טבילת כלי זכוכית חד פעמי כשרוצה להשתמש בו בקביעות

שאלה:

שלום לרבנים חבר שאל אותי על צנצנת של מוצר מזכוכית שהוא רוצה להשאירה בביתו אחרי השימוש הראשוני (צנצנת שרוב העולם לא נוהג להשאיר) ועניתי לו שבגלל שתי סיבות לפחות לדעתי לא צריך להטביל: א. מדובר במקרה חריג ובטלה דעתך(הוא טען שממתי זה קובע שדעתי בטלה כלפי כל העולם). ב. פתחת הכלי היא יצירתו וכאן נוצר ע"י יהודי (כאן הוא שאל שיוצא שאסור לפתוח בשבת) אמרתי לו שאכן האגרות משה אומר שזה תרתי דסתרי להגיד שפתיחה ע"י יהודי זה יצירת כלי ושיהיה מותר לפתוח בשבת, אך הרב מוצפי שליט"א אמר שאין כאן תרתי דסתרי ואני לא יודע מה הסיבה. שאלותי הם האם עניתי נכון ומה הסברה של הרב מוצפי והחושבים כמוהו? יישר כח על התשובות המלאות, והמקורות…

תשובה:

אינני מכיר סברא שאומרת שפתיחת הכלי היא יצירתו, אני כן מכיר סברא שאומרת וכך צידד בעל האגרות משה, שכיון שזה מיועד לשימוש חד פעמי, ההחלטה להשתמש בקביעות היא יצירת הכלי, ולפי סברא זו אן כל תרתי דסתרי. אבל רבים חולקים כפי שיבואר ולכן יש להחמיר לכתחילה ולטבול.

מקורות:

באגרות משה ח”ב סי’ מ מיקל משתי סיבות: א. אין משמעות לבקבוק כפי שיוצר והוא בטל ליין ולא נחשב כלי של גוי, 2. נחשב שגמר מלאכתו על ידי היהודי שהחליט להשתמש בו ככלי רב פעמי. אולם דעת הגר”ש וואזנר שחייב טבילה בברכה, ראה מבית לוי יו”ד סי’ קמו, וכן דעת הגרי”ש אלישיב ראה פסקי הגרי”ש טבילת כלים סי’ סב, וכ”כ בחוט שני שבת ח”א עמ’ ריט, וכן דעת הגרש”ז אויערבך ראה שש”כ פרק ט הערה מד שרק דן לגבי החזרת שיורי משקה להתיר, וכן דעת הגר”י פישר בספרו הליכות אבן ישראל.