אמירת תחנון במקום שלא אומרים מחמת יארצייט

רבני בית ההוראה
כ"ז אב ה'תשע"ט

שאלה:

אדם שמתפלל במקומות שמדלגים שם תחנון שלא כדין וללא כל מקור ובסיס בספרי הפוסקים (יא”צ הצדיקים, או שאף פעם לא אומרים במנחה) מה עליו לעשות? כשהאפשרויות הינן: לא להגיד כיון שזה “מנהג המקום” להגיד ללא נפ”א ע”מ שלא לעורר תשומת-לב (ומתי? באמצע חזרת הש”ץ? מיד לאחר שמו”ע לפני החזרה? או שמא אחרי הקדיש כשכולם אומרים עלינו לשבח ואולי דוקא לאחר עלינו לשבח והקדיש יתום?)

תשובה:

שלום וברכה

בשו”ת יביע אומר ח”ג סי’ יא כתב, שאדם שמתפלל במנין שבו נוהגים שלא כדין וסתם נמנעים מלומר תחנון, לא יחשוש ללא תתגודדו אלא יגיד תחנון כדי וכהרגלו, וכן שמעתי בשם האור לציון, וכן הובא בס’ תפילה כהלכתה פרק טו הערה לז בשם הגר”מ פיינשטין, אולם אם מדובר בקהילה מסוימת שמתאספים לזכר רבם מנהיגם, שם זה כבר עלול לבוא למחלוקת ויש להמנע. ראה בענין זה הליכות שלמה פרק יג הערה ז.

לגבי מתי לומר, אין לומר בחזרת הש”ץ או בעת אמירת קדיש כדי לא להפסיד מהם, אלא יאמר בזמן שהם אומרים עלינו לשבח או לאחר התפילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *