מתווך ששיקר והוציא הוצאות מיותרות מהקונה

רבני בית הדין
כ"ח סיון ה'תשע"ט

שאלה:

שבוע טוב
שאלה בדיני ממונות
ראובן חיפש לקנות בית בא שמעון ואמר לו שיש לו הזדמנות טובה למכירה אלא שכמובן צריך לשלם דמי תיווך ללוי אלא שגם צריך לשלם סכום נכבד ליהודא שהוא כבר על המקח של בית זו ואם רוצים שיוריד האופציה שלו על הנכס כנאמר צריך לשלם סכום נכבד.
על כל התנאים הנ”ל ראובן הסכים ואף אמר לשמעון שגם הוא צריך לקבל כסף היות הוא הביא לו את העסקה ושמעון ענה שח”ו בתור חברים הוא עושה את זה בלב שלם בלי שום תמורה.
העסקה נעשתה וראובן שילם את כל מה שהיה צריך לשלם.
אלא שאז התברר שיהודה לא היה קיים בכלל ולמעשה כל ענין האופציה של יהודא היה שקר מוחלט ולמעשה שמעון לקח את הכסף לעצמו.
השאלה היא האם יש לראובן טענה ממונית כלשהי על שמעון? או היות שהוא הסכים לשלם כדי שיהודא אעפ”י שלא קיים אבל היות שהסכים לשלם אין לו שום אופן לקבל כספו בחזרה.
בברכה
א.א

תשובה:

שלום וברכה,

שמעון ויתר על שכרו כמתווך, ולכן לא יכול לדרוש שכר על עבודתו. ועבודתו ניתנת כשרות בחינם.

העובדות המוטעות שסיפר לראובן – המוכר, נחשב שגזל את ראובן – וחייב שמעון להשיב את כל הכסף שקיבל. ולמרות שראובן הסכים לשלם, אין זה אלא נתינה בטעות. ושמעון עבר על איסור גזל, וחייב לתקן את מעשיו ולהשיב את הגזילה.

בהצלחה.

מקורות:

שמעון הביא הצעת קנייה לראובן, והצעתו יצאה לפועל, ומעיקר הדין היה יכול לתבוע שכר כפי שמשלמים למתווך. ולמרות שאינו עוסק בתיווך, אמנם מדין ‘נהנה’ היה יכול שמעון לתבוע את ראובן בדמי תיווך. וכדברי הגר”א בביאורו לשו”ע (ביאור הגר”א חושן משפט סימן פז ס”ק קיז) וז”ל: דין השדכנות כ’ מהר”ם שהוא מדין היורד לשדה חבירו שלא ברשות שאם היתה שדה עשויה ליטע שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה כמ”ש בב”מ ק”א א’ והוא כמו סרסור כמש”ל בסי’ קפ”ה ס”י בהג”ה וכמו שצריך ליתן לסרסור כמ”ש בב”מ ס”ג ב’ ע”ש”. מבואר שכל אדם שעשה פעולת שידוך או תיווך לחברו, גם אם עשה זאת מעצמו, ולא נדרש לכך משום צד, זכאי לקבל שכר תיווך או שכר שדכנות, כדין יורד לשדה חברו בשדה העשויה ליטע.

אלא ששמעון אמר גלויות שאינו דורש שכר על עבודתו. והקצות החושן סימן יב ס”ק א. והנתיבות המשפט שם ס”ק ה סוברים שאדם שמחל בליבו, ולא הוציא מפיו שמוחל, לא תפס המחילה ויכול לחזור בו ממחילתו. ודלא כדעת המהרש”ל. והוסיף על כך הנתיבות המשפט וז”ל: אמנם נראה דדוקא מחילה על הדבר שכבר נתחייב לו לא מהני, אבל בדור עמי או אכול עמי שאומר שהיה בדעתו למחול לו, ודאי מהני מחשבתו, דהוי כנתנו למתנה בשעת מעשה. ופשוט”. מבואר שאם מתחילה ניגש לעשות פעולה ובכוונתו הייתה לעבוד בחינם, תפסה המחילה ולא יוכל לדרוש שכר. וכאן ששמעון אמר בפירוש שאינו רוצה שכר על עבודתו, הרי שוויתר על שכרו, ולא יוכל לדרוש שכר כלל.

שמעון שביים הוצאות לא נכונות, וסיפר שיהודה צריך לקבל כו”כ ולוי כו”כ, והתברר שדיבר שקר, הוצאות כאלו נקראים שקר. ולמרות שראובן הסכים, לא מבעיא לדעות שמתנה בטעות חוזרת, וכאן הוא יותר חמור ממתנה בטעות, אלא נחשב ששמעון גזל אותו. וכן מצאנו בגמרא ריש פרק איזהו נשך, שאומרת שאיסור ריבית נכלל באיסור גזל. ולמרות שהלווה נותן את הכסף בהסכמתו, אך מאחר והמלווה לא יכול לדרוש שכר הלוואתו, הרי שנתינה כזו היא גזל. ובודאי אם שמעון משקר ומוציא ממנו הוצאות שקריות שיש בזה איסור גזל. הרי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *