכהונה בעדות זה שמא חלל הוא, עד שיעיד שזה כהן הוא, אבל אם הוחזק אביו כהן, או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו". והביאו המחבר (סי' ג' סעי' ו'). ועי' בח"מ (סק"ז) שהביא שהראשונים חולקים על הרמב"ם בזה

והאחרונים תמהו על דברי הרמב"ם, (עיי"ש בחלקת מחוקק סק"ז, ובחזו"א אבה"ע סי' ב' סק"ו) שהרי אם ע"א מעיד על אביו, ואנו סומכים עליו להאכיל את אביו בתרומה, למה הבן אינו אוכל, ומש"כ משום החשש שמא הבן חלל, א"כ למה היכא שאביו הוחזק או באו שני עדים שהוא כהן, אין אנו חוששים שמא הבן חלל. ובחוז"א שם כתב שלא נתבאר טעם הרמב"ם. וע"ע באור שמח שם.

אבל עכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם שאם אנו יודעים על האב בעדות גמורה או הוחזק, זה מועיל להחזיק גם את הבן, אבל אם אין לנו ידיעה גמורה על האב אלא רק ע"י ע"א אף שדי בזה עבורו, אין זה מספיק לבן דחיישינן שמא חלל הוא.

ועי' בבאר היטב שהביא מהמבי"ט (ח"ב סי' מ') שהסתפק במקום שדודו או בן דודו הוחזקו ככהנים, אם זה גם מועיל עבורו או לא. ובאוצה"פ (אות לג) הביאו מספר אפי זוטרי שכתב בפשיטות דודואי לא מהני להחזיקו ככהן רק אם אם אביו הוחזק כן.

ועתה נתבונן היטב במי ששם משפחתו "כהן" "כהנא" "כץ" וכו' שיש שכתבו דמאחר שרוב האנשים הנושאים שמות אלו הן כהנים, א"כ דינו ככהן (הובאו לעיל אות ב'). הנה אפילו אם נניח בודאות גמורה כי הסיבה שנתנו להם שם כהן, כהנא, כץ, וכד' הוא מחמת היותם כהנים. זאת אומרת לכל היותר האיש שנושא שם כזה היום הוא צאצא לאדם שלפני 400 שנה ויותר היה בודאות כהן. (ואפשר שגם אינו צאצא שלו).

א"כ בזה כתב הרמב"ם כי אפילו בנו של אותו אדם שחי לפני יותר מ – 400 שנה אם לא הוחזק בעצמו חוששים שמא חלל הוא. אז מה נאמר על הצאצא שלו היום (באופן שלא הוחזק בעצמו). ואפילו שהמבי"ט הסתפק על דודו או בן דודו, אין ספק כי על עשרות דורות ודאי יסכים כי אם לא הוחזק בעצמו, לעולם אינו יותר מספק כהן.

ומה שהביא בפסקי דין ירושלים שהובא לעיל אות ב' ראיה מדברי הקצוה"ח בסי' רפד כי אם קוראים באדם בוכרא הרי הוא בחזקת בכור, אע"פ שהוא הוחזק שאביו קרא לו כן. במחכ"ת לא ראיתי בזה כל ראיה, שם מדובר שע"י קוראים לו בוכרא הרי הוא בעצמו הוחזק לבכור וכמו בסוקלין ושורפין על החזקות בקידושין פ,א, וכן כתב הקצוה"ח בעצמו שם. אבל כאן שם משפחה כץ אינו סיבה לכהונה כלל, זה סיבה רק שהיותו בן של אדם בשם כץ ולכל היותר סיבה להיותו נכד של אדם בשם כץ וכו', וכבר ביארנו כי להרמב"ם והשו"ע אינו אלא ספק כהן אם לא הוחזק כהן גם מצד עצמו.

בכל ספק אם הוא משבט הכהונה אם יש 'חזקת זרות' כי זר היה במעי אמו

ז

עוד ראיתי שכתב ידידי הגר"י רפפורט שליט"א דיין ביה"ד הרבני בחיפה בפס"ד העוסק באדם ששם משפחתו הוא כשם כהנים. ורצה להנשא לאשה שקיבלה גט לחומרא.

עפ"י דברי הש"ש (ש"ו פט"ז) שכתב ליישב את דברי רש"י בקידושין סו,א בסוגיא של ינאי כתב רש"י שאין לינאי חזקת כשרות שהרי עדים מעידים כי תחילת לידתו היה בפסול. והקשו התוס' הרי מבואר בכתובות יג כי חזקת האם מהני לבת. ותירץ הש"ש עפ"י דברי התוס' בבכורות שספק בכור יש חזקה שאינו קדוש משום שבמעי אמו אינו קדוש. ולפי"ז י"ל כי כל עובר במעי זרה זר הוא, ואם יש ספק בכהונתו א"כ יש חזקה קמייתא שהיה זר במעי אמו, אלא שכנגד זה היה לינאי חזקת כשרות של אמו, ולכן כתב רש"י דהוה ספק.

ולפי"ז רצה ליישב את דברי הרמב"ם (פ"כ מאיס"ב ה"א) שכתב ע"א המעיד על אדם שהוא כהן, נאמן להאכילו בתרומה דרבנן, ואינו נאמן להאכילו בתרומה דאורייתא. והקשה הר"ן הא ע"א נאמן באיסורין ולמה לא יהיה נאמן. ולפי"ז כתב הש"ש, כי כיון שיש על איש זה חזקת זרות, דעת רוב הראשונים כי אין ע"א נאמן נגד חזקה קמייתא, וזהו כוונת הרמב"ם.

אלא שחשוב להדגיש, כי חזקת האם מהני לבת מועילה רק באופן שהספק הוא על האמא, כגון בכתובות יג שם בפנויה שזינתה ויש לנו ספק עם היא זינתה עם כשר או עם פסול, וממילא נפסלה לכהונה. או בסוגיא של ינאי אף שאנו דנים עתה רק על כהונתו של ינאי, אבל הספק הוא בעקבות הספיקות בכשרותה של אמו, ובזה יועיל לו חזקת כשרות שלה.

ולכן, אם הספק שלפנינו הוא האם אדון כץ הנמצא לפנינו הוא אכן כהן, או שמא נתחלל באחד מהדורות, לא יועיל לו חזקת זרות לקבוע כי הוא זר, שהרי כנגדו יש חזקה על האם שהיא כשרה לכהונה, זאת אומרת על כל אם מהמאות שנים האחרונות שאנו רוצים להסתפק שמא היא זו שחיללה את הכהונה, יש חזקת כשרות שלא נפסלה. כשם שיש לאמו של ינאי אף שאין אנו דנים עתה עליה.

אלא שהספק שלפנינו הוא גם האם בכלל הוא צאצא של שבט הכהונה, ושמא באחת הדורות לקחו את שם משפחת האם, או אפילו השם המקורי הוא "קאץ" ולא "כץ" כפי שהזכרנו לעיל, ובספק כזה אין חזקת האם מועלת כלל, ולכן יש ללכת אחר חזקת קמייתא שבמעי אמו זר היה.

אלא שיש לתמוה על הש"ש ממשנה מפורשת (יבמות ק,ב) אשה שלא המתינה ג' חודשים ונשאה לאחר ויש ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון, אם אחד מהם הוא כהן והשני אינו כהן, נותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים. ולדברי הש"ש למה לא נאמר כי יש לו חזקת זרות כי במעי אמו ודאי זר היה.

וליישב דברי הש"ש צ"ל, כי בעצם הספק הוא בנו של מי הוא, ואחד מההשלכות של הספק הם האם הוא כהן או לא, ולכן חזקת זרות אינו יכול לקבוע כי הוא בנו לכל דבר. כי הרי שורש הספק אינו על הכהונה. ודומה לזה מצינו בדברי ההפלאה בסוף פ"ק דכתובות.

עכ"פ מדברי התוס' נראה דלא שיש חזקת זרות, שהרי כתבו שחזקת האם מועיל לבן, וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א שם. וא"כ לדבריהם אם היה נידון זה כספק, היה נשאר הספק בעינו. ואפשר שגם לשיטתם יש חזקת זרות, אלא שחזקת האם עדיפא, משום שזה חזקת כשרות שחזקה זו עדיפא מהרבה חזקות, עי' שו"ת באר יצחק יו"ד סי' א' ענף ד'. וא"כ במקום שיש ספק גם שלשיטתם הולכים אחרי חזקה זו.

נהג עצמו בכהונה

ח

הנה בנד"ד האיש כבר מהיותו נער מתבגר חזר בתשובה, ומאז הוא מחזיק עצמו ככהן, נמנע מלהכנס לבית הקברות, ועולה לדוכן. וא"כ שויא אנפשיה שהוא כהן ויש לנו לאסור לו להנשא לגרושה.

