שאלה:
מי שנדב לע"נ הורים ביום היא"צ ואמר שיפרסם לע"נ ולא פרסם ויש מקום שנדב בשנה שעברה שפירסמו לע"נ ע"ד שנדב בשנה שעברה אין מספיק לנדב לשניהם לאיזה ינדב?
תשובה:
לא הבנתי ממש את השאלה, אבל ברור שאם התחייבת למקום מסויים אתה לא יכול להחליט לתת למקום אחר, יש כאן ענין של נדרי צדקה, ואם אתה מעוניין שיפרסמו שנתת, תעמוד על כך שיקיימו חיובם. ואגב אין כל ענין לנפטר שזה מתפרסם.
תזכה להרבות כבוד שמים!
כנראה מדברי הפוסקים שיכולים לזכות ממצונ רק קודם עשייה וגם ענין גדול דווקא ביום היא"צ שאז דנים גם מובא שאווב לומר בבפה שעושה לע"נ וכאן אנוו על סעודה שאיננו יכול שהברכות כבר הלכו (ודומה למי שחטף ברכה שצריך לשלם ) ואינו ענין של כבוד רק לא קבל מה שקנה והשני שפררסם שמו (זיכה לו הברכות בלי בקשתו שנים הם בביהמ"ד אחד
מה שכתבתם בתשובה ז אלול תשע"א
אין לזה שייכות לדין יששכר וזבולון שלא מועיל לאחר הלימוד, כיון שלא היה שותפות ביניהם בלימוד, אבל כאן מבקש שבזכות הלימוד שלמד יהיה עילוי נשמה לאביו, ובוודאי “ברא מזכה אבא” והוא הדין בלומד לעילוי נשמת אחרים
כמו כן, ביום-השנה לפטירת האדם דנים אותו שוב בעולם העליון. לכן הנהיגו שבנו יקיים מנהגים מיוחדים לזכותו באותו היום, כגון להתפלל לפני התיבה, לעלות לתורה ולומר קדיש, ללמוד משניות, להדליק נר לכבודו ולבקר את קברו. כמו-כן יש הצמים ויש העורכים סעודה ואומרים ´לחיים´ – כל זאת כדי להעלות את הנשמה במדרגה, ולהרבות לה נחת-רוח. שהרי הבן שהיא השאירה בעולם מקיים מצוות.
לא הבנתי אף מילה, עכ"פ ברור שכאשר המעשה נעשה לעילוי נשמתו ורק חסר הכבוד זה לא בעיה.
בודאי ישש נ"מ היאך נעשה המצוה כגון שאין יכולין לומר קדיש בעבור שני ב"א כשלא התנה מתחילה וכן מי שחטף ברכות מחבירו שבאמת צריך לשלם אע"ג דכלפי שמיא גליא אע"ג דמצינו בפוסקים דאם אמר קדיש בלי רשות אינו עולה לו ע"כ צריך לחלק אבל יש ג"כ דינים של מו"מ ואין לזה שייכות עם כבוד בכלל
לא הבנתי את הקשר לנושא המדובר…
השאר תגובה