בוררות שנעשתה שלא לפי תנאי הבוררות

רבני בית הדין
כ' תמוז ה'תשע"ט

שאלה:

מה ניתן לעשות עם חתמתי שטר בוררות ובי”ד דנו בצורה מפורשת שסותרת לשטר הבוררות ויש לי הוכחות על זה. גם לאחר שהבהרתי במפורש שהדיון לא נעשתה לפי השטר בוררות הלכו וחתמו על פסק וכתבו שם בריש הדברים “לאחר ששני הצדדים חתמו שטר בוררות וכו וקבלו קנין”. כל זה באופן שמשמע להדיא שהפסק הוא עפ”י הבוררות כאשר בפועל הדיון לא היה לפי השטר. האם יש בי”ד שיזדקק לברר טענה חמורה זו או שאצטרך לחיות עם זה ולכוין יותר חזק בהשיבה שופטינו כבראשונה?

תשובה:

שלום וברכה,

בשאלתך אתה מערער על הדיינים שלא כיבדו את השטר בוררות. חשוב לדעת ששטר בוררות אינו מסמך הלכתי, אלא מסמך חוקי בלבד. ונבאר את הדברים: לפי הלכה כל שלושה יכולים לכפות על הצדדים שיבואו לדין. ושני הצדדים חייבים לבוא ולדון. אמנם אינם חייבים לבוא לדון דווקא בפני אותם שלושה דיינים שהזמינו, ורשות הצדדים להחליט שמעוניינים בבית דין אחר. אבל חייבים להתייחס להזמנה ולדון על הסכסוך שביניהם.

אם הצדדים קיבלו על עצמם לדון אצל דיין פסול – דיין שיש לו קירבה משפחתית, או דיין שפסול מחמת עברות שעשה – יכולים לחזור בהם מהקבלה, אם עדיין לא נפסק דינם, או שלא קיבלו קניין. כמו כן אם הדיון נערך בשעות הערב – שלפי הלכה צריך לדון ביום, יש צריך קבלה מיוחדת שהצדדים יקבלו על עצמם שמוכנים לדון בלילה. ולזה עושים קניין כדי לסלק טענת פסולי קורבה או לילה וכדומה. (יש מחלוקת הפוסקים האם צריך קניין, או שעצם העובדה שבאו לדון ובית דין פסקו את הדין, לא יוכלו לחזור מקבלתם לדון אצל פסולים או בלילה, ראה שולחן ערוך חושן משפט סימן כב)

לדאבוננו אין כוח חוקי לדיינים לאכוף את הפסק דין שלהם, אלא אם כן הצדדים חותמים על שטר בוררות. חוק הבוררות הוא חוק בינלאומי, כאשר הצדדים מקבלים עליהם לדון אצל בורר מסוים, חייבים להישמע לפסק של הבורר, ויש תוקף משפטי לפסק הבוררות.

בית דין רבני לא מתחיל לשמוע את הצדדים לפני שיחתמו על שטר בוררות, ולא בגלל שהשטר הלכתי – מצד ההלכה הצדדים חייבים לשמוע ולבצע את הספק דין גם ללא השטר בוררות – חשוב לבית דין שהפסק דין יקבל תוקף חוקי, והיה אם אחד יסרב לציית לפסק דין, יוכלו בית הדין לאכוף את הפסק בבית משפט. ובית משפט לרוב לא ייכנס לסכסוך שהוכרע על ידי בורר מוסכם.

ולכן הערעור שלך שלא קוים הסעיפים שבשטר הבוררות, יתכן וטענותיך נכונות, אבל זה לא אמור לשנות את הפסק דין, כיון שהפסק דין שריר וקיים לפי הלכה גם אם לא כובדו את השטר בוררות.

בהצלחה.

מקורות:

שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן ג סעיף א: אין בית דין פחות משלשה. וכל שלשה נקראים בית דין, אפילו הדיוטות; דאי איפשר דלית בהו חד דיודע סברות בדינים, אבל אי לית בהו חד דידע, פסילי לדון (טור בשם אביו הרא”ש ריש סנהדרין). ומכל מקום יכולין לקבל הטענות ולשלחם לפני מורה) (מהר”ם פאדווא”ה סימן מ”ג), והם דנים את האדם בעל כרחו, אם הנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו; אבל אם רוצה לדון עמו בעירו, אלא שאינו חפץ בשלשה שבירר התובע, אז זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. הגה: כדלקמן סימן י”ג. ונ”ל דווקא בדיינים שאינם קבועים, אבל אם דיינים קבועים בעיר, לא יוכל לומר: לא אדון לפניהם אלא בזה בורר, וכן נוהגין בעירנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *