מכירת חמץ שלא בידיעת בעליו

רבני בית ההוראה
ט' ניסן ה'תשע"ט

שאלה:

שלום הרב, א. בהמשך לשאלה 227310, האם אני יכול למכור בשביל הבעלים בלי שהוע ידע וזה מועיל? אולי הוא עשה מכירה ואולי לא, אבל לא נעים לי לשאול בגלל התגובה שלו. ב. לחניכים שלי שנמצאים בחדרים יש ארונות נעולים במפתחות אישיים שלהם. הם לא שומרי תורה ומצוות וחלקם אף לא יהודים. במידה ויש שם חמץ האם אני עובר עליו? יש לציין שמתוקף תפקידי אני אחראי גם על פתיחת ונעילת החדרים ויש לי גישה אליהם, אבל לא לארונות האישיים שלהם אין לי מפתח. החדרים באחריותי בתור מדריך, אבל ברור שהם לא שלי כמו הבית שלי ממש. אלא של ההנהלה. האם גם כאן ישנה בעיה, ואם כן מה העצה?

תשובה:

שלום רב.

באופן עקרוני לא ניתן למכור חמץ ללא ידיעת הבעלים. אולם, יש פוסקים שסוברים שכאשר מדובר בזכות גמורה לאדם שודאי אילו היה מודע לה ולהשלכותיה היה מעוניין בכך, ניתן לעשות זאת אף שלא בידיעתו, ולכן ראוי לעשות כך לכתחילה אם אכן אין אפשרות נוחה ליידע אותם בכך ולבקש מהם שימנו אותך כשליח למכירה זו.

בענין חמץ במקומות ציבוריים כאלו, הכלל הוא שהאדם שיש לו את המפתח לגן או לבית הספר והוא הממונה על אותו מקום הוא המחוייב בכך, וכמו שנהגו לגבי גבאי בית הכנסת, וביתר שאת במקרה שלך שהגן נעול ולגננת לבד היכולת להכנס ולצאת שם. מקור הדברים בסוגית הגמרא בפסחים ד ע”א.

מקורות:

מקור הדין לדעת הסוברים שאפשר למכור חמץ של אדם אחר ‘מדין זכיה’ הוא, מהגמרא פסחים יג,א בעובדא ביוחנן חקוקאה שמכר את החמץ שהופקד אצלו קודם לפני כניסת החג כדי שלא יאסר, ובמג”א תלו,יא כתב שאין הבדל בזה בין נפקד לאדם אחר. דין זה, אינו דומה לקושיית הקצות רמג,ח על התרומת הדשן שכתב שמשרתת יכולה להפריש חלה עבור בעלת הבית כיון ששם מדובר במתנה ו’אין זכין מאדם’ מה שאין כן במכירת חמץ שהמוכר מקבל תמורה עבור המכירה ו’זכין לאדם שלא בפניו’ ודינו כמבואר בטור חו”מ שנט, שאפשר למכור ללא רשות חפץ שעומד למכירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *