שאלה:
שלום עליכם! נשאלתי בדין מתן ייעוץ תזונתי לחולים על תחליף תזונה שאסור באכילה ועדיף מבחינה רפואית במידה והתזונאית מייעצת גם על תרופה המותרת ופחות עדיפה, אם יש בכך לפני עיוור או עכ"פ מסייע (היא מציינת את התרופה האסורה מתוך יושר אישי). עוד שאלה אם כשמציינת בפני החולה שהתרופה האסורה אסורה, אם יש בכך צד להקל. ישנם חולים שזהו מזונם היחיד ועבורם לכאורה יש שאלה של פיקוח נפש (עד שיהיה מקום לדון אם מאכלות אסורות הם "הותרה" אצל פיקוח נפש, כך שלא יהיה צורך להעדיף את התחליף הכשר) ויש שעבורם מדובר רק בתוספי תזונה חשובים (החולה לא מסוגל לפרק חלבונים והתחליף מספק אותם מפורקים), באופן שהחולה לכל היותר ייחלש במידה ולא ייטלם. עוד יש לציין שמדובר בתרופה שאינה כשרה הואיל והחלבונים מתפרקים ע"י אנזים שניטל מחזיר. אני מציין זאת משום שראיתי בקונטרס מאור לכשרות (תשע"ה, עמ' 35) של הרב י"מ לוינגר שליט"א שיש צד להקל בשימוש באנזימים מצד פנים חדשות אלא שאין זו הכשרות האידיאלית, מה שאולי מהווה צד להקל אם אכן הבעיה היחידה בתרופה היא האנזימים. מה עוד שראיתי טענה שאנזים שרק מפרק את החלבונים אינו נחשב כמעמיד, אשמח לשמוע אם ידועים לכם צדדים נוספים בנידון. באשר לשאלת הלפני עיוור, הנה במה שמציינת בפני החולה שהתרופה אסורה לכאורה אין צד קולא בהלכות לפני עיוור אחר שגם מזיד נחשב עיוור (ורק אם הנידון הוא מצד "מסייע" יש מקום לומר שבמזיד אין איסור לפי מה שבאר הדגול מרבבה ביו"ד קנ"א על הש"ך המפורסם שם בסק"ו). ולכאורה יש לפקפק אם שייך לפני עיוור משני טעמים, חדא דספק אם יבחר באיסור או בהיתר וכעין הא דמשאלת אישה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכו'. אכן יש לחלק ששם אותו כלי עצמו משמש להיתר ולאיסור וספק אם יש כאן איסור כלל ועל כן מותר, משא"כ בנידו"ד אם יבחר באיסור הוי ודאי מכשול וספק אם יבחר בו, וצ"ע אם יש לחלק מחמת סברה זו. עוד יש מקום לומר שיכול החולה לקבל הייעוץ על התרופה האסורה מרופא אחר והוי ממש כחד עבר דנהרא. אכן לכאורה גם זה אינו דכיוון שאם הרופא הזה יסתיר את המידע מהחולה וייעץ רק על תרופת ההיתר, הרי שהחולה לא ידע כלל על אפשרות האיסור ומהיכי תיתי דילך אצל רופא אחר. ואם נאמר דאינו אלא מסייע אולי אפשר להקל מצד שאינו בשעת העבירה עצמה כמו שהסיקו הבנין ציון (סי' ט"ו) והמהרש"ם (ב, קפ"ד). ויל"ע אם שייך לסנף כאן את סברת הדגול מרבבה בדעת הש"ך המפורסם (יו"ד קנ"א סק"ו) דבמזיד ליכא איסור מסייע, דאף אם מדובר בחילוני שאוכל נבלות בשאט נפש אפשר דאינו אלא שוגג כחידושו הידוע של החזו"א. ואמנם נחלקו בזה גדולי הזמן (כך מביאים משם הגרי"ש אלישיב זצ"ל) אם בזמנינו שיש הנגשה גדולה בכל מקצועות היהדות וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמד, שייך לדונם כתינוקות שנשבו ולשיטתם אולי אפשר להקל בנידו"ד מצד סברת הדגול מרבבה. איברא דדעת הג"ר אשר שליט"א (שאלות ותשובות מנחת אשר, ח"א סימן י') שאף בזמנינו חשיבי כתינוקות שנשבו. וראיתי לג"ר משה פיינשטיין זצ"ל שהתחבט בזה וצידד שנחשבים מזידים (אג"מ או"ח ה סימן כ"ח בשלהי התשובה (אות כ"ב)). אשמח לשמוע חוות דעתכם. ביקרא דאורייתא מיקי
תשובה:
שלום וברכה
הרבה אין לי להוסיף אחרי הסקירה היפה שעשית… אלא שנראה לי שיש נקודה אחת שלא הבאת בחשבון, שכן למרות שלפי דעתי אכן לא מדובר בלפני עיור ממש אלא במסייע בלבד, גם בגלל שיש הרבה מידע נגיש לציבור גם בלי העצה הזו, וגם בגלל שאינה מזמנת לאדם את עצם הדבר האסור אלא רק מייעצת לו ליטול, לא יספיק כאן הקולות שיש במסייע – שאינו בזמן האיסור וכדומה, כיון שיש גם מצוה להפריש אדם מאיסור, ולה יש אפשרות להפריש אותו מאיסור, על ידי שאדרבה, תלמד אותו שאין צורך לקחת דוקא את הדבר האסור, כי יש תחליף כשר! כמובן אינני מביע דעה על עצם כשרות המוצר, זה צריך לשאול מומחי כשרות באופן ספציפי בכל מוצר, וגם אינני מביע דעה לגבי מצבי חשש פיקוח נפש כמובן אם ישנם, אלא בהנחה שמדובר במאכל אסור ובמצב שאינו מתיר לאכול דבר אסור, יש לה דרך להפרישו מן האיסור, ועל כן בהנחה שמדובר בשוגג כפי שציינת מחלק מהפוסקים, יש עליה לכאורה מצוה זו.
בהצלחה.
