לחייב את המתעסק בהיתר עיסקה להשאיר כסף זמין

שאלה:

שלום אנחנו מפנמה ומאד נהנים מהתשובות שלכם יש לנו שאלה איפה מופיע במקורות שאדם שהפקיד אצל חברו כסף כדי שיעשה עבורו השקעות עם היתר עיסקה חייב להשאיר 50 אחוז זמין למקרה והמשקיע יבקש את כספו בחזרה (מאד חשוב לנו המקורות בבקשה)

תשובה:

שלום וברכה,

אדם שמקבל מעות בהיתר עסקה, פירושו של דבר שהכסף חציו הלוואה חציו פיקדון, והמשקיע צריך לפעול אם כל הכסף כדי להפיק רווחים, ואסור לו להתעסק עם מחצית הכסף בלבד. ולמרות שחצי הוא הלוואה שלו פרטית, גם בחצי ההלוואה צריך להכניס לעסק כדי שיהיה רווחים. ובמקורות מובא שהמתעסק לא ישאיר 50 אחוז זמין, אלא ארבה צריך להשקיע את כל הסכום שקיבל.

ואולי כוונתכם שהמתעסק אסור לו לבזבז את הכסף לעצמו אלא צריך להשקיע את הכסף בהשקעות לרווחים בלבד. אבל לא ניתן לומר שישאיר כסף זמין, כיון שמטרת כל הכסף ניתנה לעסק, וכשמשקיעים בעסק הכסף נועד לעסק ולא שיהיה זמין.

בהצלחה.

מקורות:

גמרא בבא מציעא דף קד עמוד ב:

אמרי נהרדעי, הנותן לחבירו סחורה להתעסק בה על מנת לחלוק בשוה את הריוח, האי עיסקא, בסתם, תקנו חכמים שתהא פלגא מלוה ופלגא פקדון ביד המקבל. וטעם התקנה הוא, עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה, שלא תהיה האחריות כולה מוטלת על אחד מהם.

וסברו נהרדעי, השתא דאמרינן פלגא מהעסקא מלוה היא אצל המקבל, וקיימא לן שמלווה להוצאה ניתנה, אי בעי למשתי ביה, אם רוצה המקבל לשתות בחצי העיסקא שבידו שכרא, יין, שפיר דמי! ובלבד שיחזיר בסוף את דמי ההלואה.

רבא אמר, להכי קרו ליה לקבלת סחורה על מנת לחלוק בריוח בשם "עיסקא", דאמר ליה הנותן: כי יהבינא לך סחורה, לאיעסוקי ביה, ולא למשתי ביה שכרא! ואף שתיקנו רבנן שיהא פלגא מלווה, אינו יכול להוציא את הקרן לצרכיו, אלא יש לו להתעסק עם כל הסכום לשם עשיית רווחים.

רש"י פירש שהנותן רוצה שיתעסק המקבל בחלק ההלואה ומתוך שיטרח בשל עצמו ירויח גם בחלק הפקדון של הנותן, אבל התוספות פירשו שהנותן חושש שאם יוציא את מחצה מלווה שלו לצרכיו יכלה הקרן ויש חשש שימנע המקבל מלהחזיר את חובו, ובט"ז [יו"ד קעז ט] כתב שלפעמים יש יש למלוה טעם נוסף שישתמש המקבל בכל הסכום כגון שיש סחורה שאפשר להרויח בה רק אם משקיעים את כל המעות של העיסקא שאז יש לנותן קפידא שיתעסק המקבל בכל המעות.

וכן פסק בשולחן ערוך שולחן ערוך יורה דעה הלכות רבית סימן קעז סעיף ל

הנותן מעות לחבירו להתעסק, אף על פי שהחצי יש לו דין מלוה, אינו יכול להוציא החצי לצרכו ולהתעסק בחציו לבד לצורך חבירו, וכן אינו יכול לומר: אתעסק בחצי שלי ואניח החצי של פקדון בבית דין.