שאלה:
אדם שנכנס לביהכנ"ס נטו בשביל לעשות קפנדריא אלא שבאמצע נעצר להגיד פסוק. (בשונה מאדם שנכנס בשביל ללמוד באמת אלא שיותר נוח לו ביציאה להשתמש בדלת השניה). את מי הוא בעצם מרמה? הוא לא נכנס ללמוד! מעבר לכך יכול להיות פה שאלה נוספת של שימוש של התורה הקדושה בשביל שיוכל לעבור על איסור?
תשובה:
שלום רב,
בשו"ע סי' קנא סעי' ה' כתוב: "היו לבהכ"נ שני פתחים, לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני ולקצר דרכו; ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בהכ"נ, מותר. וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו, מותר לעשותו דרך. וכשנכנס בו להתפלל, מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר. כלומר, לא כתוב שמועיל לומר פסוק או לשבת מעט. אבל בביאור הלכה שם ציין שאם הוא עושה כן זה אפשרי. וכוונתו לסעיף א' שם כתב בשו"ע:
"ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו; ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות, יאמר לאחד מהתינוקות: קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח"כ יצא, שהישיבה בהם מצוה, שנאמר: אשרי יושבי ביתך (תהילים פד, ה) (שיעור הישיבה, כדי הלוך ב' פתחים). כלומר, היתר זה לדעת הביאור הלכה שייך גם בקפנדריא.
יש לדעת שיש חולקים בזה. ראה בשו,ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' טז אות ג'):
"שנית מצאתי בס' משחא דרבותא בח' החי' של מהר"ש אלפסי חאו"ח סי' קנ"א סעי' ה' שכותב להסתפק בדבר זה בהא דקיי"ל אין עושין ביהכ"נ קפנדריא אם מותר לעשותה קפנדריא ע"י שקורא פרק א' או שונה משנה א' כדקי"ל גבי הנכנס לביהכ"נ לקרות לחבירו משם שקורא מקרא או שונה משנה ואי לא לישתהי פורתא וליפוק, או דילמא קפנדריא שאני שהוא ביזוי גדול לביהכ"נ. ואחרי הבירור זאת הלכה העלה: דלא סגי בקורא ושונה אלא בנכנס לקרות לחבירו ע"מ שלא לעשותו קפנדריא, אבל הנכנס לעשותו קנפדריא אסור בכל גוונא, אם לא בנכנס להתפלל או לקרות ולשנות עיין שם. ודברי הס' הנ"ז מובא גם בס' טהרת המים בשיורי טהרה מע' הב' אות כ"ה. ועוד מוסיף חיזוק לכך בהוסיפו לכתוב שכך נראה משמעות הפוסקים דאם מתחילה הי' אדעתא לעשותו קפנדריא לא מהני ביה בקריאת פסוק א', ומציין במיוחד שכן משמע דס"ל גם להר' חקקי לב (להגר"ח פלאג'י ז"ל) ח"א סי' ג' עיין שם. [וראיתי בבית ברוך על הח"א כלל י"ז סעי' י"ב שכותב ג"כ מדעתי' להשיג על הביאור הלכה הנ"ל ע"ש, ולא ראה מהנזכר שהוי סייעתא לו], על כן אין להתיר".
אולם כוונתך לשאול אפילו לדעת הביאור הלכה, האם פסוק אחד מועיל.
ראה במקור ההלכה במגילה כח,ב: "אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא, מאי? – אמר ליה: אי צורבא מרבנן הוא – לימא הלכתא, ואי תנא הוא – לימא מתניתא, ואי קרא הוא, לימא פסוקא. ואי לא – לימא ליה לינוקא: אימא לי פסוקיך. אי נמי, נישהי פורתא וניקום". וראה בכף החיים שם ס"ק כג שנראה שקמא קמא עדיף. וא"כ אם הוא תלמיד חכם שיאמר הלכה, ואם לא, משנה, ואם לא פסוק. ואם לא שישב קמעא, והרמ"א הוסיף שקמעא זה שיעור שאדם ילך מפתח לפתח. אין שיעור להלכה או למשנה או לפסוק. אבל אכן עושה רושם שאדם שנכנס לביהכ"נ ועושה קפנדריא ותוך כדי הליכתו במהירות זורק פסוק מפיו.. זה מאבד את הרעיון שלא לבזות את ביהכ"נ.
