שאלה:
א) שוכר רכב שצריך להחזיר כמות מסויימת של דלק כפי עת השכירות וכתוב מפורש בחוזה כי אם יחזיר יותר לא יקבל החזרים על זה – האין בזה משום ריבית? ב) כרטיסי ״חופשי-יומי/חופשי חודשי״ ברב-קו – האין בזה משום ריבית? הוא הרי מקבל יותר נסיעות תמורת תשלום מראש! ובכלל כל השימוש ברב-קו כשקבלים הנחה בנסיעה בעקבות השימוש בכרטיס (יש מחיר מזומן ומחיר ״רב-קו״) האין בזה משום איסור ריבית?
תשובה:
שלום וברכה,
א. אדם ששאל רכב מחברו ומיכל הדלק היה חצי מלא, ועכשיו שמחזיר את הרכב רוצה להחזיר מיכל מלא. האם יש בזה איסור ריבית?. אם מכוון שתוספת הדלק בגלל שהלווה לו דלק, יש בזה איסור ריבית. ואם התוספת של הדלק עבור השאלת הרכב, אין בזה איסור ריבית.
וכן הדין בשוכר ששכר רכב, ומיכל הדלק כמעט מלא בדלק, ומחזיר דלק יותר ממה שקיבל, אם התוספת שמחזיר הינה עבור הדלק שלווה, יש בזה איסור ריבית. ואם החזרת הדלק כחלק מתשלום השכרת הרכב – מותר.
אם התוספת נעשתה בגלל ספק כמה היה – שלא יכול לכוון בדיוק כמה היה, אין בזה איסור ריבית.
ב. הקדמת המעות שאסורה, שאם מוזיל לו מחמת שמקדים לו את המעות – אסור. אבל אם הסיבה להנחה מחמת שקונה קנייה מרוכזת, ולא בגלל הקדמת המעות – מותר. אם החברה מצהירה שגם אם ישלם בצ'ק דחוי יקבל את ההנחה, הרי שההנחה איננה בגלל הקדמת המעות אלא בגלל הקנייה המרוכזת. וכן אם קונה כרטיס עם מספר נסיעות, ויכול לנסוע ביום אחד ולהוציא את כל הנסיעות ביום אחד, הרי שאין כאן הקדמה של מעות, כיון שהמקח יהיה ביום אחד.
בהצלחה.
מקורות:
חילוק בין השאלה להלוואה
בהשאלת רכב עם מיכל דלק, יש כאן שתי עסקאות. 1. השאלת רכב. 2. הלוואה דלק. ההבדל בין השאלה להלוואה, שבהשאלה מחזיר את אותו מותר שלווה. ובהלוואה מחזיר מוצר אחר – זהה למוצר שלווה. ולכן הרכב ששאל, ומחזיר את אותו רכב, נחשב השאלה. והדלק שמחזיר דלק אחר, נחשב הלוואה.
וכמו כן בשכירות, אם מחזיר את אותו מוצר נחשב לשכירות. ובשכירות מותר לשלם על השתמשות במושכר. אבל בהלוואה אסור לשלם עבור ההלוואה משום איסור ריבית.
איסור ריבית בהלוואה ולא בהשכרה
ויש להקשות מה שונה השכרה מהלוואה ומדוע בשכירות מותר לקחת תשלום עבור ההשכרה, ואילו בהלוואת מעות אסור לקחת תשלום עבור ההלוואה. הגמרא במסכת ב"מ דף עט ע"ב מספרת שרב חמא השכיר את מעותיו – רב חמא לא רצה לעבור על איסור תורה של ריבית, ולכן התנה שלא מלווה את המעות, אלא משכיר את המעות, וכשם שהשכרת חפץ מותר לקבל שכר, כמו סבר רב חמא שמותר לקחת שכר עבור השכרת מעות. ומספרת הגמרא שממונו של רב חמא הלך לטמיון, וירד מנכסיו – וכמו שאמרו חז"ל מי שמלווה מעותיו בריבית נכסיו מתמוטטים. שואלת הגמרא מה שונה השכרת קרדום, שאין עובר המשכיר באיסור ריבית, ומדוע בהשכרת מעות עובר המלווה באיסור ריבית. מתרצת הגמרא: "מרא הדרא בעינא וידיע פחתיה, זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיה". פירש רש"י: הדרא בעינא – אותו כלי חוזר בעצמו בעין, ואינו הלואה אצלו בדמים, ואין אחריותו עליו, אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה, הלכך, אין שכרו רבית. וידיע פחתיה – ועוד, שניכר פגמו, שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה. זוזי לא הדרי בעינייהו – שהרי מוציאם, ולפיכך אחריותו עליו ושכרו רבית, אף על גב דאמר בלשון שכירות, ועוד, אי נמי אהדר ליה בעיניה – לא ידיע פחתיה, נמצא שכרו חנם ברבית. עכ"ל.
מבואר בגמרא וברש"י, שכלל החילוק בין שכירות להלוואה. 1. שכירות החפץ בעצמו חוזר לבעלים. ואם אירע אונס או נשבר מחמת מלאכה, ההפסד על הבעלים. בשונה מהלוואה שלא מחזיר את אותם מעות אלא מעות אחרים. ואם אירע אונס ההפסד על הלווה. 2. בשכירות יש פחת של ההשתמשות. ואילו במעות גם אם מתנה שיחזיר את המעות בעצמם, אין פחת על המעות.
בביאור הטעם מדוע בשכירות אין איסור ריבית. שבשכירות אנו רואים את תשלום השכירות כעין אכילת פירות של הבית או של הכלי. ועצם ההשתמשות בכלי נחשב שלקח את ממונו של השכיר, וכשם שיש תשלום על אכילת פירות האילן, כמו כן יש חובת תשלום על שימוש והנאה מכלי חברו. ובהשכרת החפץ נחשב שמוכר את פירות החפץ. אבל בהלוואה אין הרווחים נובעים מעצם המעות,, ואינם נידונים כפירות של המעות. ואין בעלות על הרווח שיוצא מהמעות, כיון שאינם מגוף המעות. והרווחים הם מעשיו של המתעסק במעות, ולכן אין סיבה לגבות תשלום עבור הפירות של ההלוואה. וקציצת הרווחים שמתנים בניהם, הוא שמתנה עימו שהרווח שיעשה המלווה יחלוק עימו עבור שמעותיו בטלות אצלו, ויש בזה משום איסור ריבית.
ולפ"ז בהשאלת רכב או השכרת רכב שמחזיר את המוצר עצמו, לא שייך בו איסור ריבית, כיון שהתשלום עבור הפחת. אבל בדלק שמשתמש בדלק ומחזיר דלק, הרי זו הלוואה, ובהלוואה אם מוסיף בשעת הפירעון נחשב לאיסור ריבית ולכן אם מכוון שהתוספת של הדלק שמוסיף הינו מחמת הלוואת הדלק, אכן יש כאן איסור ריבית. אבל אם מכוון שהתוספת שמוסיף בדלק, הינו עבור השכרת או השאלת רכב, נמצא שהתוספת הוא כתשלום על הבלאי שנעשה ברכב, ואין בזה איסור ריבית.
הפוסקים דנו בהרחבה בדין של קניית כרטיסיות, וכפי שכתבתי למעלה שאם סיבת ההוזלה בגלל הקנייה המרוכזת, ולא בגלל המתנת המעות – אין איסור.
