המנהג שנשים תופרות את יריעות הספר תורה

שאלה:

האם יש מקור מוסמך וטעם למנהג שקיים בעדות מסוימות שנשים משתתפות בתפירת הירעות לספר תורה והאם הקפידו לתת רק לנשים זקנות או שלא הקפידו בכך והאם ראוי לעשות כן.

תשובה:

שלום וברכה

זהו בהחלט מנהג קדום שדנו בו לכאן ולכאן אלו שוללים ואלו מחייבים, אעתיק לך בענין זה מספר לקט הקמח החדש, המתעתד לצאת לאור בצורה מהודרת ומפוארת מחדש ממש בתקופה הקרוב, מדבריו בחלק ה סי' קמג:

תפירת היריעות ע"י נשים

רמו] על דבר מנהג הסופרים שמניחים לנשים לתפור היריעות, והנשים משלמות לסופרים בעד מצוה זו, האם מותר לעשות כן:

 אני לא שמעתי דבר זה מעולם עד עתה, והנה לדעת שו"ת מהר"ם מלולבלין (סי' סח) המובא במגן אברהם (סי' לט ס"ק ו) פשיטא שאסור לנשים לכתוב ולתפור ספר תורה לכתחילה, ורק בדיעבד שכך נעשה הספר כשר. אך מכל מקום אם אפשר בקלות להתיר את התפירות ולחזור ולתופרן, צריך לעשות כן, וכן כתב בבית לחם יהודה (סי׳ רעח ס"ק ג), ע"ש (שו"ת יהודה יעלה [למהר"י אסאד] יו"ד סי' רפא).

 מה שציוה האב״ד להביא את יריעות הספר תורה לאשת הרב לתופרן, עיין במחצית השקל (סי׳ לט ס"ק ו) דנשים פסולות לתפור יריעות ספר תורה. ובאמת כן נראה, דהא גם התפירה היא הלכה למשה מסיני, וממילא, כשם שהנשים פסולות לכתוב, כך הן פסולות לתפור (שו״ת דברי יעקב מהדו"ק סי׳ ז).

עוד בענין הנ"ל

א) בענין אם יתנו לנשים לתפור את יריעות ספר התורה, עיין בשאגת אריה (סי׳ לב) דהניח בצריך עיון אם נשים כשרות לתפור ספרי תורה. ומה שכתב בדרישה (יו"ד סי׳ רפא  ס"ק א) להקל בספר תורה שנכתב על ידי אשה או קטן, הוא צריך עיון. והגם שהשאגת אריה (סי' לה) העלה דנשים חייבות בכתיבת ספר תורה, מכל מקום אין לומר דהוי כדמקשינן ו"קשרתם" ל"וכתבתם", לומר דמי שהוא בר קשירה הוא גם בר כתיבה, וכיון דהן חייבות בכתיבת ספר תורה גם בכתיבה שייכות הן, דהלא מפורש בגמרא (גיטין מה ע"ב) דנשים פסולות לכתיבת מזוזה אף דהן חייבות במזוזה, כדתנן (ברכות פ"ג מ"ג), ועל כרחך הטעם דפסולות לכתיבת ספר תורה הוא משום הקישא ד"וכתבתם" שבתפילין, דכשם שהנשים פסולות לכתיבת תפילין כך הן פסולות לכתיבת ספר תורה.

 ומה שהקשה בנחל איתן ([לבעל המשכיל לאיתן] פ"ז מהל' ס"ת ה"א) דלפי זה כיון דהאשה פסולה לכתיבת ספר תורה בעצמה, היאך תוכל לעשות שליח לכתוב ספר תורה בעבורה. נראה לי ליישב, מהא דאמרינן בגמרא (מנחות ל ע"א) דגם הלוקח ספר תורה מן השוק קיים בכך את המצוה, ואם כן דינה בזה כמו לענין מזוזה, דאף שהאשה פסולה לכתוב מזוזות מכל מקום היא חייבת לקנות מזוזה.

והגאון בעל אילנא דחיי השיב לבעל המחבר (בסי' ב) על שאלה זו: הנה, מה שכתב התרומת הדשן (סי׳ נא והובא דבריו ברמ"א שם) דתפירת היריעות יכולה להעשות גם במשי או בפשתן, צריך עיון, שהרי הוא נגד דעת הפוסקים. ויש ליישב, דשיעור התפירות הנצרך כדי לחבר את היריעות זו לזו, בעי לכולי עלמא שיעשה בגידין דוקא, ורק התפירות היתרות על אותו השיעור כשרות גם בפשתן. ולפי זה יש לומר, דהתרומת הדשן מיירי בכהאי גוונא שלמעלה ובאמצע ולמטה נתפר בגידין ורק השאר שבינתיים נתפר בפשתן. ואם כן סרה תמיהת הדגול מרבבה (שם ס"ק ב) על הרמ"א, דהאמת היא שאין נפקא מינה בין תפירת היריעות זו לזו לתפירתן לעמודים והדין בשניהם שווה, ולכן כשתופרין את היריעות על ידי נשים יזהרו שהתפירות ההכרחיות יהיו על ידי אנשים, והשאר יוכל להיות על ידי נשים, כמו שאמרו חז״ל בגמרא (חגיגה טז ע״ב) לגבי סמיכה, דמה שנשים עושות סמיכה אינו משום שיש מצות סמיכה לנשים, אלא בשביל לעשות נחת רוח לנשים. ועל כל פנים הספרים שכבר נתפרו מכבר, אין להחמיר בהם להוציא התפירות, דגם המהר״ם לובלין מכשיר תפירות אלו בדיעבד, מדכתב דרק אם אפשר בקל צריך להתיר התפירות שנתפרו על ידי  נשים ולתקנן. לדעתו של האילנא דחיי, במקום שאיש עומד על גביהן יש להכשיר תפירות הנעשות על ידי נשים.

אלא שבעל המחבר (שם סי' ג) סותר כל דבריו, הן במה שכתב שיהא די לחבר את היריעות בגידין בג' תפירות – אחת למעלה ואחת באמצע ואחת למטה והשאר יכול לתפור בפשתן וכדומה, הן במה שמתיר כאשר רק ג׳ התפירות העיקריות יהיו על ידי איש והשאר בתפירת אשה, וע"ש שסותר ראיותיו, ולדינא העלה שיש להחמיר לאסור את תפירת היריעות על ידי נשים לגמרי (שו״ת בנין שלמה סי׳ א-ג).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל