שאלה:
כולל מסויים העסיק כעשר שנים ראש כולל ובתחילה שילם לו כשבע אלף ואט אט עם ירידת התורמים ומס אברכים ירד שכרו לשלש אלף השעות שלו היו יומיים בשבוע כל פעם שעתיים תמיד בתום העסקתו אותו מלמד מבקש פיצויים 30 אלף המעסיק טוען שלא מוכן לשלם כי א. הוא שילם לו בצורה של מילגת אברך ב. לא היה ביניהם שום הסכם של עובד ומעביד על-פי חוקי המדינה ג. כל תנאיו הסוציאליים היו מגולמים בשכרו הגבוה כי בסהכ עבד 4 שעות שבועיות וקיבל שכר די גבוה עבור זה ד. בשיחה של ראש העמותה עם המלמד התברר לו שהתביעה באה בעיקבות כך שההודעה עלמפיטוריו הגיעה לו בצורה לא כל-כך מכובדת על-ידי שיחת טל. אך לולי זה היה מוותר ולא היה דורש שקל. ושמא זה גם נחשב כמחילה שאינה צריכה קנין. או מראה שגם דרישתו נובעת מאיזה בעיה של אגו ולא דרישה כנה שאפ הוא עצמו מבין שלא מגיע לו הפיצוים ה. ראש העמותה מוכן לתת לו חמש אלף כדמי פיוס עמ למנוע תביעות ועוגמת נפש עם מי הצדק?
תשובה:
שלום וברכה,
כל עובד שעבד עבור מעביד נחשב שיש כאן הסכם בין עובד ומעביד, וחייבים לשלם לו כפי מנהג המדינה. כמבואר במשנה ריש פ"ז דב"מ השוכר את הפועלים… הכל כמנהג המדינה. ובארץ ישראל נהוג שמשלמים פיצויי פיטורין לעובד, לכן יש לשלם לראש כולל פיצויים, כפי הנהוג – מחיר המשכורת האחרונה כמספר השנים שעבד.
נענה על השאלות כפי שהוצגו: א. ששולם לו כאברך: הוא עבד לראש כולל ואין סיבה לפטור. ולאברך נהוג שלא משלמים, אבל לראש כולל אין מנהג שלא לשלם. ב. כל עובד ומעביד נחשב להסכם עובד ומעביד. (הגדרת עובד ומעביד ראה בספר משפט הפועלים בנספחים). ג. שכר הגבוה היה עבור העבודה, ואם לא הותנה שגלום בתוכו גם הפיצויים, לא ניתן לפטור מפיצויים, למרות שכר הגבוה. ד. זכותו של הראש כולל לדרוש את זכויותיו מאיזה טעם שירצה, ואין במשפט שאמר משום מחילה.
בהצלחה.
