שלום
האם חולה דמנטי במצב סיעודי חייב במצוות כלשהן?
האם זה משנה אם הוא מבין או שלא? (בפרט במצב שלא ניתן לדעת אם הוא בכלל מבין)
האם יש חובה/צורך/עניין להלביש לו ציצית ו/או להניח לו תפילין וכדו'?
זאת מעבר לעניין של ניקיון הגוף, כשהוא בעצם לא שולט על צרכיו ועושה בטיטול.
ובאופן כללי, איך ניתן להוסיף לו זכויות וקיום מצוות במצבו כשהוא בעצם חי ולא מתפקד?
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
ראשית ברור לכל, כי במצבו הוא פטור מהמצוות, לא בגלל שהוא "שוטה" אלא בגלל שהוא אנוס. [אם כי, שוטה זה גם סוג של אונס, שהרי אם יש איסור ספיה בידים לשוטה כפי שכתבו האחרונים, משמע ששוטה שייך בקיום המצוות, ואינו נפקע לגמרי, אלא שמעה מצווה שלו אינו מחשב למעשה מצווה].
לכן, אם האיש לא מבין כלום, ודאי שאין ענין להניח לו תפילין או ציצית, משום שמעשה מצווה של אדם שאינו בר דעת, אינו נחשב למעשה מצווה. ומצוות אלו הם "מצוות שבגופו". אולם אם הוא בר דעת, אלא שאינו יכול לתפקד, ודאי שאם הוא מניח לו תפילין, או ציצית, האיש קיים מצווה. לכן אם אתה מסופק האם הוא מודע למה שקורה סביבו. הספק האם הוא קיים מצווה נותר בעינו. ואם בכל זאת תעשה ותסייע לו בודאי יתכן שסייעת לו רבות בקיום מצוות כל עוד הוא בעולם הזה.
יחד עם זה, מאחר שאינו שולט בצרכיו, ותפילין כידוע צריך גוף נקי, עדיף שלא תניח לו תפילין. כידוע החפץ חיים בשנותיו האחרונות לא הניח תפילין משום שהוא חשש שמא גופו אינו נקי.
בנוסף, ניתן ללמוד ולעשות מצוות לזכותו. אבל ברור שאין הכוונה שהמצווה היא שלו.
מעבר לכך, יתכן שיש מצווה שבכל מקרה הוא יכול לקיים, והיא מצוות צדקה. כלומר, החיובים שהוא חייב במצוות צדקה לכאורה ניתן לתת ממונו, שזה זכות היא לו שיתנו ממונות צדקה. וזכין לאדם שלא בפניו. למרות שדעת הקצוה"ח (סי' רמג סק"ח) שלא אומרים זכין מאדם, וממילא לשיטתו ודאי שאין מקום לתת צדקה ממונו. אולם רוב האחרונים חולקים על הקצוה"ח וסוברים ככדעת התרומת הדשן שהביא שם שניתן לזכות לאדם גם ממונו, ראה שו"ת באר יצחק (או"ח סי' א'), חזו"א (אבה"ע סי' מט סק"י) שהביאו הרבה ראיות לכך שאומרים זכין גם מאדם.
וגם על הצד שהוא אינו בר דעת, נפסק שמפרנסים את ילדיו של השוטה, וזה מדין צדקה, אם כן, ניתן לתת צדקה ממונו, כל דבר שהוא מחוייב בזה, ואלו ודאי מצווה שהוא מקיים.
שזנכה לעבוד את ה' מתוך בריאות ואריכות ימים
