שאלה:
שלום וברכה, אני מתפלל בבית כנסת שבו אומרים תפילה לשלום המדינה. בשבת האחרונה ביקשו ממני לעלות חזן, האם יש איסור להגיד תפילה זו? אשמח לקבל מקור המבסס את הדברים.
תשובה:
שלום וברכה
אין כל איסור לומר תפילה זו, אין איסור בכלל להתפלל לבורא העולם לשמירה ולהגנת עם ישראל… אמנם יש התנגדות עקרונית להיות תפילה זו חלק מסדר התפילה, משום שאסור לנו לגעת בסדר התפילה המקובל מדורי דורות, וכן יש התנגדות אידיאולוגית למה שעומד מאחורי התפילה הזו, שהרי היא לא נתקנה סתם מחמת צרת העם היושב בציון, אלא כחלק מגאווה לאומית שגדולי ישראל ביקשו להתבדל ממנה, מחמת היותה קשורה ודבוקה בציונות חילונית, שיש בה חילול ה' חילול קודשי ישראל וכפירה בתורה הקדושה בכל מוסדותיה בחקיקה ובמשפט ובכלל בפרהסיה במדינת ישראל היום שהמצב רחוק מאוד מלקדש שם שמים, ואנחנו רוצים להנחיל היטב לבנינו את הבידול הזה, שידעו שאמנם מצות ישוב הארץ חשובה מאוד, והציפייה לגאולה זה אחד הדברים המרכזיים שיש לנו, אבל המדינה כפי שהיא נראית היום עדיין איננה הגאולה, וכדי לחדד זאת צריך לעשות בידול, אבל אין זה אומר שיש איסור להתפלל לשלומה ולטובתה, שהרי באמת העם היושב בציון נתון בסכנה תמידית מצד העמים שסביבותינו המבקשים לכלותינו. לכן אין להנהיג תפילה זו בבית הכנסת, אבל אדם שמגיע לבית הכנסת שם רגילים לאומרה והוא רוצה לגשת לפני העמוד – רשאי לאומרה. אינני יודע איזה מקור אתה רוצה לדברים פשוטים אלו, וכי חסר לנו תפילות רבות שכתבו גדולי הדורות ומותר לאומרם, כמו בס' שערי ציון או בליקוטי תפילות לרבי נחמן ברסלב, או בכלל כל אדם מתוך ליבו…
שיתקבלו תפילותינו לטובה ולברכה ולא נדע שוד ושבר בגבולינו!
מועדים לשמחה.
יתכן והאיסור נובע מעצם הבידול שהרב הזכיר. משום שאם הבידול הוא כל כך חשוב ונועד להתרחק מהדברים שהרב הזכיר אם כן כיצד אפשר לומר זאת?
מצד שני תפילה לשלום המלכות כבר מוזכרת בפוסקים 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות' וכן מופיע במחצית השקל סימן רפ"ד על דברי המג"א ס"ק ז שנהגו כבר לומר תפילה לשלום מלכות ובו נגיד בלשון המעטה שלא היה מדובר במלכות כל כך אוהדת את היהודים ולא חששו לפגיעה לשלום הנוסח. ועוד יש מגדולי ישראל שתיקנו את התפילה לשלום המדינה ולא מדובר על ראשי הציונות.
יש בעיה גדולה עם נוסח התפילה הזאת, בעיקר באמירה "ראשית צמיחת גאולתנו" וד"ל ואכמ"ל.
בידול זה נושא השקפתי עקרוני ציבורי, אבל זו לא הלכה, ולכן בשעת הצורך אין כאן איסור. צריך להבין, יש דברים שהם הלכתיים, בזה יש קיר, אם אסור, טרקטור לא יזיז את זה, אבל יש נושאים שהם סוג של מלחמה ציבורית, זה לא משהו הלכתי, זה גדר אחר.
דבריך רק מחזקים מה שאמרתי שהנושא אינו הלכתי, אלא יותר השקפתי, ראה איזו נשירה יש בציבור הדתי לאומי שחשוף יותר למוסדות המדינה ולתרבותה, ואיזה חיזוק עצום בלימוד התורה יש בעולם החרדי שלוחם על תרבותו ואורחות חייו בגאווה.
גם אם לא מסכימים עם הניסוח הזה, אין לומר שיש איסור הלכתי לאומרו. מה גם שניתן לפרשו בכמה וכמה פנים ובכל מקרה אין ספק ששיבת עם ישראל לציון היא דבר עצום שיש לו שורש בחזון הנביאים, כך שהשאלה אם אנחנו בסוף הגלות או בתחילת הגאולה היא לא בהבדל כזה עצום כיתרון האור מן החושך.
השאר תגובה