שאלה:
שלום מקרה הארכת חוזה שכירות דירה. ראשית האם נכון שחוק השכירות/דיור תופף גם בבית הדין? המקרה: סעיף אחד נותן זכות לשוכר להאריך את השכירות לעוד שנה, אופציה, עם עלית גודל דמי השכירות מוגדר בחוזה – מרבי. הסעיף השני אומר שלמרות האמור לעיל כל אחד מהצדדים יהא רשאי להביא הסכם זה לכלל סיום… זאת אמרת שני הסעיפים סותרים זה את זה. עכשיו המשכיר אינו מוכן לתת את האופציה אלא אם כן השוכר השוכר ישלם דמי שכירות מעל הסכום המרבי שהוסכם בחוזה ובהרבה ואם השוכר אינו מוכן לשלם את הגבוה הוא יצטרך לצאת מהדירה בתוך שחודשיים. מה מעמדו השוכר? בברכה
תשובה:
שלום וברכה,
לפי הלכה כאשר יש סתירה בין בשטר, או בחוזה, יש לנסות ליישב את הסתירה כדי לקיים את שתי הסעיפים. וכאשר לא ניתן ליישב את הסתירה, הולכים אחר הסעיף התחתון.
במקרה הנ"ל (קראתי את החוזה) הסעיף האחרון קובע שלמרות כל הכתוב בחוזה ניתן לבטל את כל הסכם השכירות בהודעה של זמן מסוים, ולאור הסעיף זה שהוא סעיף התחתון, הרי הוא מבטל את כל החוזה כאשר אחד מהצדדים מודיע זמן מסוים לפני ביטולו.
ולכן ניתן לבטל את החוזה לאחר מתן הודעה מוקדמת.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן מב.
