לפני עור: המכשול ההלכתי (2)

הרב יהושע פפר
ד' אייר ה'תשע"ט

 

השבוע אנו ממשיכים בדיון שפתחנו בשבוע שעבר באיסור “לפני עור לא תתן מכשול”.

כאמור במאמר הקודם, איסור “לפני עור” לא נאמר במצבים של “חד עברא דנהרא”, כאשר החוטא יכול לחטוא גם ללא סיוע של המכשיל. אך האם במקרים כאלה מותר לסייע לאדם לעבור את העבירה, או שמא יש עדיין מניעה של “מסייע לדבר עבירה”, באופן שאין לסייע לו בכך?

עוד שאלה שעלינו לדון בה היא אם איסור “לפני עור” נאמר אפילו בנוגע לעבירה אפשרית, ספק עבירה, או שמא האיסור נאמר רק על איסור וודאי? כך גם יש לעסוק בשאלות מעשיות שכיחות: האם מותר להציע מאכל או משתה ליהודי כאשר ידוע שהוא לא יברך עליהם? והאם מותר לרב לכהן כמסדר קידושין לזוג שאינו עתיד להקפיד על דיני טהרת המשפחה?

בשאלות אלו, ובשאלות חשובות נוספות, נעסוק בהמשך הדברים.

“לפני עור” על ספק איסור

האם מותר לעשות מעשה שרק עלול להביא לידי איסור? כלומר, האם איסור “לפני עור” נאמר רק כשתוצאת המעשה תהיה איסור וודאי, או שמא האיסור קיים אפילו במקום שעבירה סופית אינה אלא אפשרות?

מקור אפשרי לשאלה זו היא מדברי הגמרא בעניין רב הוא ורבה בנו. הגמרא מספרת שרב פעם ביקש לבחון על בנו על-ידי שקרע לפניו בגדים יקרים, וזה לשונה (קידושין לב, א): “דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה. אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח. ודלמא רתח, וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול? דמחיל ליה ליקריה”.

ניתן להבין מתוך דברי הגמרא שאיסור “לפני עור” נעבר כבר בשעת המבחן, בשל האפשרות שהמעשה (של קריעת הבגדים) יביא את הבן לחטוא כלפי אביו, ולפי זה נסיק שאיסור “לפני עור” נאמר גם במקום שאין וודאות של איסור. אולם, מדברי רש”י משמע (וכך משמע קצת מלשון הגמרא) שרק כאשר רבה ידבר נגד אביו יעבור האב על איסור “לפני עור”, ולפי זה נראה שהאיסור אינו נאמר אלא על איסור וודאי.

מנגד, הגמרא במסכת מועד קטן (כפי שהובאה במאמר הקודם) קובעת שאסור לאדם להכות את בנו הגדול, כיון שזה עלול להביא את הבן להכות באביו (ולעבור על איסור תורה). מכאן נראה שדי בגרימת הסיטואציה של מכשול אפשרי (ולא וודאי) כדי לעבור על איסור “לפני עור”.

אולם, ניתן לדחות את הראיה על-פי חקירה נוספת באיסור “לפני עור”: האם אדם עובר על האיסור רק בתנאי שה”עיוור” אכן נכשל במעשה עבירה, או שמא יש איסור בהכשלת ה”עיוור” גם אם לבסוף לא עבר על שום איסור? (עי’ ב’יד מלאכי’ שסז שחקר בזה.) אם אין האדם עובר עד שהלה יחטא הרי ששוב אין ראיה מדברי הגמרא, כי באמת לא יעבור האב על איסור “לפני עור” עד שיכהו בנו.

אולם, מלשון הרמב”ם (מלוה ולוה ב, ז) משמע שעובר אדם על האיסור בהכשלה בלבד (גם אם הלה אינו עובר – עיי”ש במה שאסור להלוות כסף ללא עדים), ולפי זה נראה מדברי הגמרא הנ”ל שאדם עובר גם כשהלה עלול לחטוא, ולאו דווקא במקום שהלה בוודאי (או כמעט בוודאי) יחטא.

להלכה, כמה פוסקים כתבו שאין איסור “לפני עור” במקום שיש רק אפשרות (גם אפשרות סבירה) שהלה יחטא, והאיסור נאמר דווקא במקום שיש וודאות או קרוב לוודאות שיבוא לידי חטא, כגון מסירת כוס יין לנזיר שברור שכוונתו לשתותו (שו”ת ‘פני יהושע’ לבעל מגיני שלמה, יו”ד סימן ג; ראה גם שו”ת ‘מחנה חיים’ ח”א סימן מז [בנוגע למי שפרנסתו תלויה בדבר] וב’שדה חמד’ ח”ב, לפני עור י). אם אין כאן קרוב לוודאות, לא יהיה בכך איסור “לפני עור”.

מנגד, ישנם פוסקים שהגבילו הוראה זו, והבחינו בין מסירת חפץ של איסור לחוטא פוטנציאלי לבין יצירת תנאים המאפשרים את האיסור. לפי אבחנה זו, אסור לתת לחוטא פוטנציאלי חפץ של איסור (כגון מאכל לא-כשר), גם אם יש רק אפשרות של חטא ולא וודאות. אולם, מותר לתת פרה לאדם למרות האפשרות שהוא יעבוד אתה בשנת השמיטה, כיון שאין זו אלא אפשרות (שו”ת ‘מנחת שלה’ ח”א, עמ’ קצב; עי’ שו”ת ‘יחוה דעת’ ח”ג, סימן סז, ושו”ת ‘ציץ אליעזר’ ח”ב, סימן ה, אות ג).

מסייע לדבר עבירה

כפי שנתבאר במאמר הקודם, איסור “לפני עור” לא נאמר במקום שהחוטא הפוטנציאלי יכול להשיג את האיסור אף בלי סיוע של אחרים. אולם, חלקו הראשונים בשאלה האם יש איסור של סיוע בעבירה – מסייע לדבר עבירה – גם במקרה שאין בו איסור “לפני עור”.

לדעת המרדכי (עבודה זרה תשצה), וכן משמע מדברי התוספות במסכת עבודה זרה (ו, ב), נראה שאין איסור נוסף של “מסייע לדבר עבירה”. התוספות כתבו שאמנם אסור למסור ליהודי עובד עבודה זרה מאכל אסור (גם הוא הוא שייך אליו), כיון שמן הסתם יאכל הלה את המאכל. מנגד, במקום שהלה יכול להשיג את המאכל בכוחות עצמו, אין כל איסור בנתינתו אליו – למרות שיש בכך סיוע לעבירה שהלה מבצע.

כך עולה אף ממספר מקורות נוספים (עי’ סמ”ג, לאוין קסח; רדב”ז ח”ג, סימן תקלה). לפי דעות אלו, ברור אפוא שבמקום שלא נאמר איסור “לפני עור”, הוא הדין שאין בו איסור אחר של “מסייע לדבר עבירה”, והמעשה מותר לגמרי.

אולם, במקום אחר מבואר בדברי התוספות (שבת ג, א) שלבד מאיסור “לפני עור” יש איסור נוסף של “מסייע לדבר עבירה”. בגמרא (שם) מבואר שמותר לבעה”ב לקבל סל מעני בשבת, כשבעל הבית עומד בתוך רשותו ואילו העני עומד ברשות הרבים. על כך מקשה התוספות שהרי יש בכך משום איסור “לפני עור”, וגם אם אין במעשה משום “לפני עור” שכן יכול העני להניח את הסל לבד, עדיין יש בכך איסור דרבנן של “מסייע לדבר עבירה” (עיי”ש שכן חייב להפרישו מן האיסור). תוספות מתרצים שמדובר בעני גוי, שאין עליו כל איסור שבת.

מדבריהם מבואר שמלבד איסור “לפני עור” שנאמר על הכשלה, יש איסור נוסף (מדרבנן) של “מסייע לדבר עבירה”, דהיינו שאסור להשתתף במעשה עבירה גם במקום שאין בכך הכשלה.

גם מדברי הרמב”ם בפירוש המשנה (תרומות ו, ג) עולה שחילק בין איסור “לפני עור” לבין איסור “מסייע לדבר עבירה: “והמתעהו והמביא אותו לידי מכשול, או שציווהו על העבירה, או שסייעו עליה באיזה סיוע שהוא… עובר הוא על מה שאמר ה’ ‘ולפני עור לא תתן מכשול’ אם גרם לעבירה. או שעובר על דבר ה’ ‘אל תשת ידך עם רשע’ אם סייע לחוטא”.

חילוקים באיסור “מסייע לדברי עבירה”

הרמ”א (יו”ד קנא, א) מביא את שתי הדעות בנוגע לאיסור “מסייע” להלכה: “יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו”.

מנגד, הש”ך (שם, ס”ק ו) כותב שיש ליישב בין שתי השיטות באופן שאין ביניהם מחלוקת, והוא לאור חילוק בין עובד עבודה זרה ומומר לבין יהודי כשר. תוספות במסכת שבת (הנ”ל) מדברים על השתתפות בעבירה של יהודי כשר, וכיון שחייב אדם להפריש יהודי כשר מן העבירה, אסור להשתתף במעשה עבירה שלו. אולם, תופסות בעבודה זרה מתייחסים דווקא לעבודי עבודה זרה, שעליהם אין חובה להפריש מן האיסור וכמו כן איסור איסור של “מסייע לדבר עבירה” (וראה גם ב’דגול מרבבה’ שם שכתת לחלק עוד בין מעשה בשוגג, שיש בו איסור “מסייע”, לבין מעשה עבירה במזיד שאין בו איסור “מסייע”).

כמה אחרונים (ראה ‘טורי אבן’ חגיגה יג, א; ‘מחנה חיים’ א, מה) הסכימו לחילוקו של הש”ך בעניין זה, אך יש שחלקו על כך והחמירו אף בישראל מומר (עי’ בהגהה לשו”ת ‘בית שלמה’, אורח חיים סימן לח).

בחידוש הריטב”א (עבודה זרה, שם) כתב חילוק אחר בנוגע לאיסור מסייע, וביאר שאיסור זה נאמר רק במקום שהעבריין בוודאי יעבור על העבירה. בנוגע לאיסור “לפני עור” סובר הריטב”א שהאיסור נאמר אפילו במקום שאין העבירה ברורה, ויש רק אפשרות שהלה יעבור עליה – אך בנוגע לאיסור “מסייע” סובר הריטב”א שהאיסור נאמר על השתתפות בעבירה וודאית, ואינו שייך לעבירה שאינה וודאית.

סיוע לפני ובשעת העבירה

בשו”ת ‘כתב סופר’ מציע אבחנה נוספת בעניין איסור “מסייע”, ומבחין בין סיוע הניתן קודם לעבירה, לבין סיוע שניתן בשעת העבירה עצמה.

לדבריו, אין איסור לסייע לעבירה קודם לעשייתה, כגון מכירת בהמה לעובד עבודה זרה (במקום שכבר יש לו בהמות אחרות, כך שאין כאן איסור “לפני עור”). האיסור של “מסייע” הוא דווקא להשתתף במעשה עבירה הנעשה, כגון לקבל בבעל הבית שמקבל דבר מה מעני העומד ברשות הרבים (בשבת). חילוק זה משתמע מתוך דברי רש”י(גיטין סא, א, ד”ה לא תבור) שכותב “מפני שאסור לסייע בידיים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה” (ראה גם שו”ת ‘בנין ציון’ סימן טו).

מנגד, הריטב”א (ב”מ ה, א-ב) כותב לפי דרך אחת שאיסור מסייע נאמר אפילו במסירת בהמות לרועה (שנחשד על הגזל בכך שייתן לבהמות לרעות בשדות אחרים). מתוך דבריו משמע שגם איסור “מסייע” נאמר אפילו קודם העבירה, ולאו דווקא בשעת העבירה ממש.

להציע מאכל או משקה ליהודי שאינו שומר מצוות

ברמ”א (או”ח קסג, ב) פסק שאין לתת מזון לאדם (יהודי) שלא יברך עליו, ואם עשה כן עבר על איסור “לפני עור”. הלכה זו נוגעת במיוחד כיום בהקשר של הצעת מאכל או משקה ליהודי חילוני, כגון חייל, פועל, שותף, וכדומה, במקום שהלה לא היה משיג את האוכל בלאו הכי (גם אם אפשר לקנות כוס תה בקפטריה, סביר להניח שאלמלא ההצעה הלה לא היה שותה כוס תה). האם יש בכך איסור מפני “לפני עור לא תתן מכשול”?

ב’מגן אברהם’ (קסג, ב) כתב שאפילו במקום שלאחר יש גישה עצמאית לאותו מאכל, עדיין יש אפשרות של איסור “מסייע”. בשו”ת ‘בנין ציון’ (סימן טו; ועי’ ‘מחצית השקל’) ביאר שה’מגן אברהם’ לא פסק כן כדבר חלוט מפני שייתכן שלא נאמר איסור ‘מסייע’ אלא בשעת העבירה ממש, ולא קודם לעבירה (אולם, יש לציין שבספר ‘יד מלאכי’ (שסא) ובביאור הגר”א (יו”ד קנא, ח) מבואר שאיסור מסייע נאמר אפילו קודם לעבירה).

על-פי אותה הבחנה, כתב הנצי”ב (שו”ת ‘משיב דבר’ ח”ב, סימן לא-לב) להתיר לקצב יהודי למכור מאכלים לא-כשרים ליהודים חילוניים. הסיבה לכך היא כיון שהם יכולים להשיג את אותם מאכלים אצל מוכרים אחרים (כך שאין איסור “לפני עור”) ומפני המכירה מתבצעת קודם למעשה העבירה (כך שאין איסור “מסייע”).הנצי”ב כמו כן מתיר לרב לסדר קידושין עבור זוג שלא יקפיד על טהרת המשפחה, שכן הזוג יעבור על האיסורים גם בלי שיסדר להם קידושין, ואין בו איסור “מסייע” כי ההשתתפות של הרב אינו בשעת העבירה.

לפני עור בהצעת משקה

כאמור, במקרים רבים לא יהיה ליהודי החילוני גישה אחרת למאכל ולמשקה שמציעים לו, ועולה אפוא השאלה של איסור “לפני עור” בהצעת המאכל.

בעניין זה אנו מוצאים חידוש גדול שכתב הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל (שו”ת ‘מנחת שלמה’, ח”א, סימן לה). לדבריו, מותר לתת ליהודי שאינו שומר מצוות (אך מכבד את הדת) לאכול ולשתות למרות הידיעה שהוא לא יברך ברכות, משום שמצב הפוך (כשלא יציע לו משהו משתות) יגרום לאותו יהודי שנאה לתורה ולדתיים, ובכך יכשיל אותו באיסור חמור של לא תשנא את אחיך ובשנאת הדת בכלל.

וזה לשונו שם: “הרי זה דומה למי שקוטע אצבע מרגלו של חברו בכדי להציל אותו בכך מקטיעת כל היד שלו, דפשוט הוא דאינו קרוי מזיק אלא מתקן, ומצוה הוא דקעביד ולא עברה, כך גם כאן אינו חשוב כמכשיל אלא אדרבה במעשהו זה הוא מציל אותו מעון חמור של שנאת תורה ולומדיה, ולכן נראה דלפי הצורך שפיר רשאי לכבד אותו במאכל ומשתה, וצריך לעשות כן אע”פ שזה בקום ועשה”.

על-פי דעת רבנו תם (שכותב שבמקום שאין הכשלה וודאית ניתן להתיר איסור “לפני עור” מפני “דרכי שלום”) כותב ה’חזון איש’ (שביעית יב, ט) שבמקום שיש צד של ספק בדבר יש להתנהג עם חילונים באותן “דרכי שלום”, ולהציל אותם מעבירות חמורות יותר (על דרך דברי ה’מנחת שלמה’ הנ”ל) של “לא תשנא את אחיך” וכדומה. מתוך דבריו משמע שאין להתיר הצעת מאכל ומשקה ליהודים חילוניים אלא במקום שאין וודאות שלא יברכו, אבל במקום שבוודאי לא יברכו, אין להתיר זאת. אך בספר ‘פאר הדור’ (ח”ג, עמ’ 195) כתב שנשאל החזו”א אם מותר לכבד אורח במאכל אם ידוע שלא ייטול את ידיו ולא יברך, והשיב שהדבר מותר משום שאם לא יברך על המאכל יעבור רק על איסור מדרבנן, אך אם לא יגישו לו מאכל ייפגע ויעבור על איסור “לא תשנא את אחיך בלבבך” – והיינו כדברי ה’מנחת שלמה’ ממש.

בנוגע להזמנת יהודי חילוני לשבת, כתב בשו”ת ‘אגרות משה’ (או”ח סימן צט) שאין להזמין יהודי לשבת במקום שינהג ברכב כדי להגיע לסעודה, ואין להתיר את הדבר אלא במקום שיש אפשרות ריאלית שהלה ילך ברגל ללא חילול שבת. לפרטים נוספים בנוגע לשאלה זו, ולדעות שונות שנאמרו בה, עיין כאן.

סיוע לנהגים יהודיים בשבת

אם נהג יהודי מבקש כיוונים בשבת, לכאורה אין בכך שום איסור של “לפני עור” הנהג הרי ימצא לבסוף את דרכו ליעדו, ובין כה וכה אין כאן כל גרימת איסור, ולהיפך אם ימצא את דרכו במהרה הוא ימעט באיסור. בנוסף, כתב הריטב”א (עבודה זרה ו, ב) שאין איסור “לפני עור” אלא בגרימת איסור חדש, ולא בהרחבת איסור קיים.

כמו כן לכאורה אין בכך איסור “מסייע”, שכן אין בכך שום סיוע במעשה איסור, ורק סיוע במציאת הדרך. אולם, אפשר עדיין לראות במתן כיוונים סוג של “השתתפות” במעשה עבירה, ולכן עדיף לענות בנימוס “אינני יודע” (וכמובן להוסיף ברכת “שבת שלום”).

ניתן להעלות שיקולים דומים בנוגע לגרימת רכב לעצור על-ידי חציית כביש, אך יש להימנע מכך על-ידי שימתין עד שהרכב יעבור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *