שאלה:
אדם שהזמין מוצר וגרם למוכר להפסיד כסף, דוגמא: מישהו מזמין אוכל בשביל אירוע, ולבסוף מבטל, שכאן יש לא רק מניעת רוח אלא הפסד? מה דינו של המזמין? תודה
תשובה:
שלום וברכה,
אדם שהזמין אוכל מקייטרינג, וביטל ברגע האחרון אחרי שהקייטרינג כבר התחיל בבישולים, חייב לשלם מדין 'גרמי'. ואם ביטול העסקה נעשתה בשוגג ללא כל פשיעה בדבר, פטור המזמין כדין גרמי בשוגג שפטור.
בהצלחה.
מקורות:
צדדי הספק
יש לדון כאשר הזמין מלאכה אצל אומן, והאומן עשה מלאכה עבורו, האם נחשב האומן לפועל של הלקוח, כיון שעשה עבורו פעולה, או שמא יש לראותו כמוכר וקונה, וכל עוד שלא קיבל את המוצר לידיים, אינו חייב לשלם.
השלכות הלכתיות בצדדי הספק
ויש כמה נפ"מ האם נקרא פועל או מקח וממכר. א. אם נדון אותו כקונה ומוכר, הרי שכל עוד שלא עשה קניין, ולא קיבל את המוצר לידיים, לא חל המקח, ויכול לחזור בו, אם התברר לו שאינו חפץ בהזמנה, (במקרים שאין את האיסור של מחוסרי אמנה, או איסור של מי שפרע). ואם נדון אותו כשכירות פועלים, לא יועיל לו אם יחזור בו, מאחר והפועל עשה את המלאכה יכול חייב לשלם לפועל גם אם עתה אינו צריך למלאכה, וכמבואר בנתיבות סימן שלה ס"ק ג.
ב. אם גורם הפסד לאומן כאשר מבטל את ההזמנה, למשל: אם הזמין אוכל אצל קייטרינג, ומבטל את ההזמנה אחרי שאוכל מוכן שאם נחשב לקונה ומוכר, יש לחייב אותו עבור ההפסדים מדין גרמי, ואם הביטול יהיה מחמת אונס, פטור המזמין. כמבואר בש"ך סימן שפו ס"ק א, שגרמי בשוגג פטור. ואם יחשב לשכירות פועלים, לא יועיל טענת אונס, וחייב לשלם לפועל על מלאכתו שעשה לו.
דעת הרא"ש והשולחן ערוך שחייב מדין 'גרמי'
בשו"ת הרא"ש (כלל קד סימן ו) ילמדנו רבינו, ראובן הלך לאומן, ואמר לו עשה לי כך וכך הלילה ואקחנו למחר, והוא עשה אותו דבר, ולמחר הלך לו ואמר לו טול הפעולה שאמרת לי לעשות, שאם לא תטלנו תפסד, וראובן אמר לו כבר לקחתיה מאחר. תשובה: על מעשה האומן חייב המצוה לפרוע לאומן כל הפסדו משום דינא דגרמי, מידי דהוה אהלכו חמרין ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה לחה, נותן להם שכרם משלם (ב"מ עו, ב), שעל ידו הפסידו מלאכת היום, והכא נמי ע"פ דבורו הפסיד. נאם אשר בן ה"ר יחיאל. ודבריו הובאו להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שלג ס"ח) "אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך ועשאו האומן, ואח"כ אינו רוצה לקחתו והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד חייב".
נמצאנו למדים מדברי הרא"ש שכתב שחייב המזמין מדין גרמי.
והקשה על כך הנתיבות ס"ק טו שבסימן שלו ס"ב מבואר שציוה שיעשה בדבר הפקר ושכרך עלי חייב לשלם, ואינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך, וא"כ מדוע כתב הרא"ש שרק בדבר שיפסד חייב לשלם. ולכן ביאר הנתיבות שדברי הרא"ש והמחבר שבעה"ב אמר לפועל עשה ואקחנו ממך, שבזה אינו שכיר שלו אלא שהבטיח שיקנה ממנו אח"כ, ולכן אם הוא דבר האבד אם לא יקח חייב מדד"ג, עכ"ד. ומדויק כן מדברי הרא"ש שכתב 'עשה לי כך וכך הלילה ואקחנו למחר' וכן המחבר כשהעתיק דין זה כתב 'עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך'. וכן ביאר החזו"א (ב"ק סי' כג ס"ק לה) את דברי הרא"ש.
הרי לנו דעת הנתיבות והחזו"א שאם אמר הלקוח תכין ואני ייקח, נחשב למקח וממכר. אבל אם הזמין מוצר אצל אומן, נחשב האומן לשכיר ופועל.
ואמר לי גאון הרב נפתלי נוסבוים שליט"א שכיום לקוח שמזמין דבר מה, האחריות על האומן, ולכן אם יאנס, או יארע קלקול שלא באשמת האומן, לא יחייבו את הלקוח לשלם על ההזמנה. ונמצא שכל הזמנה היום אצל אומן נחשב לתנאי של אחקנו ממך ולא חל על האומן דין של פועל, אלא מוכר ללקוח את ההזמנה שהזמין.
ולכן כל הזמנה אצל אומן או אוכל אצל קייטרינג, לא נחשב לשכירות פועלים אלא למקח וממכר, ואם הלקוח מתחרט ולא רוצה לרכוש, לא נוכל לכפות עליו לשלם על ההזמנה. אלא שאם מחמת ההזמנה הגיע הפסדים לאומן, שאין לו אפשרות למכור את המוצר לאדם אחר, יתחייב מדין גרמי. ואם המזמין היה אנוס, פטור לגמרי.
מהר"א ששון – אומן העושה בחפצים של עצמו אינו אומן אלא מוכר
ראיה נוספת מצאנו בשו"ת מהר"א ששון (סימן קיט והובא בקצות ורע"א סימן שלט) אדם שהזמין סופר שיכתוב לו כתובה, ולא שילם לסופר על הכתובה האם עובר בבל תלין, וחידש המהר"א ששון שכיון שהקלף של הסופר, אינו נחשב לשכיר אלא כמוכר לו את הכתובה, ולכן אינו עובר בב"ת. ורק אם עושה האומן בחומרים של בעה"ב נחשב לשכיר של בעה"ב, וכשמסיים האומן פעולתו חייב בעה"ב לשלם לו ועובר בב"ת כשמעכב שכרו. והוכיח דבריו מדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל שכיון שהכל של הפועל אינו חייב מדין קבלן אלא מדין גרמי.
הרי לנו ראיה נוספת, שכל הזמנה שנעשית מחומרים של האומן, נחשב למקח וממכר, ולא לשכירות פועלים. ורק אם מזמין בעל מלאכה שיעבוד ברכוש או בחפצים של הלקוח נחשב לשכירות פועלים.
ולכן בכל הזמנת קייטרינג, נחשב למקח וממכר, ולא שכירות פועלים.
