לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

העתקת סרטי ילדים לשימוש הרבים לצורך זיכוי הרבים

שאלה:

שלום
אני גרה בפנמה
ויש לי חנות סלולאר
ואצלנו פה בפנמה אין דרך לרכוש סרטים לילדים של תוכן דתי
האם מותר לי להעתיק סרטים דתיים לכרטיס זיכרון ולמכור פה בפנמה כדי שילדים פה לא יצפו בסרטים לא מתאימים לילדים דתיים. ולגבי סרטים שמופצים ביוטיוב שכל אחד יכול להוריד למחשב שלו??

תשובה:

שלום רב,

לדעת גדולי הפוסקים חל איסור להעתיק סרטי ילדים לצרכים מסחריים, ולדעתם ישנו קניין רוחני למפיק הסרט ואסור לגזול ממנו. יתרה מזו, מאחר שהמטרה שלך היא לשם שמים כמובן, אפילו אם היית מציעה לעשות זאת בחינם, העיקר כדי שימנעו מראיית סרטים בעייתיים, גם אז זה אסור. אסור לקחת קניין של אדם כדי גם כאשר המטרה היא לשם שמים. רק אוכל להציע לך על מנת לזכות את ילדי פנמה בסרטים מבוקרים, אולי תצרי קשר עם בעלי הסרטים ותגיעי איתם להסדר הגיוני, מן הסתם הם ישמחו לאשר לך תמורת תשלום מסויים.

בהצלחה

ראה עוד בהרחבה במקורות.

מקורות:

ראשית, כדאי לסקור את הסוגיה של זכויות יוצרים, העתקת ספרים, דיסקים, וכיוצא באלה.

אדם שטרח והוציא הוצאות ובנה יצירה, תוכנה, פטנט וכדו' ורוצה לאסור את העתקת היצירה על אחרים, כדי שרק הוא ימכור את היצירה. יש לדון איך נוכל מצד ההלכה להגן על היצירה ולאסור על אחרים להעתיק. יש שרצו להגן שהמכירה תהיה על תנאי שמשייר לעצמו את הזכות של העתקה, ונמצא שזכות העתקה לא רכש הקונה. ואם עובר ומעתיק נחשב שמשתמש בחפץ שלא שלו. אלא שדרך זו בעייתית, כאשר אדם מעתיק מתוכנה פרוצה, או מהאינטרנט, שלא תועיל ההגנה של שיור בקניין, כיון שלא רכש מהבעלים כלל, ואין לו חובה כלפיו.

דרך נוספת יש שכתבו משום יורד לאומנות של חברו. וגם דרך זו בעייתי שיורד לאומנות היינו דווקא אם סוחר בחוכמה של החבר. אבל אם מעתיק לעצמו לא יהיה איסור.

הדרך המרווחת ומסתברת מצאנו בשו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן מד וז"ל:
"ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם והרי בלא"ה אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר' אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין כל ימיו קבל שכרו מהקיר"ה בווארשא ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם וזה דבר שהשכל מכחישו ומעשים בכל יום שהמדפיס חבור יש לו ולב"כ זכות"

השואל ומשיב לא הביא מקורות מהפוסקים על האיסור, ואסר זאת מהמנהג וההיגיון. ונבאר דבריו בעזהשי"ת: כתב הרב הנ"ל 'ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם' נראה שכוונתו שאם העולם סוחר בהמצאת חוכמה, ונותנים בעלות לממציא, יש לראות הבעלות כחפץ גשמי, והבעלות על היצירה היא בעלות קניינית, ככל רכוש שיש לאדם שאסור לגזול ממנו. בזמנים עברו המושג של המצאת יצירה היה נחשב לדבר שאין בו ממש. כיום שהעולם סובב סביב סחר בהמצאות וחוכמות, יש לראות את היצירה כדבר שיש בו ממש. ולכן אם מפר את הזכויות של החבר ומשתמש בהמצאת החוכמה שלא כנהוג נחשב לגזלן. [ולן הראיה שמביאים מפוסקים שהיו לפני קרוב למאתיים שנה לא רלוונטי, מאחר והסחר בשוק השתנה, וגם לשיטות שהתירו יתכן שכיום ההגדרה ההלכתית תשתנה].

מרן הרב אלישיב זצ"ל וכן הגאון הרב מנדל שפרן שליט"א נוקטים את שיטתו של השואל ומשיב להלכה פסוקה. ולפי דעתם יש בעלות על קניין רוחני. ואוסרים לפגוע בזכויות יוצרים. ואין הבדל אם מעתיקים לצורך אישי או לצורך מסחרי. וכן אין הבדל אם מעתיקים מתוכנה שנרכשה, או שמתוכנה פרוצה.

השיטה המחמירה הזו יש בה גם קולות מסוימות: כאשר החוק לא רואה את הטרחה לזכויות יוצרים – סוג של יצירה שלפי החוק מותר להעתיק, או שאין כאן יצירה לפי החוק, גם לפי הלכה לא יוכל הבעלים להגן על הטרחה שלו. מאחר וכדי ליצור קניין על בעלות רוחנית צריך שבעולם יסחרו ביצירה הזו, אך אם לא סוחרים ביצירה כזו, ולא נהוג לשלם על טרחה מסוג כזה, לא נחשב לבעלות קניינית, ולכן אין איסור להעתיק. למשל: להעתיק בגד שאין לו גזרה ייחודית, אין אפשרות על הבעלים לאסור. מאחר ואין איסור להעתיק גזרה של בגד, אל אם כן יש גזרה מיוחדת שניכר שהוא של חברה מסוימת.

כמו כן בהעתקת שירים רבים מפרשים את החוק שאין איסור הפרה בהעתקת שירים כאשר העתקה נעשית לצורך אישי, ולכן יהיה מתר להעתיק, ולא יוכל המשורר להגן על העתקת שירים. וכך בדיוק גם בהעתקת סרטים. אדם עובד קשה על הסרט שהוא מוציא ועל פי חוק אסור להעתיק ממנו לצרכים מסחריים.

נציין, כאשר המטרה היא הפצתו לרבים, אין הבדל אם זה בדיוק "מסחרי" – כלומר, ריווחי, או הפצתו בחינם. מאחר שהוא מפיץ לרבים בכך הוא גוזל את קניינו הרוחני של האדם.

אגב, בשו"ת אגרות משה חו"מ דן הרחבה בזווית אחרת של סוגיית זכויות יוצרים – בדין יורד לאומנותו של חברו. ולאחר שמסביר את הכללים, הוסיף שאפילו אם ההוא שיורד לאמנות חברו עושה אך ורק למטרת שירות לציבור שלא למטרות ריווח כלל, זה ודאי אסור וחמור יותר, משום שסוגיית יורד לאומנות חברו יש כללים מתי יש זכות לראשון ומתי לשני, אבל כאשר השני לא בא מצד זכותו להתפרנס ולהרוויח אלא רק לצורכי אחרים, ודאי שאסור לו, ואל לו ולדאוג לאחרים על חשבונו של הראשון. כמובן שאיני מביא את הדוגמה הזו כראיה לאיסור במקרה שלך, משום שבכל זאת האיסור ייקבע בהתאם לכללי החוק כפי שביארנו, אבל רק על מנת להדגיש שאפילו לצורך אחרים וזיכוי הרבים אינו יכול להיות על חשבון זכויות של האדם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל