שאלה:
בס"ד שלום כבוד הרב, אשמח אם תוכל לעזור לי נושא התפילה חשוב מאוד עבורי דרכו אני מתמודד עם קשיים בחיים. לאחרונה אני מרגיש שיש מלא שכבות שחוסמות אותי מלהתחבר שוב לתפילה מה ניתן לעשות לדעת הרב? ניסיתי להירגע, לזכור שהכל לטובה, להתחבר לה' באמצעות פיוטים. בנוסף שמתי לב לכך שכנראה לפי דעתי מה שחסר לי הוא הכוח והכוח רצון לדעתי הוא נחלש לאחרונה… מה ניתן לעשות כדי לחזו? אשמח לעיצות בברכה אריאל
תשובה:
שלום וברכה
ראשית חשוב שתדע, שכבר רבינו תם נכדו של רש"י מגדולי הראשונים מדבר בספרו על כך שכל אדם יש לו "ימי אהבה" בהם הכל אורות זורם חלק וקרוב וחם, ו"ימי שנאה" בהם הוא מרגיש ריחוק בלבול חושך עצלות וכו', כלומר זה חלק מההתמודדות שלנו כבני אנוש, כך אלוקים עשה אותנו, זה לא משהו ספציפי אצלך…
עכשיו מה עושים…
ראשית חשוב שתהיה התחדשות בתפילה, כלומר קצת ללמוד על מעלת התפילה ופירושיה, לחדש בתפילות לפני יהיו לרצון קצת בקשות פרטיות, ללכת למקום תפילה מרגש יותר, לבקר בכותל המערבי או קבר רחל וכדומה ולהשקיע שם זמן במנחת הנפש לתפילה. והעיקר להתפלל על זה! תבקש מבורא עולם להתקרב אליו, תצעק עוד ועוד ובעזרת ה' הבא להטהר מסייעין בידו.
והעיקר לא להתייאש, כך היא הדרך, זהו האדם ושבע יפול צדיק וקם!
שבת שלום ומבורך.
תודה על העיצה
אבל האם כדאי להתפלל להתקרב לה' מתוך
בכי, עומק כאב מה שאני מכנה מעיין "תפילה קשה" או כבקשה כללית, ולהתמקד בעשיה?
עקרון השאלה: האם לבסס את התפילה על תפילה מעומקי הלב או להתפלל לטוב ולהתמקד בעשיה?
מה הרב ממליץ?
בנוסף אשמח לשאול כמה שאלות על תפילה:
1) בתפילה יש 2 רובדים: (קרבת ה'), 2 משמעויות
א. תיקון נפש בהמית ע"י הבאת קורבנות – כיום מלחמה ביצר – ביטוי שלי בתפילה בדמעות / צער / חרטה – נובע מהשורש "ק.ר.ב" כמו מלחמה של תורה.
ב. רגשות של אהבת ה' ויראתו – קרבת אלוקים, כמו מידות האבות – נובע מהשורש "ק.ר.ב.ה"
ממש מוזר לי למה כל הרבנים והשו"תים לא מתיחיסים כל כך לראשון ומתמקדים בעיקר בשני? (שהוא הכי קל לי וה1 קשה!) – זה ממש פוגע בנפש! אי אפשר להתייחס רק למשהו אחד ולשני לא, זה לא הגיוני?!?!?!
אני חושב ש"קיום מצוות משמחה" יעזור לי לנתב הרגשות אלו. [מאבק בין 2 גישות אלו, הוא מתמיד, למעשה זה מה שהקשה עלי בתפילה, ידעתי שהיא צריכה להאימר בשמחה אבל לא הייתי בתחושות אלו].
2)"תפילה בשמחה או בשברון לב?" – מיקוד – עוזר לא לפזר כוחות במקומות רבים. ולצערי, גם לזה אין ממש התייחסות, או שיש מועטה הם אומרים: "חז"ל עשו לנו את העבודה וקבעו שבח…" / "אין צורך עצם התפילה זה מיקוד" / "אין חובה" [זה ממש מטריף ומקומם אותי!]
הרגשה של אי הבנה ותסכול רב!!!!
קושי נוסף שנובע מזה: אין סדר קבוע מבחינתי לתפילה. פעם (כשהיה מקדש) היה סדר בקורבנות. האדם עבר תהליך נפשי ופיזי כיום אין ממש, וזה מקשה עליי. ועוד יותר מצער שגם לזה אין התייחסות מצד פוסקי ההלכה…
3) אין התייחסות לתפילת נדבה (זה נושא פחות מדובר)
מצטער אם זה כתוב ומנוסח בשפה קשה פשוט זה ממש מקומם, מציק ומפריע לי….
אשמח לתשובות
בברכה
אריאל
לדעתי יש לך אי דיוק בהבנת המושגים. ביהדות אין שום מקום לצער יאוש ועוגמת נפש ככלי לעבודת ה', בשום אופן. גם שברון לב וחרטה נכונים רק כאשר הם באים מתוך קירבה. לכן השמחה בעבודת ה' אינה באה בסתירה לשברון לב, שכן לא מדובר ביאוש ועגמת נפש אלא בכיסופין למה שעדיין חסר, השתוקקות למה שעוד לא הגענו אליו, הכיסופין כואבים, אבל הם לא סותרים לשמחה שבקירבה. אני מקווה שדברי מובנים.
אני ממש מסכים עם דברי הרב
אני חושש שדברי לא הובנו בצורה טובה אסביר!
אני מתכוון איך ניתן לקבוע סדר לתפילה
מתי תפילה של שמחה, געגוע, חרטה
חשוב לי שיהיה לי סדר מסוים – זה יעזור לי יותר להתמקד בתפילה
כמו שפעם אחרי שאדם חטא הוא הביא קורבן ובכך התקרב לה' אז כיום זה בתפילה, וקשה כשאין סדר
ובקשר "לשברון הלב" זה עוזר לרגשות הלב לבוא לידי ביטוי בתפילה ובכך להתרחט על העבר ולחשוב איך להתקדם הלאה – זה מה שהתכוונתי בשברון לב
ואז האדם שב לה' ואז הוא באמת שמח
אבל למי שבתהליך חיפוש קשה לומר לא תיהיה שמח הוא לא נמצא כרגע בתחושה הזאת
אני ממש רוצה לשמוח שוב!!!
ולהתחבר שוב לה'
תעשה את החלקים שהזכרת לפי נוסח התפילה, השברון לב מקומו בסלח לנו וההודיה מקומה במודים… וכן על זה הדרך. בעת אמירת שבחי ה' כמו פסוקי דזמרה תתמקד רק בכך.
השאר תגובה