שאלה:
שלום כבוד הרב: יוצא שלפעמים אני עולה לדוכן כשליח ציבור לתפילת מנחה/ ערבית ( בעיקר ביום חול) כמעט בסיום התפילה אחרי " למנצח" ולפני " ישתבח" אנו אומרים " קדיש" בדרך כלל כמזכה ציבור נותנים את הקדיש לציבור אם אין מי שיומר אומר שליח הצבור את הקדיש (שעדיין ניצב על הדוכן) אני נוהג כשזה החודש של פטירתה של אימי ויצא לי לעלות לדוכן כשליח ציבור לומר את כל הקדישים כולל זה המדובר ועוד חצי קדיש שמסיים את התפילה. שאלתי האם אני נוהג נכון שאם עליתי ואמרתי כל הקדשים (בחודש המסויים הזה ) גרעתי מזיכוי הרבים או אם בכלל מותר לי כשליח ציבור לומר קדיש זה. תודה .
תשובה:
שלום וברכה
ראשית חשוב לציין, לא את כל הקדישים נותנים לאדם אחר לומר! הקדיש לפני ישתבח דוקא השליח ציבור אומר אותו, וכן קדיש תתקבל וחצי קדיש תמיד וכו', רק קדישים שבסוף התפילה הנקראים קדיש יתום, או הקדיש דרבנן שלפני ואחרי התפילה, נותנים לאבל אחר לומר.
כמו כן, בענין זה יש חילוק בין מנהג הספרדים למנהג בני אשכנז בכל הדורות, בעוד שאצל בני אשכנז הקפידו שרק אדם אחד אומר קדיש יתום והיו מחלקים את הקדישים בין האבלים בבית הכנסת במידה והיו כמה, אצל הספרדים כל האבלים שבתוך שנה היו אומרים אותם יחד [ובארץ ישראל התפשט המנהג הזה גם אצל רבים מבני אשכנז], אבל זה רק באבלים תוך שנה, מי שאינו אבל תוך שנה אומר קדיש יתום רק ביום השנה לפטירה או למנהג צפון אפריקה ממוצאי שבת שלפני היארצייט ולא כל החודש. לגבי הקדיש שבסוף התפילה לאשכנזים אחרי עלינו ולספרדים אחרי למנצח, אם יש אבל בתוך שנה הוא יאמר ולא החזן, ואם אין אבל בתוך שנה יאמר אחד המתפללים שאין לו אחד ההורים, בין אם זה החזן או מישהו אחר.
