העתקה מספרים

רבני בית הדין
ו' תמוז ה'תשע"ט

שאלה:

אני רוצה לעשות קונטרס מכמה ספרים, ואני רוצה לדעת מה אני יכול להעתיק בלי רשותו ובלי ידיעותו למשל מספר פסקי תשובות, ואם אני יכול להעתיק ממה שהוא מביא ספרים למשל משנה ברורה, וכן ההערות ממה שהוא מביא למטה וזה מרעיונותיו?

תשובה:

שלום וברכה,

האיסור העתקה בזכויות יוצרים, דוקא אם מעתיק דבר שלם. אך ציטוט מספר, אין איסור. ולכן מותר להעתיק אם העתקה היא לא דבר שלם, או ארוכת טווח.

על משנה ברורה אין זכויות יוצרים ומותר להעתיק.

בהצלחה.

מקורות:

להעתיק חלק מספר, אין פגיעה בזכויות, ולכן גם לפי הלכה לא ממעט לו מפרנסתו, ולכן אין סיבה לאוסרו. כמו כן גם לפי החוק אין איסור לצטט חלק קטן.

להלן לשון החוק:

הבאת מובאות – ציטוט קצר מיצירה שזכויותיה מוגנות, למטרת מחקר או ביקורת ספרותית, מותר גם ללא קבלת הסכמה מראש מבעל זכויות היוצרים.

עלינו להגדיר את האיסור ההלכתי של זכויות יוצרים. אדם שטרח והוציא הוצאות ובנה יצירה, תוכנה, פטנט וכדו’ ורוצה לאסור את העתקת היצירה על אחרים, כדי שרק הוא ימכור את היצירה. יש לדון איך נוכל מצד ההלכה להגן על היצירה ולאסור על אחרים להעתיק. יש שרצו להגן שהמכירה תהיה על תנאי שמשייר לעצמו את הזכות של העתקה, ונמצא שזכות העתקה לא רכש הקונה. ואם עובר ומעתיק נחשב שמשתמש בחפץ שלא שלו. אלא שדרך זו בעייתית, כאשר אדם מעתיק מתוכנה פרוצה, או מהאינטרנט, שלא תועיל ההגנה של שיור בקניין, כיון שלא רכש מהבעלים כלל, ואין לו חובה כלפיו.

דרך נוספת יש שכתבו משום יורד לאומנות של חברו. וגם דרך זו בעייתי שיורד לאומנות היינו דווקא אם סוחר בחוכמה של החבר. אבל אם מעתיק לעצמו לא יהיה איסור.

הדרך המרווחת ומסתברת מצאנו בשו”ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן מד וז”ל: “ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע”פ תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם והרי בלא”ה אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר’ אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין כל ימיו קבל שכרו מהקיר”ה בווארשא ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם וזה דבר שהשכל מכחישו ומעשים בכל יום שהמדפיס חבור יש לו ולב”כ זכות” השואל ומשיב לא הביא מקורות מהפוסקים על האיסור, ואסר זאת מהמנהג וההיגיון. ונבאר דבריו בעזהשי”ת: כתב הרב הנ”ל ‘ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם’ נראה שכוונתו שאם העולם סוחר בהמצאת חוכמה, ונותנים בעלות לממציא, יש לראות הבעלות כחפץ גשמי, והבעלות על היצירה היא בעלות קניינית, ככל רכוש שיש לאדם שאסור לגזול ממנו. בזמנים עברו המושג של המצאת יצירה היה נחשב לדבר שאין בו ממש. כיום שהעולם סובב סביב סחר בהמצאות וחוכמות, יש לראות את היצירה כדבר שיש בו ממש. ולכן אם מפר את הזכויות של החבר ומשתמש בהמצאת החוכמה שלא כנהוג נחשב לגזלן. [ולן הראיה שמביאים מפוסקים שהיו לפני קרוב למאתיים שנה לא רלוונטי, מאחר והסחר בשוק השתנה, וגם לשיטות שהתירו יתכן שכיום ההגדרה ההלכתית תשתנה]. מרן הרב אלישיב זצ”ל וכן הגאון הרב מנדל שפרן שליט”א נוקטים את שיטתו של השואל ומשיב להלכה פסוקה. ולפי דעתם יש בעלות על קניין רוחני. ואוסרים לפגוע בזכויות יוצרים. ואין הבדל אם מעתיקים לצורך אישי או לצורך מסחרי. וכן אין הבדל אם מעתיקים מתוכנה שנרכשה, או שמתוכנה פרוצה. השיטה המחמירה הזו יש בה גם קולות מסוימות: כאשר החוק לא רואה את הטרחה לזכויות יוצרים – סוג של יצירה שלפי החוק מותר להעתיק, או שאין כאן יצירה לפי החוק, גם לפי הלכה לא יוכל הבעלים להגן על הטרחה שלו. מאחר וכדי ליצור קניין על בעלות רוחנית צריך שבעולם יסחרו ביצירה הזו, אך אם לא סוחרים ביצירה כזו, ולא נהוג לשלם על טרחה מסוג כזה, לא נחשב לבעלות קניינית, ולכן אין איסור להעתיק. למשל: להעתיק בגד שאין לו גזרה ייחודית, אין אפשרות על הבעלים לאסור. מאחר ואין איסור להעתיק גזרה של בגד, אל אם כן יש גזרה מיוחדת שניכר שהוא של חברה מסוימת. כמו כן בהעתקת שירים רבים מפרשים את החוק שאין איסור הפרה בהעתקת שירים כאשר העתקה נעשית לצורך אישי, ולכן יהיה מתר להעתיק, ולא יוכל המשורר להגן על העתקת שירים.

וכך בדיוק גם בהעתקת סרטים. אדם עובד קשה על הסרט שהוא מוציא ועל פי חוק אסור להעתיק ממנו לצרכים מסחריים.

נציין, כאשר המטרה היא הפצתו לרבים, אין הבדל אם זה בדיוק “מסחרי” – כלומר, ריווחי, או הפצתו בחינם. מאחר שהוא מפיץ לרבים בכך הוא גוזל את קניינו הרוחני של האדם.

אגב, בשו”ת אגרות משה חו”מ דן הרחבה בזווית אחרת של סוגיית זכויות יוצרים – בדין יורד לאומנותו של חברו. ולאחר שמסביר את הכללים, הוסיף שאפילו אם ההוא שיורד לאמנות חברו עושה אך ורק למטרת שירות לציבור שלא למטרות ריווח כלל, זה ודאי אסור וחמור יותר, משום שסוגיית יורד לאומנות חברו יש כללים מתי יש זכות לראשון ומתי לשני, אבל כאשר השני לא בא מצד זכותו להתפרנס ולהרוויח אלא רק לצורכי אחרים, ודאי שאסור לו, ואל לו ולדאוג לאחרים על חשבונו של הראשון. כמובן שאיני מביא את הדוגמה הזו כראיה לאיסור במקרה שלך, משום שבכל זאת האיסור ייקבע בהתאם לכללי החוק כפי שביארנו, אבל רק על מנת להדגיש שאפילו לצורך אחרים וזיכוי הרבים אינו יכול להיות על חשבון זכויות של האדם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *