נערה שנאנסה האם חייבת לספר למשודך?

שאלה:

ששאלו להרב,

אשה רחמנא ליצלן שאנסוה, ובתהליך מציאתה יצא שמה בכל העיר כדי שימצאוה, ונודע לרבים על המה שקרה לה, לענייני שידוכים, חוץ מין טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי (אם יש צורך), כאשר היא מוכנה לשידוכים, ותהיה בעיר אחרת איפה אין כ"כ קול של המעשה שלא יהיה כ"כ קשה השידוכים מתי יש לספר זה לצדי השני, כדי לדעת אם אף שכ היה אם זה בסדר לבחור?

בכרה והצלחה, שלא לא יהיה כזה בישראל שה' ישמור בנותינו

תשובה:

שלום רב,

התשובה מתייחסת לכך שהיא נערה דתיה בחזקת בתולה ועכשיו ברור לה שאינה כזו. (משום שלא ברור שאכן נבעלה ונפגמה ואכמ"ל).

לכאורה היא צריכה לומר זאת למשודך שלה. אם כי בדיעבד גדול פסק הרב פעלים שאינה צריכה לומר. ובכל מקרה אני לא בטוח כלל שהיא צריכה לומר זאת מראש, היא יכולה גם להמתין עד סמוך הנישואין ואז לומר לו.

מקורות:

יש בשאלה זו כמה הבטים, יש את נושא של הקידושין, ויש נושא של הכתובה, שאם היא אכן לא בתולה לא מגיע לה כתוב אא"כ היא אומרת לו ובכל זאת הוא יתחייב לה כתובה (מה שסביר להניח שיקרה).

נפסק בשו”ע (אבה”ע סי’ סח) כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה זה מקח טעות. (וקידושיה קידושי ספק, וצריכה שוב קידושין ראה ב”ש שם ס”ק כד). אלא שאם האשה לא תספר לו קרוב לודאי שלעולם לא ידע מכך, ולכן יש שרצו לומר אולי אין זה מקח טעות. כך כתב הגר”י גרוסמן זצ”ל בשאלה לגרי”ש אלישיב זצ”ל אודות נערה שמעדה ונבעלה מרצון ואינה רוצה לספר על כך לארוסה, והביא לכך ראיה מהתוס’ ביבמות נו,א. אולם הגרי”ש אלישיב דחה את ראייתו, והוכיח שיש מקח טעות אין כל הבדל אם יוודע לאיש או לא, אלא עצם זה שיש מום במקח הרי זה מבטל את הקידושין. (ראה קובץ תשובות להגרי”ש אלישיב זצ”ל ח”א סי’ קנט, ושו”ת דברי משפט ח”ד).

מעניין, כי בקובץ תשובות ח"ד (סי’ קנה-קנו) יש מו”מ בין הקהילות יעקב לבין הגרי”ש אלישיב בענין דומה, ושם העלה הגרי”ש אלישיב אפשרות כי אולי מאחר שודאי לא לא יוודע לו גם לאחר זמן, א”כ מום זה נחשב ל”מום של ידיעה” וממילא מאחר שלא יוודע לו אין לאשה צורך לומר לו. אלא שלא ניתן להקל עפ”י סברא זו כשהוא עצמו לא העמידה שם במבחן, והקל שם שלא לומר רק מפני סיבה נוספת שהיתה שם.

ראה עוד בשו"ת עין יצחק ח”א אבה”ע סי’ סז שהעלה שמצד קידושי טעות, ניתן לסמוך על שיטת הרמב”ם שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה מקודשת. וגם התוס’ שחולקים סוברים כי הוא ספק קידושין א”כ יש כאן ספק ספיקא וניתן להקל שלא לומר לבעל בשעת הדחק. אולם מצד השהייה ללא כתובה כתב העין יצחק שהיא חייבת לומר לו משום שלא מגיע לה מאתים.

גם בשו”ת רב פעלים (אבה”ע סי’ ב’, שם נשאל ע”י אחד מקרובי משפחתה של הכלה שידע כי היא אינה בתולה, האם הוא מחוייב לגלות או לא) כתב כי יש ספק ספיקא כנ”ל, לכן: “לענין הלכה בנידון השאלה דידן הנזכר כבר עשיתי ס”ס והוא מתהפך, ולכן כיון דאם יגלה הדבר לבעל יהיה מזה קטטות ומריבות, וגם בזיון משפחה, ואפשר שיוולד מזה רעות הרבה, הא ודאי יש לסמוך על ס”ס הנזכר ולא יגלה לבעל כדי לעשות קידושין מחדש, ואע”ג דנוגע דבר זה לממון בשביל מאתים ותוספת כתובה דלית לה, ועיין בב”ש ואחרונים, מ”מ השתא לא ניתנה לגבות, ומי יודע אם תבא לידי גביה אח”כ, ועכ”פ יודיע זה הקרוב לה ולקרוביה שאם תבא לידי גוביינה תמחול המאתים ותוספת כתובה, ולא תגבה אלא מה שיעלה לה כפי הדין”. אמנם השאלה שם עוסקת באדם אחר שיודע שהיתה בעולה והוא גרם להטעות את הבעל כפי שנראה שם, ולאחר כמה חודשים חשש שמא נהג שלא כהוגן. אולם מדבריו נראה שגם האישה בדיעבד גדול אינה צריכה לספר לו אם היא מחליטה שלא תשתמש בגביית הכתובה הזו שלא מגיע לה.