אלא שאנו יודעים מקורו של החזקה, שהוא בשם "כץ", וכפי שאמר לי שהגיע לכפר חב"ד אמרו לו כי אם שמו כץ ודאי הוא כהן, ומאז הוא מצהיר כי הוא כהן. עד לאחרונה, שהתחיל לשאול רבנים, והתברר לו כי אין ודאות כי הוא כהן, ולכן כשהכהנים עולים לדוכן הוא יוצא.

עי' מבי"ט (ח"א סי' רי"ט) שנשאל: "ראובן נאמר לו שמשפחה אחת שהיתה כינוייה ככינוייו שהיו כהנים ושהוא גם כן יהיה כהן ואחר ימים בא לפני רב א' וספר לו הדבר ואמר לו שינהוג חומרי כהנים ועל דברי הרב סמך בנו של ראובן שהיה בעל תורה והיה נוהג להפריש עצמו מטומאת מת דרך חומרא ובנו היה מקל בחומרת אביו כי לפעמים היה נזהר מטומאת מת ולפעמים לא היה נזהר לימים מתה אשתו וארס אשה גרושה והתרו בו שלא ישאנה וקפץ וכנס אותה יודיענו רבינו אם יתחייב בדין להוציאה או לא".

ובתשובתו שם האריך לומר כי אין הבן חייב בחומרתו של אביו, וכיון שלא הוחזק שהוא כהן אלא עפ"י שמועה זו, לכתחילה יכול לשא גרושה, ואין בזה משום שויא אנפשיה שהרי אפילו אביו לא עשה כן אלא מספק.

אמנם בנד"ד הוא נהג עצמו בתורת ודאי ולא כחומרא. אבל כיון שאנו יודעים מהו שורש החזקה, דהיינו לא מידיעה שלו, אלא כל מקור ההוחזק הוא משום שאמרו לו כי אם שמו כץ הרי שהוא כהן. אין לחזקה כזו כל בסיס.

ועי' בשו"ת בית אפרים (סי' מ"ט) "כיון שאנו מוחזקין שזו ארוסתו של פלוני מלקין עליה, ור"ל דאע"ג שאין אנו יודעים מחמת מה אנו מוחזקין בכך מסתמא היה הדבר ידוע אז כשנתארסה בפומבי ומאז נצמחה החזקה זאת ואמרינן שמסתמא היו עדים כשרים כדת משה. ולפיכך הוחזקה זו לאשת איש מאז עד עתה. משא"כ היכא שהחזקה זאת ידוע לנו מבטן מי יצא כגון ע"פ עצמם או ע"א דעלמא באמת י"ל דמודה המהרי"ק דאף למלקות לא מהני". כויוצא בזה מצינו בהרבה מדברי הפוסקים.

ואמנם לפי"ז היה מקום לומר כי אולי נהג עצמו בכהונה, משום שכך אמר לו אביו, והיום שהוא רוצה להנשא לגרושה, אומר שמעולם לא ידע על כהונתו עד שאמרו לו כי אם כץ הוא שם משפחתו הרי שהוא כהן. ובמקום שהוחזק ע"פ מעשה שלו דעת הרבה ראשונים כי לא יועיל אמתלא, א"כ ל יהיה נאמן בגרסתו.

אלא שבלא"ה לא יתכן שהחזקה שלו תועיל להחזיקו בכהונה, שהרי לכל היותר אביו אמר לו כי הוא כהן. וכבר הובא לעיל שאביו לא זכה לראות את אביו אלא עד גיל 3, זאת אומרת שהוא ודאי לא ראה אותו נושא כפיו (גם אם לא נאמין לו שגם הסבא היה חילוני), ואף שיכול היה לשמוע מאמו על כהונתו של אביו, ומעלין ליוחסין עפ"י ע"א, מ"מ עד זה – אביו של האיש שבא לפנינו, ואמו של אביו אינם שומרי שבת, ומבואר ביו"ד (סי' ב' סעי' , וסי' ק סעי' ) כי מחלל שבת דינו כגוי וא"כ ודאי אינו נאמן כדין ע"א באיסורין.

וע"ע בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' יא): "בדבר אחד שהחזיק עצמו לכהן ונתברר שכל ידיעתו היא מאביו שבעת שקראו אותו לשמחת הבר מצוה אמר שהוא כהן אבל אביו אינו שומר תורה כלל וגם שברח מבית אביו בילדותו מצד מרדו באביו שלפי הדעת לא היה לו לידע כל כך דבר כזה שלכן אין לו שום נאמנות לזה שהוא כהן, וגם אשה אחת שהיתה בת אחי אבי אבא שהיא שני בשני עם אביו הנזכר אמרה איך אפשר שאתה כהן מאחר שאבי שהוא אחי אביך אינו כהן שלכן אין לחוש למה שאמר אביו".

"ומצד אמירתו לאוסרו בפסולי כהונה מדין שויה אנפשיה חד"א אין לאוסרו מכיון שהחזקת עצמו לכהן הוא ע"פ אמירת אביו שאין לו נאמנות לכן אינו צריך לגרש את אשתו הגיורת שהיא גיורת בצדק וזהירה בכל דיני התורה ורשאי לחיות עמה כמו כל ישראל בגיורת כי איננו כהן". והדברים ברורים.

כהן שהתייחד עם גרושתו, אם חוששים לקידושין

ט

לסיום, כדאי לדון אם נידון דידן הוא שאלה של לכתחילה או בדיעבד. זאת אומרת, האם לדונו כדין אדם ששואל האם מותר לו להנשא לגרושה, או כאדם הנשוי לגרושה ושואל האם הוא חייב להוציאה.

מבואר בשו"ע (אבה"ע סי' קמט ס"א): "המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים, (או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשאה) וכו' הואיל ואשתו היתה, הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות. וכו' שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה. לפיכך הרי זו מקודשת קדושי ודאי, וצריכה ממנו גט שני".

ובסעי' ב' מבואר: "נתייחד עמה בפני שני עדים והיו שני עדים כאחד, וראו הוא והיא את העדים, אם היתה מגורשת מן הנשואין, חוששין לה שמא נבעלה, והן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה. לפיכך היא ספק מקודשת, וצריכה גט מספק".

ובפת"ש שם הביא מהרדב"ז כי במקום שהיא נדה, אין חוששים שמא בעל לשם קידושין, כי אם לא איכפת לו מאיסור כרת, בודאי לא יהיה איכפת לו מבעילת זנות.

אמנם באבני מלואים סי' לג סק"א האריך להוכיח מדברי הרשב"א בתשובה דאינו כן: "ע"ש בתשובה סי' קפ"א ז"ל: שאלת רחל באה ואמרה פנויה אני ונתקדשה לשום פלגש בלא כתובה ושהתה עמו כמה ימים ונתייחדה עמו ואח"כ נודע בעדים שכבר נתקדשה לראובן זה שנים ואחר כל זה נודע שהביא לה אחיה מראובן בעלה הראשון גט לאחר זמן קידושי שני מה יהיה הדין. תשובה אשה זו צריכה גט בין מראשון בין משני כו' דאשה זו כיון שנתייחדה עמו אחר הקידושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכו' זו שמתחלתה לא נתקדשה וכו' כיון שידע זה השני שיש עדים שנתקדשה כבר לראובן וראה הגט ביד האשה שגירשה ראובן יודע הוא שאין קידושין תופסין באשת איש וגמר ובעל אחר גירושי ראשון לשום קידושין כדאמרינן בקטנה היכא דבעל אחר שגדלה ועמדה ונתקדשה לשני אינה צריכה גט משני כו".

אע"פ שהרי אשה זו אסורה לו מה"ת כדין כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל, אפ"ה כתב הרשב"א כי צריכה גט ממנו משום שאאעבב"ז. וכיוצא בזה הוכיח מהתוס' בפרק הזורק עיי"ש.

ועי' באבני נזר (אבה"ע סי' לט) שרצה לדחות ראיית האב"מ מהרשב"א וליישב דברי הרדב"ז. כי הרשב"א עוסק במקום שהוא רוצה אותה לאשה, ובכה"ג אנו אומרים מסתמא מתכוין לשם קידושין, גם במקום שהיא אוסרה לו מה"ת. (ולא משום החזקה דאאעבב"ז, שהרי הוא עובר בכל יום על איסור דאורייתא). אבל היכא שאינו רוצה אותה שהרי גירשה, בזה אנו יכולים לבוא רק משום החזקה דאאעבב"ז, ולכן כל זמן שאין לנו סיבה לומר שלא איכפת לו מבעילת זנות, אנו מניחים כי הוא אינו רוצה בעילת זנות, ומתכוין לשם קידושין, ולכן כשפירסה נדה שאנו רואים שלא איכפת לו מאיסור כרת, ליכא כל חזקה.

ולפי"ז, בנד"ד אמנם הוא עובר על איסור, ולדברי הרדב"ז אין בכה"ג חזקה דאאעבב"ז. אבל כיון שהוא רוצה בה כאשתו, ומחמת זה הם כבר גרים ביחד למעלה משנה, אמרינן שאם בעל הוה לשם קידושין כמש"כ באבני נזר.

אמנם בפת"ש שם הביא תשובת הגרע"א (קמא סי' קפב) שכתב וז"ל:

"והיה נראה לכאורה להוכיח דבאמת הדין דכהן שגירש ולנה עמו וראוה שנבעלה. דלא אמרינן בזה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. לא מבעי למ"ש המשנה למלך בשם הרדב"ז דאם היא נדה כיון דבלא"ה עושה עבירה בביאתו אבדה החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ ה"ה הכא בכהן המגרש".

"אלא אף למה דדחה המשנה למלך דמ"מ י"ל דהוי חזקה. דמה דיכול למעבד בהיתר עושה. מ"מ י"ל בכהן המגרש שאני. למה דמבואר בקדושין דס"ל לאביי קידש לוקה אחת בעל לוקה שתים. ורבא אמר קידש אינו לוקה בעל לוקה שתים. הרי דבבעילה בלי קדושין ליכא רק לאו אחד. ובביאה ע"י קדושין לוקה ב' משום לא יקח ומשום לא יחלל. א"כ ממילא ה"ה בקידש בביאה דעבר על ב' לאוין. א"כ י"ל דל"ש לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דכל מה דמצי למעבד בהיתר עושה. דאדרבא יותר היתר בלא קידושין דעבר רק על לאו אחד. וע"י קידושין עובר בב' לאוין". וכן ראיתי שכתב סברא זו במנחת חינוך מצוה רס"ו אות יא.

ועי' שם בכנה"ג (בהגה"ט אות ב') שהביא מהריא"ז הובא בשילטי גיבורים בפרק מי שאחזו בבא על גרושתו לאחר שנישאת לאחר, לא אמרינן דהוה לשם קידושין, שהרי לא איכפת לו מאיסור תורה. וכעין דברי הדרב"ז.

וע"ז כתב בכנה"ג: "אמר המאסף, ואני מפקפק בזה דבל שקדושין תופסין בה יש לחוש שמא לשם קדושין בעל. ולא דמי למה שכתב הריב"ש ז"ל בסי ו' דכל שלא טבלה לנדתה אין לחוש לקדושין דשאני התם דאיכא טענה לומר אם לאיסור כרת התיר כ"ש לאיסור הקל דפגויה אבל הכא דבין הכי ובין הכי הוא עובר על לאו גרידא יש לחוש שמא לשם קדושי בעל. ועוד בנדון הריב"ש ז"ל הכל יודעין שאסור לבעול נדה אבל בזה הנדון אפשר שטועה כדין".

וא"כ לדבריו, יתכן מאד שי"ל כן גם בכהן, שגם אם הוא יודע, ובודאי בנד"ד ידע מהאיסור, שהרי בשעה שבא לגרש מזהירים אותו, אבל לא ידע את מה שהביא הגרע"א כי אם בעל לאחר קידושין לוקה ב' ואילו קודם קידושין לכל היותר לוקה רק א'. א"כ כיון שלא ידע נשאר מחלוקת הפוסקים בעינו, ולדברי האבני נזר הנ"ל בכה"ג שלא רק בא עליה אלא רוצה לקיימה כאשתו, לכו"ע צריכה הימנו גט, וכמו שהוכיח האבני מלואים מדברי הרשב"א. (וסברא נוספת י"ל בנד"ד שלא שייך כאן מש"כ הגרע"א, שבנד"ד האיש כבר הסתובב קצת אצל רבנים, ואמרו לו כי יתכן שייחוסו לכהונה נמצא בספק, וא"כ הוא כבר יודע שאין כאן ודאי איסור גרושה).

אכן, בכנה"ג שם סיים, כי כל זה הוא רק בבא עליה, אבל אם רק נתייחדה עמו הגם שפסק בשו"ע כי צריכה הימנו גט מספק, מ"מ זה רק בסתם גרושה, אבל בגרושתו שאסורה עליו כמו בכהן, לא אמרינן שמא בעל, ואינה צריכה הימנו גט כלל.

אך המעיין בתשובת הרשב"א שע"ז סמכו האבני מלואים והאבני נזר, יראה כי גם שם למרות שהיא אסורה עליו לא מדובר שודאי בעל, אלא רק נתייחדה, ואפ"ה הצריך גט ממנו. ולדברי האבני נזר היינו משום שרוצה לקיימה כאשתו.

א"כ בנד"ד לכאו' ודאי לא נתיר את אשתו בלא גט, דחיישינן שמא בעל. אם כי בודאי לא נצריך גט בודאי, אלא גט מספק כמו כל גרושתה שנתייחדה עם הגרוש שלה.

י

ואע"פ שהוא טוען כי לא בעל אותה, (את האשה לא שאלתי בענין). מ"מ אינו נאמן, עי' בב"ש (סי' קמ"ט סק"ד): "ואם שניהם מודים שלא בא עליה כתב בש"ג שם דלא חיישינן שמא בא עליה וא"צ גט שני ממנו. וצל"ע מנ"ל דין זה כיון דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה הוי כאלו עדים מעידים ע"ז". ועי' גם בפת""ש שם (סק"ה) שג"כ הביא בפשיטות דאינו נאמן לומר שלא בא עליה. (ועי' בשו"ת זכר יצחק ח"א סי' עג מה שביאר בדברי השלטי גיבורים).

ועוד י"ל כי מה שכתב בשל"ג ששניהם אומרים הם נאמנים, היינו בסתם יחוד שנתייחדו, אבל בכה"ג שהם גרים יחדיו כזוג נשוי, למעלה משנה ו3 חודשים לאחר הגירושין, ודאי בכה"ג חזקה לא מוקים איניש אנפשיה, ואינו נאמן לומר שלא בא עליה. (וראוי לציין, כי הודה בפני כי היה ביניהם יחסי קרבה).

ואמנם לא הגיעו לפנינו עידי יחוד, מ"מ מאחר שהם חיים יחדיו כזוג לכל דבר, ושכניהם וחבריהם כלל אינם יודעים על הגירושין ביניהם. אין ספק שנמצא בנקל עידי יחוד. ויתרה מזו, כבר כתב הב"ש בסו"ס ל"א על המקדש בפחות משוה פרוטה: "וכתב בתשובת מיימוני אם אחר שנודע לו שלא היה שוה פרוטה דר עמה כדרך איש עם אשתו ולא היה עידי יחוד י"ל דהוי כעידי יחוד. ובתשובת ריב"ש סי' קי"ג כתב בשם הרא"ה דהוי כעידי יחוד ובסוף תשובה ו' חולק ע"ז וכתב כל הראשונים כתבו דצריך עידי יחוד". וכ"כ וסי' לג סק"ב, ובעוד בכמה מקומות.

וא"כ לכאו' נידונינו הוא לא אם נתיר לו לכתחילה לשאת את גרושתו, אלא בדיעבד אם אנו צריכים להורות לו להוציאה.

ואע"פ שהיא צריכה גט רק מספק. מ"מ מסברא כיון שצריכה גט, ולא נתיר לה להנשא בלא גט. כבדיעבד נחשב.

אכן, מהטעם זה שהילדים יסבלו מהפירוד בינהם, אין להחשיב שאלה זו לבדיעבד, וראיה מדברי הנצי"ב (שו"ת משיב דבר ח"ד סימן יג) שנשאל, בכהן שרצה לשאת פנויה שזינתה במקום שיש רוב פסולים ואומרת לכשר נבעלתי, ואסר עליו רב המקום להנשא לכתחילה, והלכו למקום אחר ונישאו וילדו בנים, ועתה נשאל אם חייבים להפרישם זה מזו, כדין הא דמבואר בסימן יא דהיכא שהוזהרו קודם שנישאו דאין דנים אותם כנישאו דבדיעבד לא תצא אלא כדין לכתחילה לא תנשא.

והשיב, דמ"מ כיון שהכא יקנסו גם הבנים שאנו פוסלים אותן מכהונה, לא אמרינן הכי, ומימלא מותרת ג"כ היא לבעלה, וסיים "וחלילה להחמיר בזה לפסול אותו ואת הבנים מכהונה ויבא מזה כמה קלקולים במצות כהונה". (וכל זה הוא רק משום דמעיקר הדין נאמנת שלא נבעלה לפסול). א"כ אנו למדים, כי רק משום שהבנים יסבלו מפירוד המשפחה לא נחשב לבדיעבד. אלא שנראה שכל זה הוא רק משום שחז"ל אסרו לכתחילה להנשא בכה"ג במקום שאין רוב פסולים. אבל ודאי שבמקרה דנן שנראה לצדד להקל להתיר לו להנשא לגרושתו, ודאי קיום התא המשפחתי וגידול הילדים הוא מעלה חשובה כדי להקל במקום שאפשר.

סיכום:

לאחר שביארנו בארוכה ענין יחוס שמות משפחה המזוהים עם כהנים, כי בכל אופן אין לקבוע עפ"י רוב אנשי משפחה זו כי הוא כהן, ולכל היותר המצב הוא מסופק. ובפרט שהגר"ש וואנר כתב אין אין משמעות לשמות משפחה בענין זה, וכך שמעתי מידידי הגר"י רפפורט שליט"א דיין ביה"ד הרבני בחיפה, כי שוחח עם הרב שבתי אברהם רפפורט (נכדו של ר' משה פינשטיין זצ"ל, אשר ערך כמה חלקים באגר"מ עוד בחיי סבו), שאמר בשם סבו כי אין משמעות לשמות משפחה כנ"ל על יחוסם של בעלי תשובה הנושאים שמות כאלו כשאין להם כל חזקה על יחוסם.

ובפרט שמדובר במקום שלפחות שני דורות קודם כבר לא שמרו תו"מ כלל, וחלקם חיו בקיבוצים, וכמש"כ בשבט הלוי (הובא לעיל אות ב').

ועוד יש לנו לצרף לזה את שיטות הפוסקים כי כל הכהנים היום אינם אלא ספק, אא"כ החזיקו בכהונה ואז לכה"פ דינם ככהני חזקה. ורבים מהפוסקים שצירפו שיטות אלו לדינא עי' שבט הלוי (ח"י סי' רכה) "ועתה לענין עצם הכהונה של אנשים כאלה, גם לו יהי' נכון שהם באים ממשפחת כהנים, הנה כבר כתבתי בעניי בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ק"ס בענין מחלוקת הקדמונים ביחוסי כהונה בזה"ז אם חזקה גמורה היא כדעת כת הקדמונים שס"ל כן, או רק בגדר ספק בעלמא כדעת מהרשד"ם והשבו"י ועש"ה הבירורים בזה, ובסו"ד הבאתי דברי רבינו המהרש"ל ב"ק פ"ה סי' ל"ה, וכ"כ עוד ביש"ש חולין פ"ח דזרע כהנים קרוב לודאי שנתבלבלו ואם לא כולו רובו נתבלבל ואם לא רוב קרוב למחצה נתבלבל, ובתשובת בית אפרים או"ח סי' ו' הביא דברי מהרש"ל ג"כ וחיזק אותם, אלא דרצה לחלק בין יושבי חו"ל לכהנים יושבי א"י דעכ"פ כהני חזקה הם, וכבר כתבתי שם ועוד מקומות דזה לא שייך לפי מציאות דורינו בא"י דרוב רובם של כהנים שבא"י באו מחו"ל, ואם על כהני חו"ל ע"י שעבר עליהם כוס התרעלה של גליות והגזירות נחליט דכמעט רובם נתבלבלו ה"נ בכהנים יושבי א"י, אבל כמובן אין זה סיבה ח"ו להקל ראש בדיני כהונה כמובן, ומה דהוחזקו הוחזקו בין לזכות, בין לחיוב ואיסור". וע"ע שם בח"ג סי' קס. וכן רבים מהפוסקים שצירפו שיטות אלו לדינא, עי' קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב שליט"א סו"ס קמד, וכן בשם בסי' קמז, ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ז אבה"ע סי' ט') שהאריך בזה.

ולא רציתי כאן להאריך בזה. א"כ בנד"ד שמעולם לא החזיקו בכהונה, יש לנו מקום להקל, ולהתיר לו לישא את גרושתו.

ומאחר שבלא"ה הוא חי גם גרושתו באופן שפירוד ביניהם יצריך ממנו גט כפי שהעלינו לעיל, א"כ בדיעבד יש לנו להתיר להם להנשא כדת וכדין שנית, ולהמשיך לקיים את משפחתם ולגדל את ילדיהם.

הצטרף לדיון

24 תגובות

  1. אני אפרים כהן מנהל המכון ללימוד והכנה לבר מצווה שע"י עמותת "מעשה נסים". הגיע אלי תלמיד ששם משפחת אביו "גוטלון" ממוצא הונגרי. האם שם משפחה זה הוא כהן?

  2. לא ידוע לי ששם זה הוא מיוחס לכהנים. בכל מקרה עיין במאמר, שאם לא ידוע לך על אביך או סבך שהם כהנים, אין כל סיבה לנהוג בכהונה.

  3. שלום ,

    מכיר מישהו בשם משפחה פיש אביו הוסיף בשנים האחרונות "כהן" וטוען שהם כהנים .

    האם זה הגיוני ? שאר המשפחה נשארה בפיש ללא תוספת .
    איך אפשר לבדוק זאת ?

  4. לא יודע מה הפרטים. יש פיש שהם גם כהנים. ויש כמובן שאינם כהנים. לכן השאלה היא האם עד עתה הם הוחזקו כישראל והוא בא להוציאם מחזקתם בטענה שהם כהנים, אז לכאורה אינו נאמן.

  5. כשהאבא חזר בתשובה לפני 20 שנה הוא טען שהם כהן והוסיף .
    שוב- כלל המשפחה ללא התוספת דודים וכדו'

    מה אומר אינו נאמן ?

    תודה מראש.

  6. מאחר שהיום הוא כשר לעדות הוא נאמן לומר שהוא כהן. ודאי לצורך עניינים אלו. כולל לעלות לדוכן ראה ב"ש סי' ג'. העובדה ששאר בני משפחתו לא קוראים לעצמך כהן זה לא מעלה ולא מוריד כלום.

  7. שלום
    בעלי חזר בתשובה ואחרי חזרתו בתשובה גילה שמשפחתו מצד אבא כהנים עד כה שם המשפחה שלהם היה הררי ושאלו את הסבא אבא של האבא אמר שאכן הוא כהן וגם היה עד לכהונה שלהם רב בית כנסת שהיה בן דוד קרוב משפחה שלהם שטען שהוא מכיר את המשפחה ואכן הם כהנים האם יש חזקה על זה שאגן הם כהנים ואין אפשרות לערער את זה למרות שבמצבה של הסבא אין כפות ידיים פרוסות כמובן שהמשפחה חילונית ואינה שומרת תורה ומצוות

  8. לגבי הסבא שאמר שהם כהנים, זה בעייתי כי מחלל שבת אינו נאמן רק כאשר הוא אומר את זה במסיח לפי תומו וגם אז רק באופן שיש רגלים לדבר וכאן אני מבין שאין רגליים לדבר. אבל אם יש רב בית הכנסת המעיד שהוא מכיר ויודע שהם כהנים, ודאי ניתן לסמוך על זה הן לאסור עליו איסורי כהונה (טומאה בבית הקברות, איסור נישואין עם פסולי כהונה) והן לגבי עליה לתורה ככהן. כפי שמבואר באבה"ע סי' ג' שעד אחד נאמן

  9. ידוע לכבוד הרב בוודאות שיש משפחת פיש שהם כהנים לכל דבר?

    איך אפשר לערער על זה ? כמו שאמרתי האבא הוסיף לפני 20 שנה שחזר בתשובה
    טוען שהסבא (חילוני גמור) אמר שהם כהנים
    כמדומני הוא עשה בדיקה מסויימת ולא סתם הוסיף ..

  10. לי אין מושג אמרתי רק דבר אחד שאם הוא הוחזק כישראל ורק בגלל עדותו של הסבא שאינו דתי כלל שינה את זה לכהן גם אם עשה את זה לפני 30 שנה הוא לא כהן. אבל אם הוא בדק או הצליב מידע וכד', זה משנה את התמונה לגמרי כמובן.

  11. אין לי דרך לדעת. ישנה אפשרות לערוך בדיקה גנטית, אבל התוצאות מוגבלות. כלומר, יש סיכוי שנוכל לדעת כמעט בודאות גמורה שאינם כהנים. אבל לומר בודאות שהם כהנים זה מוגבל ובעייתי.

  12. אם הוא יודע שהוא חלל, הוא צריך לדעת שבתו אסורה לכהן, וכך גם נכדותיו מצד בניו. לגבי השאר הנושאים דינו כישראל גמור. הוא אינו צריך לרשום את עצמו כחלל (ממילא זה לא כ"כ פשוט).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל