שאלה:
שלום רב, שאלה שלא כל כך נעים לי לשאול רב שאני מכיר. אשתי ואני נתברכנו בשלוש בנות מתוקות, הקטנה בת שלוש וחצי. אני מאוד מאוד רוצה בן זכר, זה חשוב לי בגלל המצווה, וגם שמישהוא ימשיך את שם המשפחה שלי ושלא לדבר על קדיש. גם בעדה שממנה אני בא, בן זכר זה דבר מאוד מכובד, בפרט בכור, שזה כבר לא יהיה, אבל אולי לפחות בן רבעי. אשתי אומרת שכבר נשבר לה מהריונות וחיתולים, היא אמנם בריאה ושמחה, וגם צעירה (29) אבל אין מה לדבר על הריון נוסף. אני רוצה לדעת מה דעת ההלכה, אם נניח עוד כמה חודשים או שנה היא לא מוכנה לשנות את דעתה, האם מותר לי להכריח אותה? או אולי חס וחלילה להתגרש ממנה כדיי שאוכל לחפש אשה אחרת שכן תרצה לנסות? אנחנו חיים בשלום טוב, אבל הרצון לבן זכר ממש חזק אצלי. תודה מראש!
תשובה:
שלום רב,
לעניות דעתי תניח לה בשלב זה, היא כ"כ רוצה מעט הפסקה אל תלחץ עליה בתקופה הקרובה. בעז"ה בהמשך יהיה לכם גם בנים! האישה אינה מחוייבת בפריה ורביה. אמנם היא משועבדת לבעלה לפריה ורביה. אבל צריך לנהוג בחכמה ולא להכריח חלילה. תן לה הפסקה קצת ואני בטוח שהיא תרצה לרצות אותך בהמשך היא הרי רואה את התשוקה העצומה שלך לבנים… לכן, כשם שמן הסתם אני מבין שאתה מתפלל שתזכה לבן זכר, תמשיך להתפלל וזה יגיע!
מקורות:
