לתרומות לחץ כאן

התחייבות לעבוד בכל תחום שירצה

שאלה:

האם שייך לחייב את עצמו לאדם אחר ולומר הריני מחייב את עצמי לשלם לך כל כסף שתבקש ממנו וכל זמן שתבקש ממנו הזה דומה לדבר שאין לו קצבה סימן ס סעי' ב או לא ב- האם שייך לשעבד עצמו לעבוד לבעל הבית על כל עבודה שיבקש ממנו לא משנה איזה עבודה וכל זמני היום והלילה או שזהו עבדות ואי אפשר נא לשלוח מראי מקומות

תשובה:

שלום וברכה,

א. מחייב עצמו בכל כסף שיבקש נחשב לדבר שאינו קצוב, ולדעת הרמב"ם לא מועיל, ולדעת הראשונים ח ההתחייבות. והש"ך כתב שאינו יכול לומר קי"ל כהרמב"ם. ויש שחולקים על הש"ך.

ב. אדם יכול להשתעבד לכל מלאכה יידרש ממנו ובכל זמן. וכמבואר בטור שאם שכר פועל לכל המלאכות, ומצא הפועל מציאות הרי הם של בעל הבית. אמנם יכול פועל לחזור בו מתי שירצה כדין כל פועל שיכול לחזור בחצי היום, שכתוב עבדי הם – ודרשו חז"ל ולא עבדים לעבדים. ואפילו עשו קניין סובר הש"ך שיכול הפועל לחזור בו, וכן הסכים עימו הקצות החושן. ודלא כדעת הריטב"א בתשובותיו סימן קיז.

בהצלחה.

מקורות:

א. דין דבר שאין לו קצבה – שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן ס סעיף ב:

המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב, כגון שנתחייב לזון את חבירו או לכסותו חמש שנים, או שלא נתן קצבה לשנים) (ב"י בשם הרשב"א), אף על פי שקנו מידו, לא נשתעבד להרמב"ם; וחלקו עליו כל הבאים אחריו לומר שהוא משתעבד, והכי נקטינן (ועיין להלן סוף סימן ר"ז). 

ב. מבואר בטור חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן ער: כתב הרמ"ה ז"ל אמר לו נכש עמי היום והוליכו ללקט מציאות מציאותיו לעצמו דמעיקרא לא אשתעבד ליה אלא לנכש עמו וכשמוליכו ללקט מציאות לא הוצרך הפועל לפרש שלא נשכר ללקט ומה שלוקט הוא לעצמו אבל שכרו סתם והוליכו ללקט מציאות מציאותיו לבעל הבית דמעיקרא אשתעבד למאי דבעי בע"ה וה"ה נמי עבד עברי אם אמר לו רבו צא ולקט לי מציאות מציאותיו לרבו.

וכל פועל יכול לחזור בו ראה שולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלג סעיף ג: "התחיל הפועל במלאכה, וחזר בו בחצי היום, יד חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה, נה), ולא עבדים לעבדים".

וכתב שם ש"ך ס"ק יד וז"ל: כ' ב"י וז"ל כ' הריטב"א בשם רבותיו שלא אמרו שפועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמיר' אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי מילתא אתא שלא יוכל לחזור בו עכ"ל וכ"כ בד"מ בסתם ולפע"ד נראה ששאר כל הפוסקים שלא חילקו בכך לא ס"ל הכי וכן נלפע"ד עיקר וגם מטעמא דלי בני ישראל עבדים ולא עבדי' לעבדים משמע דבכל ענין יכול לחזו' בו וכן משמע לפע"ד ממ"ש הרא"ש פרק הזהב וטור ורבי' ירוחם ושאר פוסקי' גבי משיכת כלי האומנות דאע"ג דמהני לענין קבלן שנגמ' קנין השכירות בכך מ"מ פועל יוכל לחזור ודוחק לחלק בין משיכ' לקנין דבכל דוכתא כי הדדי נינהו וגם בהגהת אשר"י ממהרי"ח פ' האומנין מדמי להו להדדי לענין זה ע"ש והבאתיו לעיל ס"ק ד' וגם נראה דהוי קנין דברים כמ"ש הרמב"ם ספ"ה מה' מכירה וסמ"ג דף קנ"ח ע"ב הרי שכ' בשטר וקנינו מפ' שילך בסחור' עם פלוני כו' ה"ז קנין דברים כו' ואף הראב"ד בהשגות שם נראה שמוד' לו בזה ודוקא בשותפים פליג עליה בפ"ד מה' שלוחין לענין הריוח שהרויחו כבר או מטעם דכיון דמשתעבדי אהדדי לא שייך לו' עבדים ועיין במהרי"ק שורש קפ"ב ודו"ק ואולי גם המחבר חזר בו ולכך לא חילק כאן בש"ע בין נשתעבד בקנין או לא כן נלפע"ד, שוב מצאתי כדברי להדיא בריב"ש ריש סי' תע"ו ונתתי שמחה בלבי ת"ל וז"ל שאין חילוק בין שכירות פועל ליום א' או שכיר שבת או שכיר חודש או שכיר שנה או שהוא קבלן שקבל קמה לקצור או כרם לבצור שבכל אלה א"צ קנין אלא התחלת המלאכ' היא הקנין אלא שהפועל יכול לחזור בו לעולם אפי' התחיל המלאכ' ואפי' בקנין משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עכ"ל ונרא' דגם הריטב"א לא קאמר אלא בקבלן ולענין שאינו יכול לחזור בו בשום ממון וכמו שכתבתי לעיל ס"ק ד' בשם הגהות אשר"י אף על פי שפשט ל' הריטב"א לא משמע כן (שוב מצאתי בתשובת מבי"ט ח"א /ח"ב/ סי' קל"ב שכתב דאלו ראה הריב"ש דברי הריטב"א בשם רבותיו אולי לא הי' חולק עליה' ולפעד"נ עיקר כהריב"ש וכמ"ש):

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל