שאלה:
שלום וברכה, מצד אחד השו"ע שח סעיף לב כתב: דג מלוח מותר לטלטלו ושאינו מלוח אסור מפני שאינו ראוי: והמשנה ברורה דייק מהמ"א הלכה למעשה (קכז) מפני שאינו ראוי – הט"ז פירש דהיינו שאינו ראוי אף לכלבים דאם היה ראוי לכלבים אף דאינו עומד לאכילת כלבים מותר לטלטל אבל המ"א כתב דדבר העומד לאכילת אדם ואינו ראוי לאכול כך עד מו"ש אף דראוי הוא לאכילת כלבים מקצה איניש דעתיה מיניה משום דלא קאי לכלבים ולפ"ז שומן צונן של בהמה דאינו עומד כך לאכילת אדם אסור לטלטלו וכן פסקו האחרונים: דהיינו שמאכל אע"פ שיכול להאכל לכלבבים וחתולים, מ"מ מפני שאדם מתכוון בדעתו שלא להאכיל את בעלי החיים לכן אסור. ואולם בסימן שח סעיף כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצויים מטלטלים אותו ואם אינו ראוי אלא למאכל חיה ועוף שאינן מצויים אם יש לו מאותו מין חיה או עוף מותר לטלטל מאכל הראוי לאותו המין ואם לאו אסור: הגה: ולפי זה מותר לטלטל עצמות שנתפרקו מן הבשר מערב שבת אם ראויים לכלבים דהא כלבים מצויים (בית יוסף דלא כהר"ן): וכתב המשנה ברורה : (קכ) ולפ"ז וכו' – ר"ל לפי מה שנתבאר שכשהוא ראוי לחיה ועוף המצוים אף שאין לו מאותו המין מותר לטלטל גם בזה מותר לטלטל: ואם כן מה הלכה למעשה, וכיצד ניתן לתרף את הסתירה, בשו"ע ובמשנה ברורה ?
תשובה:
שלום וברכה
אין כאן סתירה כלל, דבר שבמהותו הוא מאכל אדם ולהביאו לכלבים זו השחתת המאכל וקלקולו, כמו מאכל טוב ומשובח המיועד לאדם, נחשב מוקצה אף שהוא ראוי לכלבים [כאשר אינו מתוקן עתה לאכילת האדם], אבל עצמות וכדומה שמעצם מהותן מיועדות למאכל בהמה, אינן מוקצה כיון שהן ראויות למאכל בהמה.
ומה הדין אם איבד את שמו בשבת, לדוגמא, היה לי חלה והיא מיועדת לי ורק שנפלה לעפר ונתלכלכה, וכעת היא לא ראוייה לאדם, ומ"מ לעופות וציפורים זה ראוי, לכן נאמר שאיבד את יעודו בשבת מאדם לבהמה, לדוגמא:
ז"א השאלה, אותו דג שהקצתי לאכילת אדם, ולכן כאשר אינו ניתן לאכילה מפני שצריך בבישולו, ולכן הוא מוקצה, אם באמצע השבת החלטתי שמחמת ירחו אני לא מתכוון לאכול אותו כלל, האם אז יהיה מותר לי לטלטל מפני שכעת הוא ראוי לבהמה, (וכעת דהיינו שבאמצע השבת). או שנאמר מגו דאתקצאי בבין השמשות… ואז גם אם באמצע השבת הותר הולכים על הדעה שהיתה בבין השמשות?
ואם אפשר מהרב, מצאתי בפוסקים של זמנינו שפעמים מחלקים זאת ופעמים לא, ואע"פ שהביאור שביארתם הוא נפלא להפליא זך ובהיר, האם יש מקור שאוכל לקרוא את אותו ביאור.
זה לא מוקצה, כמו הדין הפשוט של קליפין ועצמות שהרי לפני שבת הם היו חלק ממאכלו של האדם.
השאר תגובה