לתרומות לחץ כאן

האם יש חובה לשלם לאינסטלטור מחיר של שעות חירום כדי שלא יזיק

שאלה:

בס"ד שלום וברכה לכ' הרבנים. בע' נזקי שכנים ובנזקין בכלל. בעה"ב שגילה שהצינור של השכן מלמטה תקול והנזק בביתו הוא עניין של שעות אשר על כן הזמין בעה"ב בעל מקצוע וכדבריו כך אמר בעל המקצוע. נ.ב. בעל המקצוע איש נאמן על הניזק ועל המזיק. אך תיקון נזק כזה לא במקרה חירום הוא500 ובמקרה חירום הוא 1000 בעה"ב אמר לבעל המקצוע תתקן ואני אתבע את השכן על הנזק אך המזיק מודה לכל העובדות האמורות לעיל אבל טוען כיון שכשתקנת אין אני הייתי מזיק בפועל אין אני חייב 1000 אלא מקסימום 500 כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות. נ.ב. צריך לומר שהכא אין גם משיב אבידה כי התיקון עתה ומחר הוא 1000 עם מי הדין חזקו ואמצו

תשובה:

שלום וברכה,

ראה במקורות שהוכחנו שאם נפרץ הדיר ויצא השור, או שנפתח הבור, ויש חשש שאחרים ינזקו, לא מחייבים את הבעלים לרדוף אחר השור בלילה. או לסתום את הבור בלילה או במחיר יקר. אבל אם הנזק כבר התחיל, חייב בעל הנזק לפעול שלא יזיק ממונו, גם אם עלות התיקון הינו יקר. וכן חייב לטרוח בשעות הלילה כדי להפסיק את הנזק.

ולכן אם המים כבר מחלחלים בקיר, הרי שממונו מזיק, וניתן לחייב את בעל הצינור לשלם מחיר יקר של שעת חירום – 1000 ש"ח, כדי שימנע את המשך הנזק. אבל אם לא התחיל הנזק, יכול בעל הצינור לדרוש שימתינו עד למחרת כדי לתקן את הנזק, ולכן אין אפשרות לחייב אותו אלא מחיר של 500 ש"ח.

בהצלחה.

מקורות:

במשנה ריש פרק הכונס (ב"ק סה, ב) נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים, ויצאה והזיקה פטור. וכתבו תוספות (ד"ה נפרצה) הטעם שכתבה המשנה נפרצה בלילה ללמדנו שאפילו שנודע לו שנפרצה ויצאה הבהמה, אין לו לטרוח יותר מדאי ולחזר אחריה. וכ"כ בשו"ע (סימן שצו ס"ב) שמרה כראוי ונפרצה בלילה, או שחתרה הדלת ויצאה והזיקה, פטור, אפילו ידע שנפרצה, שאינו חייב לצאת לטרוח אחריה.

הרי שחיוב שמירת ממונו שלא יזיק הוא כדרך הנהוג, לא מחייבים אותו לטרוח טרחה מרובה מעבר לרגילות האדם, ולכן אינו חייב לצאת באמצע הלילה כדי לשמור על שורו שיצא מהדיר.

הוצאות יקרות לשמור את ממונו

עוד מצאנו (שם נב, א) כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו – השני חייב. ואומרת הגמרא: וראשון עד אימת מיפטר, אמר רב בכדי שידע. ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו. ורבי יוחנן אמר בכדי שיודיעוהו, וישכור פועלים, ויכרות ארזים ויכסנו.

וכתב הטור (סימן תי): כתב הרמ"ה מדקאמר לכרות ארזים שמעינן שאם אינו מוצא לקנות ארזים אלא ביוקר שצריך להמתין לו עד שימצא לקנות בשווים מדלא קאמר ויקנה ארזים.

אלא שהב"ח חולק על דברי הרמ"ה וכתב שכיון שהבור הוא תקלה שלו, לכן חייב לקנות ארזים גם ביוקר, ומה שכתוב יכרות ארזים ולא יקנה ארזים, כוונת הגמרא לומר שאם אינו מוצא לקנות ארזים, ישכור פועלים לכרות ארזים מהלבנון.

אמנם בשו"ע (סעיף כז) פסק כדברי הרמ"ה וז"ל: יש מי שאומר שאם אינו מוצא לקנות ארזים אלא ביוקר, צריך להמתין לו עד שימצא לקנות בשיוויים.

מבואר שאם שמר על ממונו אינו חייב להוציא הוצאות מרובות להחזיר את השמירה שלא יזיק ממונו, ואם התייקר יכול להמתין עד שיוזלו המחירים.

ולכאורה ניתן לומר שלא נחייב את בעל הצינור לתקן את הצינור בשעות שמחיר התיקון יקר, כשם שאינו חייב לקנות ארזים ביוקר.

כשמזיק בפועל הדין שונה משור שאינו קשור

אך נראה שאין הדין כן ויש לחלק ולומר שההגבלה שנתנו לו שלא צריך לטרוח ולהוציא הוצאות יקרות הינם דוקא על חיובי שמירה שלא יזיק ממונו, אבל אם ממונו מזיק בפועל חייב לטרוח טרחה מרובה ולהוציא הוצאות מעבר למחיר הרגיל כדי להפסיק להזיק. ולכן כשהצינור נוזל לקירות השכנים ומזיק בפועל, אין לדמותו לשור שיצא מהדיר ובור שהתגלה כיסויו.

וראיה לדברינו מצאתי בחזו"א (ב"ק סימן ח או' י) על דברי התוספות שכתבו שיותר יש לו לאדם להזהר בעצמו שלא יזיק משלא יוזק. ולכן אם לא שמר בעל החררה את הגחלת ונכנס כלב לחצרו ונטל את הגחלת והניח בגדיש של אחר, בעל החררה חייב לשלם על הגדיש שנשרף, אבל בעל הכלב חייב לשלם על החררה שנטל. היות ובעל הגחלת חייב לשמור שלא יזיק ממונו, אבל לא חייב לשמור שלא יוזק ממונו. וביאור החזו"א שהיה הו"א לומר שמצאנו בשמירת נזקין שאין חייב לשמור מעבר למקובל, ולכן אינו חייב לשמור על גחלתו מפני הכלב, ובעל הכלב חייב על הנזקים ולא בעל הגחלת, קמ"ל שכדי שלא יזיק חייב לעשות מעבר לחיובו. עכ"ד.

מבואר שהפטור שלא חייב לטרוח מעבר למה שרגיל נאמר רק על ממונו שנהפך לנזק ויש חשש שמא ינזקו מהבור או מהשור. אבל מזיק בפועל חייב לפעול כדי שיפסיק להזיק.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל