טלטול במקום הפסד

שאלה:

שלום , שאלה מאוד מציקה, כתב השו"ע שלד ב : יש מתירים לטלטל מעות ודברים המוקצים כדי להצילם מפני הדליקה או מאנסים הבאים לגזלם דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה , ויש אוסרים, ואפילו לומר לעכו"ם לטלטל סחורה הנפסדת מחמת גשמים יש מי שאוסר (ועיין לעיל סימן ש"ז סעיף י"ט) והלכה למעשה י"א וי"א כבתראי, ולכן דעת השו"ע שאסור לטלטל במקום הפסד, ופה הוא דן אפילו על הפסד גדול ככסף. והנה החשש הוא שאדם יאבד את ממונו ומ"מ אסור. ולכאורה אם היה בא להציל היה בסך הכל עובר על מוקצה, ואולי נניח כיבוי האש (משאצ"ל). ואילו בסימן רסו אם אין עמו שום אחד מכל אלו, יטלטלנו פחות פחות מארבע אמות. ודווקא כיסו או מציאה שבאה לידו, אבל אם לא באה לידו לא: וראיתי שיש שרצו לדייק שאין זה דומה לזה, מפני שפה יש חשש שיעבור על טלטול באיסור דאורייתא, שבזה לא גזרו חכמים, ואילו בהצלת הממון שאין איסור תורה אסור. והשאלה מה הסברה לומר שזה יותר מזה, שהרי אדם בהול על ממונו, ולכן כין כך ובין כך יבוא להציל, ואדרבה במקום של דליקה שיש הפסד גדול אסורו עליו, וזה גם בחשש איסור תורה שמוציא מביתו לרשות הרבים, ההבדל שהוא ברשות הרבים ומציל כיסו ומכניסו אפילו לרשות היחיד כאשר מכניסו כלאחר יד, או זורקו בשינוי. . זה בדיוק אותו דבר. שבזה אדם בהול ובזה אדם בהול, וכן בזה יש חשש הוצאה ובזה יש חשש הוצאה (אם נאמר שיש היום רשות רבים). ואם כן מדוע חילקו? השו"ע התיר בפירוש לטלטל פחות פחות מד' אמות והוא הדין בשינוי בכדי שלא לאבד את כיסו. מפני שאדם בהול על ממונו.

תשובה:

ראשית יצויין שאין כל סתירה! בסי' רסו ההיתר מותנה בכך שהחפץ בא לידו קודם השבת בהיתר, ובזה התירו מחמת הסברא שאדם בהול על ממונו, אבל לטלטל מוקצה שלא בא לידו בהיתר גם בסי' רסו לא התירו. לגבי עצם השאלה למה התירו יותר באיסור שבות של טלטול פחות פחות מד' אמות מאשר במוקצה, יש לומר, שלא משום שהאיסור קל יותר, אלא משום שהחפץ כבר בידו יש יותר לחשוש שמחמת בהילותו יטלטלנו ד' אמות ברשות הרבים, משא"כ בסי' שלד.