ביאור דין המוציא מחבירו עליו הראיה

רבני בית ההוראה
י"ט אב ה'תשע"ט

שאלה:

האם כשאומרים המוציא מחבירו עליו הראיה זה פטור או שזה בס”ה אי-אפשרות לחיוב? כלומר, אם כלפי שמיא גליא שהכסף אכן שייכים ל”מוציא” אלא שאין שום ראיות לכך לכאן או לכאן ולכן הוא נפטר מחמת הספק, מה יקרה כשיגיע לעולם האמת? יראו לו שהוא אכן היה חייב?

תשובה:

שלום רב,

יש נידון עקרוני באחרונים האם כסף שאדם זכה בו מדין המוציא מחברו עליו הראיה שייך לו לגמרי או רק א”א לחייב אותו מחמת הספק. משום שהסברא נותנת שהלכה זו היא רק שא”א לחייב אותו, שהרי גם אין שום ראיה שהצדק איתו וכי הוא בעלים על הכסף, אלא שא”א להוציא ממנו ללא ראיה משום שהוא המוחזק. 

בשו”ת חמדת שלמה או”ח סי’ ב’ דן בזה החמדת שלמה עם בעל הנתיבות המשפט. לדעת החמדת שלמה אכן אין ראיה שעליו לשלם, אבל גם אין ראיה הפוכה וממילא עקרונית זה נותר בספק. ולדעת הנתיבות הכסף הזה שייך לו לגמרי, משום שלאחר שנקבע הדין הוציא מחבירו עליו הראיה וא”א להוציא ממנו, יש כאן יאוש על הכסף וממילא הוא זוכה בזה. 

בהקשר לשאלתך, האם יהיה עליו להחמיר על עצמו שמא הוא גוזל מחברו. או האם בעולם האמת יתברר שהוא גזלן. ידוע הקושיא המפורסמת של המהר”י באסן מדוע בכל ספק ממון אנו אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה, הרי יש בכל שאלה כזו גם ספק איסור דאורייתא של גזל, וא”כ עליו להחמיר בזה כדין כל ספיקא דאורייתא לחומרא. ותשובת המהר”י באסן שאם הוא יחזיר יהיה ספק גזל אצל השני. אבל האחרונים הסבירו שדין גזל נקבע לפי המצב הממוני. כלומר, אם נקבע מדין הממע”ה שהממון נשאר אצל ראובן, אז אסור לגזול ממנו ואיסור גזל נכפף לעובדה שנקבע שהממון ישאר אצלו.  

 

מקורות:

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *