שאלה:
שלום כבוד הרבנים, אני בת 30 אם ל- 4 ילדים, אבי הוא בן אדם טוב, אבל הוא לא ישראלי, ויש לו הפרעה חברתית תקשורתית, כלומר, הוא יכול להגיע אלי הביתה ללא הודעה מוקדמת, קרה שהוא ניסה להסית אותי נגד בעלי, כשעצר אותי ברחוב בדרך לעבודה ואמר לי שבעלי משתלט עלי, או שאחרי לידה (ילד שני) הוא רצה שנבוא לנוח אצלו בבית, ובעלי לא רצה, וזה לא היה חסר לנו, אבל הוא ממש בא אלי הביתה והכריח אותי לבוא אליהם, והיה ממש בלאגן של שלום בית.יום אחד יצאנו כל המשפחה לטיול, וכשהגענו למקום בעלי ראה שהמקום ממש פרוץ. אז חזרנו הביתה מיידית, והמשפחה נשארה. אבא שלי נורא כעס ועשה לנו בלאגן אחד שלם. ועוד אין ספור סיפורים כאלו דומים ואחרים. היה לנו איתו קשר ממש רעועה, חודש מדברים, חודשיים נתק. כל דבר היה מכעיס אותו והיה נעלב מכל שטות. בן אדם רגיש שרואה שחורות. לאחרונה הוא יתגרש, וממש התפללנו שהוא יתחתן ויהיה עסוק עם אישתו כך שישכח אותנו… לפני שלשה שבועות הוא יתחתן שוב והיינו בחתונה שלו. ושוב התחילה הרדיפה אחרינו… שיחת טלפון כל יום, ביקורים ללא תאום, ובקשות לא שיגרתיות. בעלי ואני מאוד מנסים לקיים את מצוות כיבוד הורים. אבל זה ממש קשה. הגיעו מים עד נפש, זה גוזל לי הרבה כוחות נפש (שאני צריכה אותם בשביל הילדים שנולדו 4 ברצף שנה אחרי שנה). היום אבא שלי פנה אלי ואמר לי שהוא יהיה עם אישתו באיזור והוא צריך ללכת לסידור כלשהו אז הוא רוצה שאישתו תבוא אלינו לעשות היכרות עם הילדים שלי. (שבעלי בכלל מאוד מתנגד שידעו שיש להם סבתא חורגת, ואבא שלי פשוט הגיע ואמר להם שיש להם סבתא חדשה…) אמרתי לו שלא נראה לי וגם בעלי לא רוצה שהם יכירו עוד סבתא, והוא נפגע עד עמקי נשמתו, ואמר לי שבטח בעלי לא מתייעץ עם שום רב, ולכן הוא מתנהג כך. השאלה שלי, האם הילדים שלי באמת צריכים להכיר סבתא חוגרת, האם אנחנו צריכים להמשיך לשמור קשר אפילו שמאז ומעולם לא הסתדרתי איתו. עד כמה אני צריכה לכבד אותו? אציין, שאני ממש עדינה, ובגלל שאני לא אומרת לאבא שלי כלום, הוא לא מבין שמשהו פה לא נורמלי. וזו הבעיה הכי גדולה. אשמח לתגובתכם, תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
למעשה עד המשפט האחרון הייתי די בהתלבטות מה לומר, אבל בסוף הגדרת נהדר את הבעיה, ואולי כאן נמצא את הפתרון הרצוי! מאז ומתמיד שמתי לב, שכל הבעיות שיש בין הורים לילדים ובחברה בכלל, נובעות מחוסר תקשורות נכונה, ומשחק גדול במחבואים… כאשר מדברים בצורה ברורה, אסרטיבית, מוחלטת, ויחד עם זה נעימה ונחמדה שלא נכנסת לשום דבר אישי ופוגע אלא עסוקים רק בנתונים, הכל הרבה יותר טוב, וגם אם יש כעס הוא מתפוגג מהר והכל מובן וטוב. דוקא בגלל שאת נוהגת בעדינות ולא מדברת, התקלות לא מסתיימות! אם אבא לא מבין לבד שלא נוחתים על הילדים סתם באופן קבוע [תמיד יש אילוצים, אבל לא באופן קבוע] יש לשוחח על כך! לומר לו יש לנו בית עם ידים קטנים, הרבה פעמים הוא הפוך ומבולגן ולא נעים לי להכניס אנשים, לפעמים אני גם מותשת ועייפה מהעיסוק עם הילדים ולא תמיד יכולה לקבל אורחים, אנא, אני מאוד שמחה שאתם באים ואתה האבא הכי כיף ואהוב בעולם, אבל אני מבקשת לא לבוא בלי תיאם מוקדם מראש באופן שמאפשר לי להתכונן ולכבד אתכם כיאות. יתכן שהוא יעלב, אבל לאחר זמן יבין, וכשיראה שאת עיקבית בזה, הוא יישר קו, העיקר לא להכנס לויכוח או עימות, קחי את ה"אשמה" עליך, קשה לך להיות מסודרת כל הזמן וקשה לך כשבאים ולא מאורגן. כך גם כשהוא מדבר נגד בעלך, לא צריך לשמוע וגם לא לכעוס, צריך פשוט לומר בעדינות אבל בתקיפות, אבא, בוא נדבר על נושא אחר כי זה פוגע בי שאתה מדבר על בעלי, ואם יאמר שפוגע בו גם כן שאת לא שומעת, תגידי שאין לך דרך לפתור את זה וזה מצער אותך אבל את לא יכולה לשמוע מילה רעה על בעלך, וגם בעלך אינו מדבר איתך מילה רעה עליו כמובן. הכל אותו כלל, החלטיות יחד עם כבוד ונעימות, אבל לעולם לא לשחק מחבואים!
לגבי היכרות עם הסבתא לדעתי בעלך לא צודק, שוב מחבואים והפעם עם הילדים… מה שגרם לכך שהם קיבלו את המידע בצורה שלא רציתם וחבל. אתם הייתם צריכים לספר וכך הייתם שולטים על הצורה בה זה יסופר. בחיים יש כל מיני אירועים ואין סיבה להחביא, רק לומר בצורה הנכונה.
בהצלחה רבה!
