שאלה:
בסד שלום לכבוד הרב מה אמור לעשות מי שבחינה בריאותית לא יכול לשתות יין ל4 כוסות מה הדין שלו ?
תשובה:
גם מי שיש לו צער משתיית הכוסות חייב לשתות, אבל לא באופן שזה גורם לו נזק בריאותי. באופן כללי אדם שיש לו סכרת במקרים רבים יכול לשתות, יש יינות יבשים דלי סוכר, ודי לשתות רוב מעיקר הדין רוב רביעית שזה בשיעור של הגר"ח נאה בסך הכל 45 סמ"ק, כל הארבע כוסות יחד הן קצת יותר מכוס חד פעמית רגילה…
מקורות:
במסכת נדרים (מט, ב) מסופר על רבי יהודה ששתיית ארבעה כוסות יין של ליל הסדר גרמה לו לכאב בראשו מן הפסח ועד חג השבועות.
על פי סיפור זה פסק הרשב”א (ח”א, סימן רלח) שגם מי ששונא יין, או ששתיית היין מזיקה לו, חייב בשתיית ד’ כוסות. כמו כן הביא הרשב”א את דברי הירושלמי (פסחים פרק י, הלכה א) על רבי יונה, שאף הוא היה “חזיק ברישיה” מן הפסח ועד העצרת בשל שתיית ד’ כוסות יין.
דברים הם היסוד לפסיקת השו”ע (או”ח תעב, י): “מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו, או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות, לקיים מצות ארבע כוסות”.
אולם, לא נתבאר בדברי ה’שולחן ערוך’ ומקורותיו מהו שיעור הנזק והסבל שצריך כדי לקיים את מצות שתיית ד’ כוסות (ושאר מצוות): האם חל חיוב לשתותם גם אם כתוצאה מכך יפול למשכב, או שיסבול בשל כך נזק בלתי הפיך?
בשאלה זו אנו מוצאים ב’משנה ברורה’ (סי’ תעב, ס”ק לה) שכתב על דברי השו”ע: “מפני שמזיקו, רצונו לומר שמצטער בשתייתו וכואב בראשו מזה, ואין בכלל זה כשיפול למשכב מזה”. בשער הציון (ס”ק נב) הוסיף בטעם הדבר: “דאין זה דרך חירות”.
מפורש בדברי ה’משנה ברורה’ שאמנם חייב אדם לקיים מצוות ד’ כוסות גם במצב שייגרם לו צער וכאב, אבל אין חובה לעשות כן במקום שייפול ומשכב. אולם, בטעם הדבר ביאר שהוא מפני ש”אין זה דרך חירות”, דהיינו טעם פנימי הנוגע אך למצוות ארבע כוסות. מכאן משמע שבנוגע לשאר מצוות, שאינן תלויות ב”דרך חירות”, חובת המצוות תחול אפילו במקום שקיומה תגרום לאדם ליפול למשכב.
