לתרומות לחץ כאן

ברכת מצה רטובה לשיטת בני ספרד

שאלה:

שלום רב ! כידוע מנהג הרבה מן הספרדים לברך על מצה בורא מיני מזונות שלא בפסח כדין מיני כסיסה, מה הדין לשיטתם אם מרטיבים את המצה ואוכלים אותה רכה בגלל הרטיבות?, וכי גם על בייגלה יבש אם נרטיב אותו שייך לברך המוציא? תודה ויישר כוח

תשובה:

שלום וברכה,

הרטיבות אינה משנה את הברכה כיון שזה לא במהות הדבר ולא נעשה בדרך יצורו אלא רק אחר כך.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א (שו"ת הראשון לציון ח"ב סי' כא) פסק שמברכים על מצה רטובה 'המוציא' כיון שכבר אינה נכססת, ואי"ז פת הבאה בכיסנין אף לשיטת רב האי גאון, ואם תקשה הרי "שעת אפייה קובעת' (ט"ז בסי' קסח) י"ל דהמנהג לבני ספרד לברך על המצה מזונות (כמ"ש החיד"א והבית דוד) אינו אלא על מצה נכססת ולא רטובה…

    ואמרתי לצרף מה שכתבתי על זה דברים יסודיים וחשובים:

    ורבים הם השואלים, הרי קי"ל ששעת האפיה היא הקובעת (עי' בט"ז סי' קסח סק"ח והובא להלכה במשנ"ב ס"ק כ"ז ובשאר האחרונים, ילקוט יוסף הלכות ברכות, ועוד) לגבי צנימים שעשה בביתו שמברך המוציא אע"פ שנכסס, כיון שנאפה באופן שלא נכסס, וא"כ לכאורה ה"ה במצה להיפך שנאפתה באופן שנכסס שברכתה צריכה להישאר מזונות גם לאחר שהרטיבה. ועמד בזה הגר"י יוסף בשו"ת הראשון לציון הנ"ל, וכתב שדי לנו לומר במנהג במצה קשה לברך מזונות, אך על מצה רטובה אין מנהג, עכ"ד.

    אמנם הסבר זה קשה, שהרי סו"ס כלל בידינו 'דשעת אפייה קובעת', ומה אכפת לן אם יש מנהג או לא.
    וחשבתי לומר טעם אחר פשוט יותר, שהרי בפסח מברכים על המצה 'המוציא', כיון שהיא לחם גמור, רק שלאחר הפסח נוהגים לברך עליה מזונות בגלל שהיא נכססת, אך אם מרטיב את המצה חוזר הדין לעיקרו שמברכים עליה המוציא.

    ואפרש יותר את שיחתי. הרי גם מה שמברכים על המצה מזונות במהלך השנה, הוא חידוש דאף שהיא נכססת סו"ס הדרך לקבוע על המצה סעודה, ולא אוכלים אותה אכילת עראי, וזה בעצם סברת המברכים (בני אשכנז) כל השנה המוציא, א"כ לא נוסיף חידוש על חידוש שגם מצה רטובה תהיה ברכתה מזונות.

    וגם אנו חוששים לדעתם להחמיר לאכול את המצה בתוך הסעודה, או לאכול בשיעור של קביעות סעודה.

    ועוד שמצרפים שיטה זו למה שנוהגים לברך על המצה 'המוציא' בערב פסח שחל להיות בשבת, כיצד מברכים עליה המוציא הרי עדיין יכול לאכול לחם ונאמרו בזה כמה יישובים, וזה אחד מהם שמצרפים השיטה שכל השנה מברכים על המצה המוציא

    ועוד שחולה שלא אוכל לחם מברך על המצה המוציא, כל מה שמברכים על המצה מזונות כי אוכל לחם, אבל אם מכל סיבה שהיא אוכל רק מצות מברך המוציא. וכן שמעתי מהגאון רבי אברהם יוסף שליט"א שאביו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל היו תקופות שהיה אוכל רק מצות והיה מברך על המצה המוציא. וכן הכריע להלכה בחזון עובדיה (ברכות עמ' סא) ע"ש. הרי שברכת המצה משתנה לברכת המוציא אף שרק אצל החולה המצה היא הלחם ואילו אצל רוב העולם אינו כן, ורואים שאפילו מסיבה קלושה הברכה משתנה, וה"ה בנ"ד וא"ש].

    ונשאלתי פעמים רבות דאי נימא שע"י רטיבות המצה הברכה משתנה לברכת המוציא, א"כ בכל דבר הנכסס נימא הכי, והיינו אם אדם ירטיב קרקר או כל עוגיה נכססת באופן שיהפוך להיות רך לגמרי, האם ברכתו תשתנה ? בודאי שלא ! א"כ מה שונה מצה מקרקר וכיוצ"ב.

    אמנם החילוק ברור, דהרי המצה מעיקרא נעשתה על דרך קביעות, ובזה אמרינן שאם הרטיב ברכתו המוציא, אבל קרקר וכל כיוצ"ב כולי עלמא מודו שנעשים על דרך עראי גמור, וא"כ גם אם ירטיבם לא יועיל בזה כלום ונשאר ברכתו מזונות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל